עשרה חודשים לאחר לידת בנה הבכור, נורי, עורכת הזמרת רוני דואני סיכום ביניים של חוויית האמהות עד כה במילים: "וואו, זה מסובך". ובהרחבה: "ההריון הגיע בטיימינג מעולה בחיים שלי, למרות שבהתחלה נורא פחדתי ממנו".

ממה פחדת?

"פחדתי מהשינויים של הגוף, מהתחושות הפיזיולוגיות, אבל למזלי ההריון היה מהמם. זאת הייתה שנה עמוסה, והייתי מאוד עסוקה וזה מה שעזר לי להעביר את ההריון. עבדתי בפול גז ב'מותק של פסטיבל' בחנוכה בשליש הראשון של ההריון, ארבע הצגות ביום. למזלי לא סבלתי מבחילות, הייתי דופקת שינה בכל הזדמנות. במקביל התאמנתי ואימנתי. בסוף כבר היה לי כבד, אבל עד שבוע 39 עשיתי הכשרת מדריכים עם בטן ענקית".

דואני (31) ובן זוגה חן מונצ'ז (35) באו בברית הנישואים לפני שבע שנים בחתונה מפוארת ורוויית סלבס. "החיים מובילים ומתקדמים, ובאיזה שלב מהדואט שאני וחן בנינו, הרגשנו שמשהו חסר אחרי עשר שנים ביחד והחלטנו שאנחנו רוצים לייצר משהו משלנו", היא מספרת, "ואז נולד נורי, שהוא ילד גרמני כמו אבא שלו, שהגיע בול בתאריך המשוער".

איך עברה הלידה?

"זר לא יבין זאת, זאת חתיכת חוויה, זה גרם לי להרגיש גירלס פאוור פסיכי. כשאני רואה אמהות לילדים, אני פשוט סוגדת להן. הלידה הייתה ארוכה ומתישה, נמשכה 22 שעות. למזלי, אני מתאמנת, ויש לי כוח פיזי לעמוד בזה. כמובן, ילדתי את נורי עם אפידורל".

הנקה?

"וואו, זה תסכול ממש קשה, ניסיתי חודש וזה לא עבד. בהתחלה נלחמתי, זה היה סיוט. לא הצלחתי, זה כאב לי ולא הפסקתי לשאול את עצמי למה אני לא מצליחה ואחרות כן. גם נורי נולד עם לשון קשורה, וזה הקשה עוד יותר על ההנקה. התחלתי להיכנס לדיכאון, הרגשתי ששופטים אותי שניסיתי רק חודש ושוויתרתי מהר מדי. לא הנקתי, אז זה הופך אותי לאמא פחות טובה? הבנתי שאני חייבת לשחרר, גם חן והסביבה שלי עזרו לי לשחרר, גם אני ילדת פורמולה והכל בסדר. אמא שמחה זה ילד שמח. זה, אגב, משהו שלמדתי על עצמי מאז האמהות - לשחרר. מאז כל חברה או אמא טרייה שאני פוגשת, אני לא שואלת אותה אם היא מניקה או לא".
סופרסטאר (צילום: דניאל אלסטר)


האמהות הביאה איתה תובנות חדשות?
"למדתי המון על עצמי, גיליתי שאני הרבה יותר יעילה עם הזמן. מבן אדם שרצה לאכול את כל העולם, למדתי לפתח סבלנות. בעבר רציתי לעשות הכל מהכל כל הזמן. פתאום צריך שיהיה סדר עדיפויות, לקחת פרויקט אחרי פרויקט ולא כמה במקביל, לנהל את הזמן שלך אחרת. קשה לי לתאם דברים מראש, כמו את הצילומים לכתבה הזאת. כשהלו"ז שלי מותנה בנורי, אין ספונטניות יותר".

יש כבר הריון נוסף על הפרק?
"עדיין לא, כי אני רוצה לחוות את נורי במקסימום וליהנות ממנו. ילד ראשון זה משהו שלא חוזר. קודם כל אני מחכה שיגיד כבר אמא, הוא אומר רק אבא".

לראות את התמונה הגדולה

דואני, זמרת פופ, דוגמנית, מנחה וכוכבת נוער, פרצה לתודעתנו עם להיט הבכורה הנודע שלה "סופרסטאר" והפכה כבר בגיל 17 לאחד השמות החמים בתעשייה. "בריטני ספירס הישראלית", כינו אותה בתקשורת. לאחר הצלחה מטאורית, שכוללת הנחייה בערוץ הילדים, הצגות ילדים ("טינקרבל", "סינדרלה" ו"הקוסם"), ושלושה אלבומים, היא החליטה לקחת הפסקה. "אחרי 13 שנה החלטתי להוריד רגל מהגז ולהרשות לעצמי לנוח ולנשום ולשאול את עצמי מה אני רוצה הלאה", היא מסבירה, "הבנתי שאפשר לשחרר רגע ולנסות גם דברים נוספים ולא להגדיר את עצמי לפי תבניות, למרות שזה לא היה פשוט לעצור את מה שהגדיר אותי כבן אדם. הגעתי לפיקים מאוד גבוהים בעולם המוזיקה. לא דמיינתי בחלומות הכי פרועים שאהפוך לסופרסטאר בגיל 17. ההצלחה הייתה מטאורית, והלכתי עם זה עד הסוף. אין דבר שלא נגעתי בו. הרגשתי שאני צריכה לעצור הכל".

