מרינה קבישר, בעלת תואר ראשון במשפטים מהקריה האקדמית אונו

מרינה קבישר (צילום: פזי אברמוביץ')מרינה קבישר (צילום: פזי אברמוביץ')

"אצלנו, הרוסים, כשאין לך תואר - אתה לא נחשב. אצלנו זה 'מה למדת?', ואחר כך מתעניינים בך. התחלתי ללמוד, הפסקתי, חזרתי, ובסוף השלמתי וסיימתי עם חשק להמשיך עוד. החלום שלי הוא להיות ד"ר למשפטים, כמו אילנה דיין. מי שמכיר אותי יודע שיש לי פטיש לאילנה דיין. בלימודים כל כך נהניתי מהסביבה, מהחבר'ה שהיו שם. אני גם זוכרת קורס בתאגידים, אחד הקשים שכולם היו נכשלים בו, עם פרופ' ציפורה כהן, אחת המרצות הקשות, המכובדות והידועות. זה קורס שבו אתה יכול למות מצער. זה היה גיהינום, עם אחד המבחנים הקשים לתואר שלומדים אליו יום ולילה. לפני כן אמרתי לעצמי שאם אני לא עוברת את הקורס שלה, אני פורשת מהתואר. כשקיבלתי ציון 87, פשוט בכיתי מאושר".

מיכל דליות, בוגרת סמינר לוינסקי

מיכל דליותמיכל דליות

"הגעתי ללימודי הוראה בסמינר, כיום מכללת לוינסקי, כשהייתי בת 18, במסגרת עתודה צבאית, עם תחושת שליחות, כי ידעתי שאהיה מורה חיילת. איתי למדו נשים וגברים מבוגרים ממני. הרגשתי קטנה ליד גדולים. באותה תקופה הרבה גברים למדו חינוך. אני זוכרת את ההתרגשות מהלימודים. הלימודים הפתיעו אותי כל יום מחדש. התחושה שאפפה אותי הייתה היי של מימוש חלום וכניסה לעולם המבוגרים. אני מסתגלת מהר, ולכן הקליטה וההסתגלות היו מהירות. הייתי תלמידה טובה, מוערכת ופעילה".

שרון איילון, בעלת תואר ראשון במנהל עסקים מהמכללה למנהל

שרון אילון (צילום: אביב חופי)שרון אילון (צילום: אביב חופי)

"שנה אחרי שהשתחררתי מהצבא, התחלתי ללמוד. הייתי גם דיילת אוויר וגם סטודנטית, והגעתי לשיעורים מאוד עייפה. לפני שנתיים ביקרתי במכללה למנהל בקמפוס בראשון לציון ונדהמתי מהגודל וממה שהולך שם. כשאני סיימתי את לימודי התואר הראשון שלי שם לפני 18 שנים, למדתי במבנה זמני. דשא שתלו רק בטקס הסיום, ובקושי הייתה קפטריה. למרות זאת, הלימודים היו מהנים מאוד ואיכותיים. טראומה יש לי ממיקרו ומאקרו כלכלה. אלה היו הציונים הכי גרועים שקיבלתי, עברתי את המבחנים בקושי רק במועדי ב'. ולא אשכח את 'יריב 104' - זה היה הכינוי שהודבק לגאון של התואר, שקיבל בכל המבחנים מעל 100 אחרי הפקטורים".

יון תומרקין, בעל תואר ראשון בממשל מהמרכז הבינתחומי הרצליה


יון תומרקין (צילום: אביב חופי)יון תומרקין (צילום: אביב חופי)

"לימודים זה משהו שפותח את הראש. זה משהו שונה לחלוטין ממה שאני עושה ביומיום, וזה פשוט מפתח את המחשבה. נושא הביטחון מעניין אותי באופן אישי, ובזמן הלימודים עניין אותי מאוד כנס הרצליה שמתקיים במרכז כל שנה. לכנס מגיעים הבכירים בנושאי ביטחון ופוליטיקה מהארץ ומהעולם, ומאוד נהניתי ללכת לכנס הזה, להתנדב שם ולשמוע את ההרצאות והדיונים. כמובן שבמהלך הלימודים נהניתי מאוד גם לבלות עם החברים שלי בקמפוס".

אסתי זקהיים, בעלת תואר ראשון במשחק מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני מאוניברסיטת לסלי

אסתי זקהיים (צילום: רפי דלויה)אסתי זקהיים (צילום: רפי דלויה)

"הייתי בת 20 כשהלכתי ללמוד משחק. הייתי נורא מאושרת, אפילו עשיתי את המסדרונות של בניין מקסיקו בגלגולים. כל השנה הראשונה הייתי בהיי. גיליתי שאני אוהבת ללמוד. גם המקצועות העיוניים וגם המעשיים היו שמחה עבורי. שמחתי ללמוד, ולכן גם המשכתי ללמוד הלאה, לתואר שני בהנחיית קבוצות בשילוב אמנויות. אחד הדברים שהיו בשבילי משמעותיים היו דווקא הקורסים שמסביב. לקחתי קורסים בסוציולוגיה ובפילוסופיה של המוסר. הייתי כמו מסוממת מרוב הנאה מהלימודים. כל דבר שלמדתי, אם זה היסטוריה, פילוסופיה או פסיכולוגיה, תרם לי והפך אותי לאדם יותר טוב ולשחקנית יותר טובה. זה העמיק את הרבדים שבי. אם זה היה מתאפשר, הייתי חוזרת הרגע ללמוד, ולומדת קרימינולוגיה וטיפול בתנועה".

רוית אסף, בעלת תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב

רוית אסף (צילום: אביב חופי)רוית אסף (צילום: אביב חופי)

"התחלתי ללמוד בגיל 22. זו הייתה תקופה מאתגרת, אינטנסיבית מאוד, תוך כדי עבודתי כדוגמנית עסוקה. אני זוכרת את טקס סיום הלימודים המרשים שהתקיים בהיכל התרבות. ציונים תמיד היו חשובים לי, והם תמיד היו גבוהים. אני אדם מאוד הישגי ופרפקציוניסט, ואין אצלי אופציה למקום שני. גם כשהייתי מאוד עסוקה כדוגמנית, הלימודים היו מאוד חשובים לי, ורק אם היו לי צילומים ממש חשובים, אז הייתי מבריזה, אבל משלימה אחרי. אני גם מהתלמידים שתמיד מצלמים מהם את החומר. אני זוכרת את הימים והלילות שביליתי בספרייה לקראת הכנת הסמינריונים בסוף התואר, בתקופה שגוגל עוד לא היה חלק מחיינו. במהלך לימודיי גם הקמתי את רשת בתי הספר למקצועות היופי שלי, ומאז בכל ימי הסטודנט דאגתי לעמדות איפור בקמפוס ולכיף לחברות הסטודנטיות שלי. אין ספק שזו הייתה תקופה יפה. הכרתי אז כמה חברות שעד היום הן חלק מחיי".