השייטת האולימפית בדימוס, ורד בוסקילה, שייצגה את ישראל בשלוש אולימפיאדות וקטפה מדליית ארד באליפות העולם, מכירה את הסיקור התקשורתי סביבה מזווית אוהדת ומחמיאה, אלא ששנים של ניסיון בעין הציבורית לא הכינו אותה לקראת הסערה שתתחולל סביבה עם השתתפותה ב"הישרדות VIP" המשודרת ברשת 13 (בימים שני, רביעי ושבת). בוסקילה (37) פרשה מענף השיט לפני כעשור והחליטה ללכת לריאליטי האסטרטגי בעקבות השינויים שהביא איתו נגיף הקורונה. "אחרי הקורונה, שהעולם קצת השתגע, הבנתי שזה לא הדבר הכי משוגע שיכול להיות", אומרת בוסקילה. "מעולם לא חשבתי שאשתתף בריאליטי, אבל ההצעה הגיעה בטיימינג שהיה בא לי לערבב את הקלפים מכל הבחינות ורציתי לראות מה ייצא. רציתי חוויה אחרת מכל מה שהכרתי עד היום".
עניין אותך הפרסום או הכסף?
"לעומת מתמודדים אחרים, אני לא מגיעה מהתעשייה ואצלי זמן מסך לא שווה כסף במובן של קמפיינים וכדומה. הייתי צריכה לעשות שינויים בקריירה, לא הכנסתי כסף, אז זה אפשר לי לעשות את זה. הכסף לא היה המטרה וגם לא הפרסום. הייתי זקוקה לחוויה שונה מכל מה שהכרתי - וקיבלתי את זה".
הצלחת למצוא חברים אמיתיים באי?
"לא", אומרת בוסקילה בנחרצות, "הייתי לי פנטזיה שאני אמצא חיבור כזה כמו של ליהיא גרינר ונעמה קסרי ושאזכה לעבור את המסע הזה עם עוד מישהי, אבל זה לא קרה בשום שלב".
איפה זה התפספס? בהתחלה היה לך חיבור בשבט 'ליבולן' עם לייה גיל ודנדן.
"מהרגע הראשון היה לי חיבור עם דנדן. מאוד אהבתי אותו ואני מאוד אוהבת אותו עד היום. דנדן לא בחר לשחק בפורמט המוכר אלא לשחק בפורמט על פי דנדן וזה קצת הקשה. החיבור הבין אישי עם דנדן היה ועודנו, אבל אני לא יכולה להגיד שלזה פיללתי. פספסתי כמה פעמים וזה הכל עליי. זו הייתה חוויה שונה מכל מה שעשיתי בחיי וגם במובן של האנשים והסגנון".
מה הסגנון שלך? כי היו שם אנשים מכל הסגנונות.
"התחלתי ב'ליבולן' ועם לייה על פניו היה אמור להיות חיבור טבעי כי היא אישה בוגרת ואינטליגנטית. היה חיבור ראשוני שנראה מבטיח אבל מהר מאוד נכוויתי ממנה, כי היא הייתה בברית אחרת שלא ידעתי עליה. בחרתי ללכת עם לייה ולא הלכתי עם הלב שאמר לי לחבור לפאני ואודליה. בחרתי בלייה כי הלכתי עם הראש וקיבלתי החלטה לא טובה. אני חושבת שפספסתי את פאני ואודליה בתחילת המשחק. זה היה נראה כאילו ניהלתי מהלך נגדן, אבל זה ממש לא מה שהיה. דווקא מכל שבט 'ליבולן' מאוד התחברתי לפאני ואודליה. לקח לי כמה ימים להגיע לשיחה עם אודליה אבל ברגע שניהלנו שיחה, מאוד אהבתי אותה. בהתחלה היה לי קשה לעכל אותה, כי היא הייתה מאוד רועשת ולא ידעתי אם שמחת החיים שלה אמיתית או לא. בגדול, זה היה פספוס גדול שלי כי מבחינת החיבור הרגשי זה אולי היה החיבור הכי טבעי שיכל להיות לי. ההדחה של פאני הייתה לי קשה. נכון שנוצר בסוף סוג של ריב או וויכוח אבל זה ממש לא היה אישי. בשלב הזה לא הבנתי ש'הישרדות' זה לא משחק של מספרים. הלכתי עם הרוב כי לא הייתי אמיצה מספיק, לא היה לי מספיק ביטחון ולא סמכתי על התחושות שלי. זאת הייתה הטעות הכי משמעותית שלי כי הלכתי עם לייה והתאכזבתי. העבירו אותי בין השבטים ותמיד הגעתי מאוחר מדי ל'מסיבה'. לא הצלחתי לייצר שום דבר אמיתי, רגשי ועמוק. גם שחשבתי שיצרתי את זה עם יהונתן, הסתבר שזה לא היה מספיק".
