חודש בדיוק חלף מאז שיצא טאי שרקי מבית האח הגדול והפתיע את הצופים האדוקים, ואולי אף את עצמו. ליציאתו התלוותה הודעה לקונית מטעם יחסי הציבור של הריאליטי הנצפה בארץ: “שרקי חש ברע והועבר לטיפול בבית החולים. לבקשתו ועל פי תקנון הריאליטי, הוא לא ישוב לבית האח הגדול".
עד היום לא הייתה ברורה הסיבה לעזיבתו ומדוע הוזמנה באותו הערב ניידת משטרה לאולפני נווה אילן. “הגשתי את האודישן כבדיחה, לא האמנתי שאני אתקבל", הוא מספר היום. “ואז זימנו אותי לאודישן והיה קליק מעולה עם המלהק. עברתי את כל האבחונים, באופן מפליא גם את האבחונים הפסיכולוגיים שעוברים משתתפי התוכנית. עד היום אני לא מבין איך עברתי אותם. יכול להיות שעשיתי רושם מוטעה על המאבחן. חברה שלי לא רצתה שאני אכנס לבית, היא פחדה שאני אכנס להתקפי חרדה ולחץ. היא פחדה שזה יחזיר אותי לתחושות של הכלא, וזה בדיוק לצערי מה שקרה בפועל".
ואתה לא חששת?
“אני לא חשתי התקפי חרדה מימיי, אז לא חששתי. התקופה בכלא הייתה הנוראית והשחורה ביותר בחיי, אני כבר ארבע שנים בחוץ ועדיין חי את זה ביומיום, אבל אם עברתי את זה, הכל הרי קטן עליי. אמרתי לעצמי שאני אדם חזק ואני באמת בן אדם חזק, אבל לא האמנתי שבית, שכולו לכאורה זהב, ימוטט אותי נפשית. כשנכנסתי ידעתי שייגרם לי סבל, אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה".
(צילומים: אריאל הבשור)
באיזה שלב התחלת להרגיש חנוק?
“כבר בכניסה לבית נכנסתי ללחץ. היה לי התקף שבדיעבד אני מבין שמדובר בחרדה. פחדתי מהמצלמות, פחדתי מהקהל, מהדיירים החדשים. ראו בכניסה לבית שאני עולה במדרגות במהירות שיא, לא מסתכל לצדדים, כמו באמוק כזה. גם עפר שכטר צחק על הכניסה שלי. לפני הכניסה גם היינו סגורים שלושה ימים במלון. זה היה לי קשה, כי זה החזיר אותי לימים שלי בכלא".
ומה בעצם קרה כשנכנסת לבית?
“ביום הראשון היה לי יחסית בסדר. הכרתי את כל הדיירים, לחלק התחברתי יותר, לחלק פחות, לחלק בכלל לא. אבל אז לאט־לאט התחלתי להרגיש מועקה בנפש. הרגשתי שאני לא מסתדר עם האנשים שם, הרגשתי שכולם צבועים. אני אוהב אמת וצדק, בגלל זה הלכתי ללמוד משפטים. לא היה שם צדק, הבית הגעיל אותי. רוב הפעמים הייתי מסתתר בפינת עישון, מסתתר מאנשים ומהמצלמות. לא ראו אותי בכלל. שיננתי לעצמי בראש מנטרה שהמטרה מקדשת את האמצעים. המטרה הסופית היתה לעזור לנוער בסיכון ובשביל זה נכנסתי לבית. אבל כבר ביום הרביעי בבית ידעתי שלא אצליח להישאר שם, הרגשתי שאני כלוא ומתנהג כמו אסיר. יושב בבית סוהר על לא עוול בכפי".
אפשר לקבל דוגמה?
“בכל בוקר בבית האח, מעירים את הדיירים בשיר בוקר. חלק מהדיירים מתעוררים ומיד רוקדים, אחרים ממשיכים להתמתח במיטה. אני הייתי קם בקפיצה למצב עמידה של הקשב כמו כשמבצעים בכלא ספירת בוקר של האסירים. ככה הורגלתי אחרי 24 חודשים שריציתי".
