שר החוץ מגיע לשכונה

קרדיט מיוחד ליקיר המדור, ישראל גודוביץ', 88, מי שהיה אדריכל העיר ת"א ויקיר המדור זה 30 שנה, שהחליט לספר לליאורה ולקוראיה סיפור שאצר בלבו 70 שנה.

גודוביץ', שפוך חמתך.
"זה סיפור שנצור היה בלבי עד עצם היום הזה, כי נדרתי לאמי פרידה שלא אגלה אף פעם. אבל לפי חשבוני עברו יותר מ־70 שנה, אז אפשר לגלות: בית הספר תיכון חדש היה המוסד היוקרתי ביותר בימים ההם של תחילת המדינה (מדובר על 1950 בערך). המנהלת המיתולוגית, טוני הלה, הקפידה על רמת הלימודים הגבוהה, על אהבת המולדת, שמירה על כבוד הדדי למורים וללומדים ללא אפליה וללא פרוטקציות, כפי שהיה נהוג בימי ראשית המדינה.

ישראל גודוביץ' (צילום: אלוני מור)ישראל גודוביץ' (צילום: אלוני מור)


בכיתה השישית שבה למדתי היו גם בניהם ובנותיהם של מנהיגי המדינה וחברי המפלגה השלטת. ביניהם היה בנו של שר החוץ דאז משה שרת. חיימק'ה היה שובב ובילה רוב הזמן בחצר, כי המורים לא הצליחו להשתלט עליו. לא נותרה למנהלת ברירה, אלא להשעות אותו מהלימודים עד שיתעשת וילמד להתנהג כמו כולם. כשנודע לאביו (ציפורה אשתו הסתירה את הבושה), ביקש פגישה עם הגברת הלה. הפגישה התקיימה בביתה של המנהלת בדירתה הפרטית ברחוב דב הוז 29 (בזמנו רחוב חובבי ציון 74). הסיבה הייתה שלא לגלות את המעמד שבו שר החוץ מגיע לדבר בזכות בנו השובב. פרוטקציה היה שם גנאי שגור בפיה של טוני, אבל למרבה הצער השכן באותה הכתובת ובאותה הקומה היה הח"מ, ואת מכונית השרד, הלינקולן הגדולה והשחורה, ואת הנהג עם הקסקט קשה היה להסתיר ברחוב הצר ועוד בשעות אחר הצהריים, כשאנחנו הילדים משחקים בכדורגל על הכביש. כמובן שלא ידעתי את שמו של מי שהגיע אל טוני, ובלי בושה (שכנים היינו), אחרי שהמרכבה השחורה הסתלקה, צלצלתי בדלתה ושאלתי מי זה היה. והיא בלי להניד עפעף ענתה: 'שר החוץ שרת, שבא לבקש לא לזרוק את בנו מהלימודים'. כנראה שעשיתי פרצוף חמוץ, כי מבלי להתנצל הסבירה בטון סמכותי: 'יש לו הרבה זכויות בהקמת המדינה ולא יכולתי לסרב לו'.
"בערב קראה לי פרידה אמי לשיחה בחדרה ללא אבי: 'אתה ראית היום את שר החוץ שהגיע לטוני, ואתה מבין שזה לא אירוע שצריך לספר לחברים או בכלל. תבטיח לי שעד יומך האחרון לא תגלה על הביקור הזה לאיש. אז הבטחתי אבל שאלתי: 'למה הוא בא עם האוטו הגדול?', ואמי השיבה: 'אין לו אוטו אחר'".
משה שרת (צילום: הוגו מנדלסון, לע''מ)משה שרת (צילום: הוגו מנדלסון, לע''מ)


חוק לנסקי

מאיר לנסקי היה אחד המאפיונרים המפורסמים בארצות הברית. הוא היה ידוע בחברותו עם באגסי סיגל עוד מילדות, והיה אחד היזמים העיקריים של בתי הקזינו בלאס וגאס ובקובה. אף על פי שהעביר סיוע ליישוב העברי לפני הקמת המדינה בכל הקשור לרכישת נשק והברחתו לישראל, ועזר בתרומה על סך מיליון דולר למדינה הצעירה שזה עתה הוקמה, סורב לנסקי לבקשה להשתקע בישראל בשנות ה־70. שלטונות החוק בישראל חשדו שלנסקי, אשר היה ידוע בעסקיו המפוקפקים, מבקש להעביר את בסיס פעילותו לישראל וכן את כל עסקיו.
בבקשתו ליישם את חוק השבות, ניסה לנסקי ליצור מראית עין של יהודי מבוגר שפרש מכל עסקיו, ורק מבקש לבלות את שארית ימיו בשקט במדינת ישראל, שתצא אף היא נשכרת מכך, כיוון שישקיע בה חלק מכספו. שר הפנים דאז, ד"ר יוסף בורג, דחה את בקשתו של לנסקי להתיישב בארץ בהתאם לחוק השבות בטענה כי הוא "בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור".


רק לפני מספר שנים חשף עיתון "הארץ" ראיון עם זלי דה טולדו, 77, אמה של דוגמנית העבר סימונה גוזמן, שהייתה בת הזוג של לנסקי כששהה בישראל: "הוא היה גנגסטר ידוע, אני הייתי מלצרית צעירה. כשנפגשנו, הוא חייך את החיוך הכי יפה שלו, כדי לא להפחיד אותי". במשך שנים רבות הייתה דה טולדו הפילגש של לנסקי וביקרה אותו בארצות הברית לאחר שנאלץ לחזור. לנסקי נפטר בשנת 1983 בגיל 80 בביתו במיאמי ביץ'.

מאיר לנסקי (צילום: Library of Congress Catalog)מאיר לנסקי (צילום: Library of Congress Catalog)