היה את המקרה עם פאני במועצת השבט שהיא דיברה על המשקל שלך. דיברת איתה מאז?
"כן, אני ופאני מדברות. אני לא חברה של אף אחד אבל פאני אחת המתמודדות שאני יותר אוהבת. כשפאני אמרה את מה שאמרה, אני לקחתי את זה למקום של 'אני לא רוצה לשבת במקום בו אלה הדברים שנאמרים' בשביל האנשים בבית, ולא כי חשבתי שפאני רצתה לפגוע בי ברמה האישית. ברגע שאמרתי את מה שאמרתי בשבט, מבחינתי הנושא נגמר. אני אומרת את זה בהקשר של מה שנאמר בימים האחרונים משורדים שמבחינתם זה לא נגמר והם לוקחים אמירה של מישהו על מישהו אחר ושוחטים אותו בציבור בצורה פומבית".
את מדברת על קובי מאור?
"חד משמעית, כן. הסיפור עם פאני הייתה רק דוגמה אחת. כמות הפעמים שחטפתי העלבות ועלבונות על הגודל שלי ואיך שאני נראית. קראו לי 'רולה', 'בהמה', הרבה שמות. אני מעולם לא אמרתי משהו על זה ובטח שלא פרסמתי פוסט פוגעני באופן שפוגע במישהו אחר. אני מבינה שאנשים היו באמוציות ומה שהיה על האי נשאר על האי. בפרק שקובי דיבר עליו, חמש דקות קודם ג'קי וליזה דיברו על איזה בהמה אני ואיזה רגליים יש לי. יכולתי לשים זרקור על זה, ובחרתי שלא. אני התנצלתי בפני קובי, אבל ברגע שהוא לקח מילים של מישהי אחרת ורשם אותן כאילו אני אמרתי אותן והוריד אותה מהפוסט ושם אותי באותו מקום עם יובל המבולבל, שהעליב אותו בצורה קשה, אז יש פה אקט שהוא אלים".
בכל זאת, נפגעת ממה שפאני אמרה, אבל אז אמרת לקובי שהוא "הר אדם".
"נכון, ולכן התנצלתי. התנצלתי מול קובי ברמה האישית והוא בחר שלא להתייחס להתנצלות. אגב, לייה קראה לו 'פרה ופר' והוא לא הזכיר אותה בפוסט. כשאני אמרתי 'הר אדם' התכוונתי שהוא מאוד גבוה. אני לא אתייחס אף פעם לגודל של מישהו אם הוא 'שמן' או 'גדול'. אין סיכוי, גם אם ישימו אותי בכלא סורי ויענו אותי - זה פשוט לא אני. אני מרגישה שנפגעתי כל כך מהסיפור הזה ברמה האישית, הוא עשה לי עוול. זה לשון הרע להגיד שאמרתי דברים שבכלל לייה היא זאת שאמרה אותם. זה לחבר אותי לסיטואציה שהיא הרבה מעבר למה שאמרתי וגם להשתמש בכל מה שעשיתי ובמוניטין שלי. לומר לי: 'דווקא את, שאת מרצה וספורטאית, צוחקת על המשקל שלי'. גם אם העלבתי אותך שאמרתי 'הר אדם', אז אני מתנצלת, אבל הדרך שהוא בחר להתנהל הייתה בעיניי נוראית".
