היום מצויין יומו הראשון של חודש הגאווה בישראל ורגע לפני פתיחת מצעדי הגאווה וחגיגות הקהילה הלהט"בית, משחזר הזמר המצליח רן דנקר את התקופה הקשה בה הסתיר את זהותו המינית. ביולי לפני שבע שנים יצא הזמר לראשונה מהארון, פצח בזוגיות עם איתי וייזר וכיום הוא נשוי לו ומגדל יחד איתו את שתי בנותיו של וייזר.  

בפוסט חושפני ששיתף הבוקר, עם תיעוד שלו מהופעה עטוף בדגל הגאווה, נזכר הזמר בשנים המבוזבזות בהם חי בשקר, על כך שהחברה גרמה לו להרגיש אשם ופגום ושהוא נאלץ להסתיר את הלב כדי לשרוד. "היום אני רוצה רגע לחבק אותי. אני בזבזתי שנים יקרות על אשמה שהכאיבה לי בגוף. אשמה על היותי פגיע ועדין לעיתים אשמה על הרצון שלי לחפש מחוץ 'לשבילים המסומנים' אשמה על מחשבות 'אסורות', אשמה שאני אוהב גם את הגר וגם את מתן, אשמה שהלימודים הממסדיים לא עניינו אותי, אשמה על הבכי בהפסקה כשאבא לא הגיע. המון אשמה.ואתם יודעים על מה הרגשתי הכי הרבה אשמה? שהחברה תומכת בך שתמשיך להרגיש אשם כאילו אתה ״פגום״ או לא בסדר או שונה. כשאתה יודע בפנים שכל מה שאתה זה ממש בסדר וככה זה צריך להיות כי הגוף מדבר! אבל למדתי להסתיר את הלב כדי לשרוד, כדי לחיות".

והמשיך "עד היום יש שאריות של פחד קדום, של אשמה שמתגנבת, של תחושה שאני ״פגום״… אבל מיד אני שם יד על הלב ונזכר דרך הפעימות שלו שרן חליל הקטן מביט ברן חליל הגדול ומיד אני מתאפס ומחזיר חיבוק ענק עם קצת דמעות בעיניים מזיכרון של השנים האבודות, יודע שיש לי אותי היום, ובחיים לא אוותר על החופש שלי להיות מי שאני -צבעוני, פגיע, רגיש, חזק, סתור, סתום, חלש, חכם להפליא, זה שמפחד לחצות את הצומת אבל גם עוצר תנועה ונותן לכולם לחצות וקצת אשם. אף אדם לא יכול להגדיר אדם אחר כי הגדרה מטבעה סופה להישבר. אין משפחה נכונה יש משפחה של אהבה. ואם ממש בא לנו להתעכב על הדבר הכי הזוי בעיניי שעוד מתעסקים בו באובססיביות! אין מיניות אחת, יש שלל ביטויים שלה בדיוק כמו שיש מליון סוגי פרחים. אז תנו לעצמכם לפרוח. מדבר גם אל עצמי".