בכל אהבה יש כאב, ועם הכאב הזה חיה יהודית באומן כבר שמונה שנים בצל המחלה של בתה, קארין באומן. קארין סובלת מהפרעות אכילה חמורות וביום שבת האחרון יצאה שוב מאשפוז שלא צלח. יהודית סיפרה בתכנית של דנה ספקטור ורן שריג ב-103FM על המחלה: "זו מחלה שנקראת 'מחלה שקרנית'. קשה מאד לזהות אותה. היא סוג של חצי אנורקסיה וחצי בולימיה. אין גיל למחלה הזאת, היא יכולה להופיע אצל ילדות בנות 20 ובעידן של היום אפילו בגילאי 13. ניצחון המחלה תלוי במידה רבה ברוח הלחימה של החולה וגם של ההורים".
יהודית סיפרה על חוסר האונים שהיא חווה: "אני האפוטרופוס של קארין ועדיין אסור לי להאכיל אותה. אני זו שחותמת כשהיא מתאשפזת ואחרי יומיים היא יכולה לצאת על דעת עצמה. הבנות הללו נכנסות למחלקה ונשברות. הן מרגישות שהן עולות במשקל. פוחדות לעלות גרם ואחרי שני גרם הן בטוחות שהן שמנות אז הן לוקחות את המזוודה ומשתחררות. במקרה של קארין התחננתי 'אני האפוטרופוס, בבקשה אל תשחררו אותה'. למרות סכנת החיים, היא שוחררה. מה שאני דורשת זה חוק הכפייה. לא לשחרר אותן, הילדות האלה מתות לנו".
כאשר נשאלה איך קארין מתנהלת לאחר יציאתה מאשפוז, ענתה: "היא בורחת הביתה כדי לאכול ולהקיא. היא יודעת שזה המקום שאני בתור אימא לא יכולה להגיד לה 'אל תאכלי', כי אני נשברת. הילדה שלי יושבת במדרגות הבית ובוכה שהיא רעבה ואני לא יכולה לפתוח לה את המקרר. הרבה הורים נשברים פה, הרגש והשכל מתבלבלים. זה מראה נורא".
"לרוב היא גרה איתי", סיפרה יהודית: "היא הולכת לשירותים וסוגרת את הדלת. אני לא יכולה להיכנס לשירותים ולהוציא אותה בכוח או למשוך אותה בשיער. אסור לי. כאשר לפעמים יש מריבות היא הולכת לדירה של בן זוגה. לא בדיוק בן זוג אלא חבר שלה. לבנות כאלה לא יכולה להיות מערכת יחסים כזו".
יש תחושות אשם שמלוות אותך?
"אני לא מרגישה אשמה כמו שאני מרגישה חסרת אונים. אני הולכת לאירועים ואיתי הולך כאב. אני חוזרת הביתה וצריכה למצוא את הבת שלי שוב בבית כי היא לא מסוגלת יותר. בשבת היא שוב יצאה מאשפוז ואני עדיין שבורה. אני לא רואה אור בקצה המנהרה. להערכתי, איך שאני רואה את הבת שלי, היא לא תחזיק ככה. בסופו של דבר היא לא רוצה למות, היא רק רוצה להיות רזה". על ההתמודדות של קארין עם המחלה: "היא אמרה לי, אימא יש לי שם שד. אל תיקחי אותי ברצינות, תרימי ידיים, תנוחי, תני לי למות בשקט".
יהודית סיפרה בבכי מדוע היא מתראיינת על הנושא: "אני מדברת כאימא. יש עוד אמהות שיש להן בנות שחולות במחלה ומכירות את הקירות האטומים. אני נותנת קול. הרבה הורים ביקשו ממני לעזור להם ולהלחם. הרבה מאד בנות הולכות לעולמן. יש לקארין חברה מאד טובה שהלכה לפני כמה חודשים מהמחלה. אימא שלה בוכה לי על הכתף וזה קשה לי". יהודית סיכמה ואמרה: "אני מבקשת שהכנסת תוציא את החוק".