הופתעת מההדחה?
"משהו בשעות האחרונות לפני מועצת השבט נתן לי רמז. כשראיתי שיהונתן לא הסתכל לי בעיניים ושמתי עליו יד ושאלתי: 'הכל בסדר?' והוא ענה לי: 'כן, הכל טוב', אז הייתי רגועה. חשבתי שהכל באמת בסדר. אז הופתעתי ולא הופתעתי. לא הופתעתי, כי לא הצלחתי לייצר חברויות אמיתיות של חברים 'באש ובמים'. אני לא הייתי שמה בחיים את השם של יהונתן, כי נתתי לו מילה. נתתי מילה ליהונתן, ג'קי ודודו והייתי מדיחה את עצמי לפני שהייתי מדיחה אותם, ברמה כזאת. זה 'הישרדות' ואני בקושי מבינה את הפורמט, אבל מה שאני מבינה זה שאנשים עושים את הדברים האלו. זה מה שהוא בחר לעשות ואני מכבדת את זה".
יש חשבון נפש?
"כל החשבון נפש שלי קשור אליי. אין שום דבר שהסתכלתי עליו והיה קשור באחרים. הדבר היחיד שקשור באחרים היה כשחזרנו לארץ והבנתי ש'הישרדות' לא נגמרה, היא ממשיכה ואנשים עדיין מוכנים לרמוס אחד את השני. כל שאר הדברים זה התחשבנות שלי עם עצמי. איפה הייתי לא בסדר, איפה הייתי לא אמיצה, לא חכמה מספיק, לא מנומסת, איפה הייתי יכולה לראות יותר את האחר. יש רשימה ארוכה של דברים שהייתי עושה אחרת. זה בסדר מבחינתי להגיד שלא הייתי שורדת מספיק טובה. זה התבטא בצורה בה אנשים תפסו אותי, הרגישו כלפיי וכמה מהר הם רצו להדיח אותי".
בריב המפורסם על השד העדתי את כביכול השתייכת לשבט "האשכנזי" ובחרת שלא לצאת כנגד האמירות של הנרי דוד. למה בעצם?
"אני לא זוכרת שבחרתי לא לצאת כנגד האמירות שלו. אני זוכרת שישבתי לידו ונבהלתי מהאופן שבו הוא אמר את הדברים. הנקודה שהוא ניסה להעביר לא הייתה ברורה לאחרים. כשאנשים מנסים להעביר מסר בצורה דרמטית או אלימה אני "משתבללת" (שבלול). נורא קשה לי עם זה, אני בן אדם שמפחד מעימותים, אז נורא התכנסתי פנימה. אני לא אתעמת איתו באופן פומבי, כי זה היה היום הראשון של המשחק ובקושי הצלחתי להגיד שלום לגיא זוארץ מרוב שהייתי בחוסר ביטחון".
בוסקילה הפתיעה את חבריה לשבט כשחשפה בפרק השמיני של העונה את הסוד אותו לא גילתה עד אז וסיפרה כי היא סובלת ממחלה אוטואימונית שפוגעת בריאות וכי הן בתפקוד של 50% בלבד. עוד הפתיעה כששיתפה כי המחלה כמעט מנעה ממנה להשתתף ב"הישרדות VIP".
חשפת במועצת השבט את המחלה ממנה את סובלת ומאז תייגו אותך כהכי פחות מועילה. את חושבת שזה היה צעד נכון?
