מירי מיכאלי שנמצאת בימים אלה בהריון שלישי, הביאה לפני שנתיים וחצי את בנה השני - אח להיילי בתם הבכורה והעניקה לו את השם בניה. כעת חושפת המגישה לראשונה מדוע העניקה לבנה את השם בניה. מרגע שבנה הגיח לעולם נשאלה המגישה שוב ושוב מדוע בחרה בשם בניה, עד היום היא סירבה לענות או העבירה נושא, כעת לרגל יום הזיכרון היא החליטה לחשוף ששמו של בנה נקרא על שמו של החייל בניה שראל ז"ל.
מיכאלי העלתה תמונה שלה עם בנה בניה וכתבה: "אני כותבת את הפוסט הזה בידיים רועדות. לא כביטוי לשון, הידיים שלי רועדות ממש על המקלדת. והעיניים כמו נהר. מאז הברית של בניה שלי, לא מפסיקים לשאול אותי - 'זה על שם...?' ואני קוטעת באמצע- אל תשאלו אותי את השאלה הזאת. אני לא רוצה לענות. הגיע הזמן לספר את האמת. הרי לא סתם קראנו לו כך".
"תכננו לקרוא לבניה בשם אחר. במהלך ההריון צפיתי בכתבה על בניה שראל, הי״ד. הרגשתי משהו שלא חשתי אף פעם. צער גדול על הגבר הצעיר הזה, הגיבור והכריזמטי, שהלך לעולמו מחד וצורך עז להנציח אותו מאידך. היה לי כבר שם אחר לעובר שבדרך ויותר מכל, היה בי הפחד הזה, לקרוא לילוד הרך שלי ע״ש מי שסיים את חייו בגבורה, הרבה לפני הזמן. אך בניה הגיע לעולם בעוצמות שאי אפשר להסביר. מהצירים שמעתי סביבי כל הזמן ״איזה תינוק עוצמתי״ וגם הרגשתי את זה. הכוחות האלה נתנו לנו את הדחיפה לתת לו שם שמתאים לו; שם חזק, עם משמעות, עם דרך, היסטוריה ושורשים שנטועים עמוק במקום הזה שאליו חלמו הוריי להגיע, שאליו חלם בעלי לעלות".
"נולד בניה שלנו. והוא היה כזה בניה שאי אפשר היה לבחור בשם אחר. בברית שלו, ברגע שאייברי אליסף הכריז על שמו של התינוק, חשבתי על החיים שנגמרו אז ועל אלה שמתחילים עכשיו. שמחתי שמחה ענקית והתרגשתי ברגע שנאמר צמד המילים המצמרר 'בדמייך חיי'. בראש שלי, סיפרתי למי שהכי חשוב, לבניה שראל ז״ל, אמרתי לו- ‘תראה מלמעלה, עוד ילד מתוק נקרא על שמך. לא שוכחים אותך פה, גם מי שכלל לא הכירו אותך׳. אבל כששאלו, נמלאתי פחד".
"לפני חודש הצטלמתי לשער של Pplus. הסטייליסטית שהלבישה אותי סיפרה לי על הבן שלה, על בניה. אמרתי לה: 'מה? גם לך יש בניה?', ושתינו התחלנו לבכות. שתי אמהות שיודעות. אמרתי לה, אבל אני לא מספרת, זה מבהיל אותי. הוא נקרא גם על שם בניה בן יהוידע, מגיבורי ימי דוד המלך. וזה מספיק. העיסוק הזה קשה ומפחיד מדי. משהו בביטחון שלה הרגיע אותי. אחר כך היה זה אייברי אליסף שאמר לי- ׳את מאמינה באלוהים, נכון? אלוהים לא פועל ככה. זה כבוד להנציח גיבור׳. וזה באמת כבוד בעבורנו".
"אז הנה, ביום הזיכרון הזה, לצד חברינו ואהובינו שנפלו, אני מספרת שבלב אימצנו לנו חזק ללב עוד לוחם שלא הכרנו ומסר את נפשו בעבורנו והחלטנו להנציח את זכרו באופן שהכי מתאים לעם שלנו, בהמשכיות הנצחית. בפעם הראשונה אני מודה. בניה שלנו, שמור ומוגן עד מאה וחמישים, נקרא על שם גיבור מלחמה שהלך מאיתנו. השובב המתוק שלנו, השמש שזורחת בבית שלנו, מביא ועוד יביא הרבה אור של טוב לעולם וזה הניצחון שלנו במלחמה".