למי התחברת בבית?
“באופן מפתיע לתומר, למרות שלא חשבתי שאמצא חיבור; לישראל, למרות שאני צופה היום בהתנהלות הלא מכבדת שלו בבית כשהוא לקח אשת איש, ואני לא מבין איך מצאתי חיבור. ההפקה גם ניסתה לקרב אותי למריה. האחות הגדולה המליצה לי להתקרב אליה, ככל הנראה כיוון שחשבו שהיא תביא לי איזון שהייתי זקוק לו בבית. אבל לא רציתי כי אני בזוגיות, ואסור להתקרב למשהו שעלול להוביל לדבר אסור".
"זה החזיר אותי לימים שלי בכלא"

משקיע בנפש
לדברי שרקי, הרגע שבו החליט לעזוב את הבית המסוקר במדינה היה רגע שבו "כלו כל הקצים". "ישבתי במרפסת עם מריה כפי שהמליצו לי בהפקה, מסתובב כמו משוגע מצד לצד בבית, ותוך כדי שאנחנו מדברים אני מרגיש שאני רוצה לחייג לחברה שלי כי הרגשתי שאני עושה משהו פסול", הוא משחזר. "בפעולה אינסטינקטיבית הכנסתי יד לכיס להוציא את הנייד ואני רואה שאני בלי טלפון. לרגע לא הבנתי איפה אני, אני מסתכל על המצלמות סביבי ופתאום הכל התחיל להסתובב לי. רצתי לחדר של האחות ואמרתי לה 'את מוציאה אותי עכשיו'. היא לא הוציאה אותי, היא ניסתה להרגיע אותי, והרגשתי עוד יותר שאני כלוא, הייתי בקריז התחלתי להשתגע".
היא לא הסכימה לתת לך לצאת? זה נוגד את חוקי הפורמט, לא?
"יש נוהל בבית שאם מישהו רוצה לצאת, הוא צריך קודם כל להירגע לכמה שעות, ואם לאחר מכן הוא עדיין רוצה לצאת אז נותנים לו".
מה זה אומר שהתחלת להשתגע?
"הייתי בהתקף נוראי. הרגשתי שכל העולם חרב עלי, שאין עבר ואין עתיד, שכל הבית מתמוטט לי. היו לי דופק לב מואץ, זיעה קרה וסחרחורת. בהפקה קלטו את זה מתבשל אצלי באותו יום, ועדיין לא אפשרו לי לצאת. הם הביאו אותי לקצה, לסף שבירה".
אז מה עשית?
"עליתי במדרגות של הבית כשברקע צעקות הדיירים שמנסים לעצור אותי. ניסיתי לפתוח את הדלת ולא הצלחתי. בדיעבד הבנתי שהייתה הפסקה של השידור החי בערוץ 26. ההפקה שלחה מאבטחים שנכנסו לבית וניסו להרגיע אותי. הייתי אימפולסיבי, ברחתי מהם. עליתי שוב למדרגות, ומעל דלת הכניסה יש רעפים אז שברתי אותם בכוח וקפצתי מעל העין של האח הגדול בדלת הכניסה לבית. המאבטחים ניסו לתפוס אותי, אז לקחתי לאחד מהם את הטלפון וחייגתי לחברה שלי שתבוא לקחת אותי. עליתי לקונטרול והתחלתי להשתולל".
אם כך השמועות היו נכונות - זאת הסיבה לכך שההפקה הזמינה ניידת משטרה לאולפנים.
"ממש לא. אני חייגתי למשטרה והזמנתי אותם כי הרגשתי שעשיתי עבירה פלילית. הרגשתי שברחתי מהכלא ואני עומד להיענש על זה. אומנם עברו ארבע שנים מאז שהשתחררתי, אבל אני פשוט חי את זה כל יום".
אבל יומיים לאחר שיצאת מהבית, זימנו לך שוב ניידת משטרה.