"לא תכננתי לחשוף את המחלה שלי ב'הישרדות', גם אותי זה תפס לא מוכנה. אני בעצמי עדיין לא במקום שאני באמת מתמודדת עם הסיטואציה. המצב שלי הרבה יותר חמור ממה שאני מוכנה להודות, אני בהדחקה עדיין. הכל קרה נורא מהר לפני היציאה ל'הישרדות'. עוד לא הספקתי לעכל את זה וכבר טסתי. הדברים הוחמרו על האי מבחינה רפואית והנושא יצא החוצה בגלל המצוקה החברתית, הבדידות, הקושי. העניין הרפואי שכביכול הסתרתי הוסיף המון כאב ומשקל נוסף. ברור שאסטרטגית זה היה לא נכון. זה שהם כעסו עליי שהסתרתי את זה, זה קשקוש, כי ברור שברגע שהייתי באה עם הדבר הזה היו מתייגים אותי כ'הכי חלשה', וזה בדיוק מה שהם עשו. אם לא הייתי אומרת שום דבר, הם לא היו יודעים. הם היו חושבים שאני פחות בכושר אבל אני תמיד מתאבדת במשימות ונותנת את כל כולי, אז גם עם ריאה אחת הרבה פעמים הייתי עם יכולות יותר גבוהות מאחרים. אני תמיד נתתי את המאה אחוז שלי ועל זה אני גאה בעצמי. שם הוכחתי את האיכויות שלי כספורטאית. לא משנה הנסיבות, מעולם לא חשבתי לוותר".
יכול להיות שזה גרם לך לקחת את המאמץ לקצה?
"בהחלט, כן. לפעמים נתתי מעל מה שאני אמורה לתת. הרחקתי לכת כי רציתי להוכיח. אני לא יודעת לעצור, גם אם זה יזיק לי - וחבל".
השורדת שנשלחה בפרק האחרון לבקתה לאחר שהודחה במפתיע, למרות הברית המשותפת שעשתה עם גדי פניבילוב, יהונתן בשן ואלה אייבינדר, מתכוונת למשימת החסינות שנערכה בין השבטים ובה ניצח שבט אפולאקי החדש. המשימה שהייתה אגרסיבית וקשוחה, הצליחה לעורר זעם ברשת, בעיקר בעקבות הלחימה הסוערת שהכריעה את המשימה ובה השתתפו בוסקילה שלחמה מול ליזה ביך. במסגרת המשימה נראתה בוסקילה נושכת את ביך ועל כך חטפה ביקורת קשה ברשת.
את מצטערת שנשכת את ליזה?
"אני חושבת שכל הסיפור של הנשיכה של ליזה לא היה צריך לקרות. אין לי מה לדבר על מה שלא רואים אבל זו סיטואציה שלא הייתה צריכה לקרות. אני מצטערת שלא עצרתי את המשימה הזאת קודם. ליזה הטביעה אותי פעמיים וחנקה אותי. זה היה מאוד קיצוני והספקתי את המשימה כי לא נשמתי. שם הייתי צריכה לעצור כי היא הטביעה אותי ברמה שאני לא יכולה לנשום. התעשתי זמן מה וחזרתי למשימה, במקום לעצור אותה וזו הייתה טעות חמורה. בהחלט הייתי שמחה שזה לא היה קורה, אבל זה היה מתוך הגנה עצמית ולא ממקום של אלימות כלפיה".
איך המחלה השפיעה על החיים שלך? במיוחד שכל חייך עסקת בספורט.
"אני נזהרת להיכנס לנושא הזה כי המחלה שלי עדיין בבירור. רוב חיי לא ידעתי שהיא קימת. גילו לי אותה לפני שש שנים. בזמן ההיריון הייתה החמרה, עם הלידה הייתה עוד החמרה, לפני 'הישרדות' הייתה החמרה נוספת וגם אחרי התכנית. בשנים האחרונות אני מבינה שהמצב יותר קשה ממה שאני מוכנה להודות".
שיתפת גם ביחס של המאמן שלך אלייך ולהפרעות אכילה שהתפתחו בעקבות זה. היית נותנת לבת שלך להיכנס לתחום הספורט אחרי מה שעברת?