אולי בגלל תחושת כישלון או אכזבה?
"זה לא סוד שהתחום המוזיקלי לא יציב. למזלי, היו סביבי אנשים שעזרו לי לראות את התמונה הגדולה, כמו הפסיכולוגית שלי, שעזרה לי להבין שהגעתי למיצוי עצמי אחרי שעליתי על כל הבמות ואין לי לאן לעוף. החיים קשים, וכל הזמן אתה חושב איך להתפתח, וכשאתה מתפתח יש כאבי גדילה, זה חלק מההתפתחות. היצר היזמי שלי היה חזק מכל, ואחרי שעשיתי כל כך הרבה שנים אותו דבר גיליתי משהו אחר שאני אוהבת לעשות".
קאמבק? (צילום: דניאל אלסטר)
כמו להתעמל?

"כן. נכנסתי חזק לעולם הפיטנס והפכתי ממתאמנת למאמנת. אחרי כל כך הרבה שנים שאתה רודף אחרי דבר אחד, זה כיף פתאום לגלות שאתה אוהב תחום נוסף. הרגשתי שקיבלתי במה לעוד תוכן".

דואני, שהיא, כאמור, כיום מדריכת כושר מוסמכת ומכשירה מדריכים, מאמנת בשיטת אימון שהיא הביאה לארץ ונקראת "סארפסט ישראל", המדמה גלישה על גלשן גלים ויוצרת שריפה מוגברת של קלוריות ושומן, העוזרת לחיטוב הגוף. "אצלי בסטודיו נרטבים מזיעה ולא ממים", היא אומרת בסיפוק, נכנסתי לזה לפני ארבע שנים, והיום יש לנו למעלה מ־400 מדריכים שמאמנים את השיטה שלנו. "אנחנו הבלעדיים בארץ שמייבאים את הציוד ומכשירים מאמנים. אנחנו נמצאים בחדרי הכושר הגדולים ביותר, ואחרי שנתיים שנדדנו ברחבי הארץ להפיץ את השיטה, עכשיו אני פותחת בית לסארפסט ובונה סטודיו משלי בתל אביב ביחד עם בעלי. הפרויקט הגדול הזה הוא הגשמת חלום עבורי. בעלי אחראי על הכספים והחוזים ודואג שאגשים את החלומות שלי בגדר המסגרת התקציבית. כשאני עומדת מול מדריכים או נמצאת בסטודיו עם מוזיקה ומעבירה שיעור, זאת אותה הרגשה לעשות טוב לאנשים כמו שעשיתי בזמן ההופעות שלי"

מפוחדת מתחת לקיאק
למרות השינוי החד, המוזיקה, כך מעידה דואני, היא עדיין חלק בלתי נפרד מחייה. "היה לי קשה שלא הצלחתי להגיע אליה גם בהריון. רציתי זמן באולפן, וזה לא קרה", היא מספרת, "אבל עכשיו, אחרי תקופה, אני חוזרת לזה. הסינגל האחרון שהוצאתי היה לפני שנתיים. האלבום השלישי היה קאברים של להיטי פופ משנות ה־70־80, והוא נקרא 'אוספרטי'. מוזיקה זה לא עבודה בשבילי. זאת יצירה שאמורה לגרום לאנשים כיף, ואם אני לא מרגישה שזה בא מתוכי, אז אין טעם".

קאמבק לקראת אלבום חדש?
"אני לא זקוקה לכותרת של קאמבק, כי אף פעם לא באמת עזבתי ולכן גם לא חזרתי. אני נכנסת לאולפן עם דף ריק מטקסטים וחומרים וזורמת. למדתי שצריך לזרום. לא רוצה לצאת בהצהרות על אלבומים. אני עושה מה שטוב לי ומה שנעים לי, במיוחד כשזה קשור למוזיקה. אני בשלב בחיים שאני מאוד שלמה עם עצמי, ולקח לי זמן להבין שאני לא צריכה לרדוף אחרי האלבום הבא רק כי אנשים מצפים ושואלים. זה בסדר להגיד להם 'עדיין לא'. יש תהליך ביצירת אלבום, ואנשים לא רואים את זה, הם רק רואים מוצר מוגמר".