“הרצליה חגגה את אירועי חג השבועות, והייתה הרקדה המונית בשער העיר. ראיתי במה והיות שהרגשתי שאני משוחרר, עליתי לבמה והתחלתי לרקוד ולקפוץ משמחה. אבל אז התחילו לצלם אותי ולא הבנתי מה קורה, חברים שלי נבהלו, חשבו שהשתגעתי ושלחו מיד סרטונים שלי על הבמה להוריי. מיד זימנו לי ניידת משטרה שתשמור עלי".
מה מצבך היום?
“יותר טוב. אני עדיין חושש שפתאום אכנס לחרדה, אבל אני מרגיש שהטיפול עוזר לי מאוד. אני משקיע בנפש שלי. לא טיפלתי בעצמי מעולם, גם מאז שהשתחררתי לא דיברתי על החוויות הקשות שעברתי בכלא עם אף אחד ועם אף פסיכולוג, לא עם חברה שלי שהיא מאוד רגישה לדברים האלה ולא עם ההורים שלי, וחוויתי וראיתי דברים בכלא שצילקו אותי לעד".
"הייתי אימפולסיבי, ברחתי מהם"
מרד הנעורים
טאי שרקי נולד לפני 22 שנים בהרצליה, כבן אמצעי משלושת בניהם של אם מתכנתת מחשבים ואב במאי תיאטרון. “תמיד הייתי ילד בעייתי, לא הסכמתי לקבל סמכות", הוא מספר, “הייתי ילד סקרן. הייתי חוקר ושואל את המורים שאלות ששיגעו אותם, והם הוציאו אותי מהכיתה. בכיתה א’ אבחנו שיש לי הפרעות קשב וריכוז. אבא לא רצה לתת לי ריטלין, ואני חושב שזאת הייתה החלטה נבונה. באיזשהו שלב בכיתה ו’, הפסקתי להגיע לבית הספר. הייתי בן 12 שמסתובב ברחובות, ואז התחלתי להסתבך. התחברתי לילדים גדולים ממני שניצלו אותי ואמרו לי ‘לך תעשה את זה ותביא את זה’ והייתי עושה. הפכתי לעבריין בגיל 14. הייתי משתמש במריחואנה, גונב מהסופרים. לא כי היה חסר לנו כסף, אלא כסוג של מרד. בגיל 14 תקפנו קבוצת ילדים שהיו גדולים ממני בחמש שנים, והיות שפצענו מישהו, נכנסתי למעצר בית של כמעט שנה. וגם הפרתי את מעצר הבית על בסיס קבוע".
אז איך מצאת את עצמך בכלא?
“שלושה חודשים אחרי שהשתחררתי ממעצר בית, תקפתי רופא שיניים לאחר שעקר לי שן לא נכונה. הכניסו אותי לכלא אופק ל־12 חודשים. זה כלא נוער קשה ביותר. ברגע שנכנסתי לכלא, השארתי את התמימות בחוץ ואיבדתי את הילדות שלי. נדקרתי שם שבע פעמים, ניסו לאנוס אותי. עברתי חוויות שאלוהים ישמור, וראיתי דברים שעד היום אני מתקשה לדבר עליהם. אני מספר לך פה דברים שאפילו הוריי לא שמעו מעולם, כי הרבה יותר פשוט לדבר על נושאים כאלה עם אנשים זרים".
איך הגנת על עצמך בכלא?
“ישנתי עם דוקרן מתחת למיטה".
איך משיגים דוקרן בכלא?
“מכינים בקלות: לוקחים פותחן של טונה או קוצץ ציפורניים ומשייפים על הרצפה".
שנה אחרי שהשתחררת, חזרת לכלא.