"חד משמעית כן. הספורט נתן לי המון כלים לחיים, אני שמחה על הדרך שעברתי, אני מרגישה ברת מזל שזכיתי להיות ספורטאית אולימפית. אני לא חושבת שכל מי שעוסקת בספורט צריכה לעבור את מה שעברתי, זה מקרה קצה ושילוב של כל מיני דברים. המאמן שלי אימן אותי מגיל שמונה ועד גיל 29. זה ענף שאני רחוקה מאוד מהמשפחה ומהבית וזה מאוד מאפשר התנהגויות מהסוג הזה. אחרי שכיהנתי כסמנכ"ל הועד האולימפי אני קצת יותר יודעת מה קורה בספורט. יש הפרעות אכילה בקרב ספורטאים אבל ההפרעות אכילה שלי לא נבעו מדימוי גוף, אלא מהרצון לקחת שליטה בסיטואציה שלא הייתה לי שליטה. המאמן שלי חצה כל כך הרבה גבולות איתי ושלט בי, שהרגשתי שזה המקום היחידי שאני יכולה לשלוט בו".
איך את מרגישה עם ההשוואה שלך לירדן ג'רבי?
"אנחנו כל כך שונות. אין בנו שום דמיון חוץ מזה ששתינו ספורטאיות אולימפיות. אנשים אוהבים לעשות השוואות כי הם אוהבים להכניס למשבצות. לא הגעתי עם עצמי למשבצת של ספורטאית אולימפית כי כבר עשור שאני לא שם. אני בן אדם חולה ולא הסתמכתי על היכולות הפיזיות שלי במשחק. זה רק יכול להחמיא לי ברמה הספורטיבית, אבל אחרי שצופים בפרק אחד של 'הישרדות' מבינים שאנחנו שתי נשים שונות באישיות שלנו וביכולות הגופניות שלנו. גם שהייתי בשיא הכושר שלי, לא הייתי חצי מהכושר של ירדן. ירדן מגיעה מענף פיזי ואני לא. מי שציפה לראות את ירדן ג'רבי במובן של ההישגים והיכולות במשימות, בהחלט התאכזב".
מה התגובות שאת מקבלת?
"ברחוב התגובות מחבקות ואוהבות, אנשים הכי חמודים בעולם. ברשת יש הכל מהכל. יש אנשים שמפרגנים כמו ברחוב ויש אנשים שלא ממש ערים למילים שלהם ולכוח שלהן, גם בתוכן וגם בסגנון. אני לא חוויתי את הדברים האלה מעולם, אני רגילה שמסקרים אותי מהמקום של הספורט וזה היה תהליך שאני צריכה לעבור עם עצמי, לדעת שזה בסדר שלא כולם אוהבים אותי. בסוף, אם אני כנה עם עצמי, זה כן פוגע ולא נעים שאנשים לא אוהבים. כל התגובות על איך שאני נראית עוברות לידי, אם אומרים לי שאני צריכה לעשות שפתיים או שאני שמנה, זה באמת לא נוגע בי. אם מדברים על היכולות שלי כאדם או על האישיות שלי ואיזה ספורטאית הייתי, אז זה קצת יותר פוגע. אבל זה אחד השיעורים שהייתי צריכה כנראה לעבור ב'הישרדות'. אני עוברת תהליך במקום הזה. אני פתאום בסדר עם זה שמישהו לא אוהב אותי או כועס עליי. בעבר זה היה לי קשה לקבל את זה, היום אם אני שלמה עם מה שעשיתי, אז הדברים פחות חודרים".
הייתה תגובה שהצליחה לזעזע אותך במיוחד?