מה דעתך על זמרי הפופ של היום?
"כיף לראות את הפופ של היום. יש המון פופ ברדיו וזמרים כמו סטטיק ובן אל ונועה קירל. אני מרגישה שכיף להם, שהם ביחד ושהם מרימים אחד לשני. הכללים השתנו, החוקים השתנו מאלה שאני הכרתי, מאינטרנט לרשתות, לריאליטי ואפליקציות של מוזיקה. פתאום הדרך למיינסטרים זה דברים שהנוער חווה ומכיר, ורק אז זה מגיע לרדיו. נועה קירל מוכשרת בטירוף, והייתי ממליצה לה שתהנה מהרגע ומההצלחה, לא כמוני, שתמיד הייתי במרדף ליעד הבא".



על מה את מצטערת, אולי על ההשתתפות ב"מרוץ למיליון"?

"ממש לא, כאדם שהוא קונטרול פריק, זו פעם ראשונה שאני לא יודעת לאן אני נוסעת ומתי אני קמה ומה המשימה, ובכיתי בלי הפסקה בגלל ההתמודדות עם חוסר השליטה. המשימה שבה התהפך עלי קיאק הייתה הרגע שבו הבנתי שמשהו צריך להשתנות. אני חייבת לעשות דברים בעצמי ולא לחכות שיבואו לבד. הרגע הזה מתחת לקיאק בשיא הפחד היה מין ברייק וחוויה של חשבון נפש לצד איבוד השליטה שחוויתי במרוץ, אז בטח שאני לא מצטערת. זאת הייתה חוויה מרימה".

חברתך הטובה, השחקנית מירב פלדמן, כובשת לאחרונה את המסכים, יש קנאה?
"היא מדהימה וחברה טובה, והיא עובדת מאוד קשה, וזה עשרות אודישנים, ואני גאה בה וזה הכי מגיע לה. ברור שזה גורם לך לרצות גם. גם אני הולכת לאודישנים. יש שחקן שלא רוצה טלוויזיה? את מכירה מישהו שייתנו לו תפקיד והוא יגיד לא? שיחקתי כבר בדרמות לבני נוער. זה משהו שאני יכולה ורוצה, הרי למדתי בבית ספר 'הדרך' למשחק".

שם של מישהי אחרת
מלבד אימוני הספורט המפרכים שהיא עושה ומעבירה, בתקופה זו מתמקדת דואני גם בקריירה שלה מול קהל יעד מבוגר יותר. זוהי השנה השלישית שבה היא משחקת בהצגת הפרינג' "שיחות עם הברמן".



"לפני שלוש שנים הצטרפתי אל 18 שחקנים, בהם דביר בנדק, אלון נוימן ויפית אסולין, שיושבים סביב בר ומנהלים דיאלוגים עם הברמן", היא מספרת, "שם מצאתי את הפינה שלי. כל אחד בא ומביא את הסיפור שלו עם הומור עצמי. שלומי אדרי, במאי ההצגה וגם משחק את הברמן, נתן לי במה פתוחה. וזה הכי כיף לבוא ולדבר על הכאן ועכשיו שלי, על הסיטואציה שלי. בשלוש שנים הספקתי לעשות שלושה מונולוגים שונים. נכנסתי להצגה עם מונולוג אחד על ברמנית מתוסכלת שלא כל הזמן מצליחה, ויש את הרדיפה והאי־הצלחה, אז מצאתי את הפינה החמה לדבר על זה. אחר כך, כשהייתי בהריון, כתבתי עם אילן רוזנפלד על ההריון, ויצא מונולוג מצחיק ואקטואלי לתקופה שהייתי בה. היום יש מונולוג חדש: בשיחה שלי עם הברמן הוא אומר לי שהוא מזהה אותי, והוא כל הזמן רוצה להגיד את השם שלי ואני לא נותנת לו כי אני מפחדת שהוא יטעה ויגיד שם לא נכון. זה בדיוק משקף את מה שקורה היום. אני עכשיו
מפחדת שאת תקראי לי בשם של אחרת. את יודעת מה זה?"

את מפחדת שישכחו אותך.

"בוודאי. עבדתי כל כך קשה מגיל 17, שאני רוצה שיזכרו את העבודה הקשה וההצלחה שלי. לאנשים יש נטייה לשכוח. אני גם רוצה שיכירו את האדם החדש שאני, זאת הסיבה שאני מתראיינת עכשיו".

ביקורת עצמית?

"אני לא יודעת ליהנות מההצלחה או לחוות אותה כאן ועכשיו, אני תמיד במרדף לדבר הבא. רק היום, נגיד, אני נהנית מהפירות של אז. לכן אני משתדלת יותר לעצור וליהנות מהעשייה. החיים הם גרף, פעם אתה למעלה פעם אתה למטה, קשה מאוד לתפוס גל ארוך טווח".

איפה את מרגישה עכשיו בגרף?

"כרגע אני בהתחלה חדשה של עלייה".