“השתחררתי עבריין. לפני המאסר לא הייתי עבריין, אבל בכלא הפכתי לעבריין של ממש. נהיו לי קשרים עם אנשים בעייתיים, התחלתי ללמוד איך עובד עולם הפשע, התחלתי למכור סמים והפכתי לסוחר סמים גדול ונודע בהרצליה. הייתי מוכר 200־250 קילו מריחואנה, אבל לא הסכמתי למכור לקטינים. באחת הפעמים נפלתי על סוכן סמוי ונכנסתי שוב לכלא ל־12 חודשים. הייתי בן 18, ראיתי דברים נוראיים; דקירות, אונס, מכורים קשים לסמים. אני זוכר שבדיוק דיברתי בטלפון וחתכו לאחד האסירים את הבטן, הוא נשכב ופרפר על הרצפה מתבוסס כולו בדם, מנסה להכניס חזרה את כל הבטן שנשפכה החוצה ותוך חמש שניות הוא מת. זה רק סיפור אחד מתוך שלל אירועים שצרובים לי לעד וילכו איתי עד יום מותי. אני זוכר שראיתי ילד בן 16 מופנם שנאנס מול העיניים שלי. ואסור לי לעזור לו, כי יש קודים בין האסירים - אם מישהו נאנס אסור להתערב. הבנתי שהוא נאנס שוב ושוב. שבועיים לפני השחרור שלו הוא התאבד בתא שלו ויצא מהכלא בארון מתים. מאותו רגע ידעתי שנכנסתי לכלא בשביל לראות, להזדעזע ולנסות להביא שינוי".
ב־2014 השתחררת, ואז הגיעה התפנית והתחלת ללמוד משפטים.
“בדיוק, זה היה או להישאר עבריין ולחזור לכלא, או להיות מהצד השני של המתרס. אבא שלי רשם אותי ללימודים ב'שערי משפט'. אני כבר שנה שלישית, מצטיין בלימודים. הוריי ממש גאים בי. הבטחתי לעצמי שאקדיש את חיי להילחם בשביל נוער בסיכון, לעשות ככל יכולתי לייצג נוער כמוני שיקבל תהליך שיקום במקום להיכנס לכלא. לי לא היה שיקום, התחננתי לשיקום אבל זה לא עניין אף אחד ושלחו אותי למקום שהרס את חיי".

הראיון נערך בדירתי. שרקי מביט בבני בן ה־8 שרוכב בבית על הוברבורד. הוא מבקש ממנו לתת לו לנסות ורוכב בהתלהבות. אחר כך הוא מבקש מבני לירות ברובה הנרף שלו ומתמוגג מצחוק. "לא הייתה לי ילדות. עכשיו אני משלים חסכים", הוא מסביר במבוכה.
אתה מצטער שנכנסת לבית האח הגדול ?
“אם זה יחריב את התוכניות שלי בייצוג נוער בסיכון, אני אצטער כל החיים. אני בעיקר מצטער שיצאתי מהבית מוקדם מדי ולא הייתי חזק יותר כדי להעביר את המסר שלי. אני מרגיש פספוס".
מכל מה שעברת, על מה אתה הכי מצטער?
“אני לא מצטער על דבר. כל מה שקרה לי הוביל אותי למשמעות שמצאתי בחיים. אני בבסיס אדם מאוד טוב ורגיש ואינטליגנט, ואני קורא בלי הפסקה. שרדתי בשביל לספר ובשביל לגרום לשינוי. זאת המטרה שלי בחיים, אני לא רואה סיבה אחרת לקיום שלי. אני רוצה לקדם רפורמה ענקית של שיקום. אם אני יכול לצמצמם את הפשיעה ב־%10, הגשמתי את המהות שלי. אני רוצה לשאת את הכבוד הזה על גבי".
מרשת 13 נמסר בתגובה: "הפקת 'האח הגדול' מנועה מלהתייחס לעניינים הקשורים לצנעת הפרט ומצבם הרפואי של משתתפי התוכנית. נציין כי כל המועמדים להשתתפות עוברים הליך סינון קפדני על ידי צוות מקצועי, הכולל מומחים מנוסים מתחומי הרפואה ובריאות הנפש לפני אישור השתתפותם בתוכנית. כמו כן, אנשי מקצוע מלווים את התוכנית בכל שלביה".