"הסיפור עם קובי זעזע אותי מאוד. לא ישנתי כמה ימים, ממש נעלבתי ונפגעתי. הרגשתי שהוא ממש ניצל אותי. מעבר לזה, אם אני קוראת תגובה קשה אני חוסמת אותה או לא ממשיכה לקרוא כי זה עד כדי כך מזעזע. הייתה שמועה שהגיעה אליי שאושפזתי במוסד פסיכיאטרי. אנשים אומרים עלייך דברים והם לא בהכרח דברים שאמרת או עשית ומספיק שמישהו ישמע את זה והוא רואה את זה כאמת לאמיתה. העוצמות של הדברים נורא קיצוניות. אני חוויתי את הצפייה עם עצבים חשופים, זו רכבת הרים לא פשוטה. הייתה טלטלה רצינית. בהתחלה לא שפטתי את עצמי בחומרה אבל עם הפרקים הדברים הצטברו וזו הייתה חוויה שכבר הפכה ללא נעימה. זו אחת הסיבות שאני מרגישה משוחררת עכשיו שאני בבקתה. אני רואה כמה קשה לי במשחק, כמה אני נאבקת חברתית, כמה אני לבד. אני לא מזהה את עצמי. איפה האישה שאני רגילה לחיות איתה כל חיי? אני לא העלתי על דעתי שאני אאבד מהזהות שלי על אי ואני חושבת שזה קצת קרה".
זה גורם לחרטה שיצאת למסע הזה?
"אני לא אתחרט לעולם על משהו שעשיתי ולא יצא כמו שרציתי. אני כן אתחרט על משהו שלא עשיתי כי פחדתי. זה לא בעולמות של חרטה, אבל כן בעולמות של להבין שאולי זה לא מתאים לי. זה פחות אני, אני לא מצליחה להביא לפורמט את הערכים שלי כמו שהם - וזה בסדר".
יש סיכוי שתלכי לריאליטי נוסף כדי לתקן את ההרגשה שיצאת איתה?
"אני לא מאמינה. אין לדעת כי אם היית שואלת אותי אם אסע ל'הישרדות' הייתי אומרת לך שלא. אני שמחה לחזור לחיים שלי ואני מתחילה לזהות את עצמי שוב ולהרגיש יותר בנוח עם עצמי ממקום שאני יודעת מה החוזקות שלי ומה אני רוצה לעשות. אני מרגישה שיש לי שליחות מאוד גדולה בנושא של מודעות להפרעות אכילה ויחסי ספורטאים-מאמנים. הפלטפורמה הזאת חשפה אותי להמון אנשים וקיבלתי הודעות מנשים עם הפרעות אכילה ששלחו לי תודה כי בזכותי הן הרשו לעצמן לאכול ארוחת ערב. הכי מפתיע זה אנשים שחולים במחלות שקופות, כמו שלי, והם מספרים שאני גורמת להם פחות להתבייש בזה. זו מתנה גדולה להשפיע על אחרים".
בשנת 2012 התחתנה בוסקילה עם עורך הדין אורן סמוגורה, בנו של מאמן השיט אמנון סמוגורה בנוכחות כל חבריה הטובים מעולם הספורט ביניהם אריק זאבי, שחר פאר, יוני ארליך ואחרים. השניים הביאו לעולם ילדה משותפת בשם שחר, כיום בת חמש, ומערכת היחסים לא צלחה לאורך זמן והשניים החליטו להתגרש. במהלך התכנית דיברה בוסקילה עם גדי על אהבה וזוגיות ובהמלצתו אף רכשה בושם של גברים, לאחר שטען כי זה משאיר חותם על גבר שעובר ומריח שובל של בושם גברי.
יצא לך לדבר עם גדי על הגירושים ואהבה. מה הסטטוס שלך היום?
"מבחינת הגדרה אני רווקה. כלומר, גרושה עם ילדה אבל פנויה. אני לא יוצאת לדייטים, מעולם לא יצאתי לדייטים. אני נמצאת בחוויה שהיא כל כך קיצונית ומטלטלת שאין לי פניות רגשית להתחיל משהו. כשחזרתי מהאי מהר מאוד התאהבתי במישהו והתחלנו מערכת יחסים ואני חושבת שיש לזה קשר לעובדה שהמון מסכות ושכבות יורדות על האי. הוא לא צלח את "מחנה האימונים" ושוחרר מתפקידו", אומרת בוסקילה בצחוק. "אני חושבת שהאהבה זה דבר מדהים, אולי הכי מדהים שיש. אני לגמרי פתוחה לדבר, אבל לא בימים אלו. כרגע אני קצת הודפת הצעות".
