בחנות הספרים "סיפור חוזר" שברחובות נרכש השבוע על ידי חבר טוב של ליאורה עותק מספרו של דודו דותן ז"ל, "שד קטן", שהוענק בזמנו כמתנה לציפי שביט - עם הקדשה של המנוח, שהקיץ ימלאו 16 שנים למותו: "לציפי ואבישי מדודו דותן".
ציפי, מצאנו את הספר שאיבדת.
"תרמתי אותו לילדים בסיכון וכתבתי להם שהלוואי שהספר יגרום להם אושר כפי שגרם לי, כי דודו כתב כל כך יפה ומלא אהבה וכישרון. הנכד שלי אצלי ואני בעננים. הוא שוכב לי על המוח עם הכינים הקטנות שלו ואני מאושרת ועפה. אנחנו רוקדים בחמש בבוקר. אני לומדת רוק'נרול במטרה להחליף את ביונסה".
>סוף סופי לפרשת פנאן ותביעת אלמנתו נגד מכבי ת"א: השבוע קבע בית הדין הארצי כי הוא תומך בהחלטת בית הדין האזורי, כלומר ששרון פנאן לא תוכל לערער על פסיקת האזורי, שדחה באוגוסט 2015 את תביעתה וקבע: "כאוהד שרוף הוא שימש בתפקידו בהתנדבות". למי שהספיק לשכוח: תחילתה של הסאגה בשנת 2011, לאחר שאלמנתו של פנאן הגישה תביעה לבית הדין האזורי ובה דרשה 2.5 מיליון שקל בטענה שהיו יחסי עובד–מעביד בין בעלה ובין מועדון הכדורסל. לאחר שנדחתה תביעתה, טענה כי יש לאפשר לה ארכה לערעור. אבל שופטת בית הדין הארצי לאה גליקסמן קבעה: "המסקנה שלא היו יחסי עבודה מעוגנת היטב בתשתית העובדתית. סיכויי הערעור אינם גבוהים".
עו"ד נחום פינברג, האם שרון פנאן יכולה לבקש רשות ערעור מבית המשפט העליון?
"לא. אין שום סיכוי. אפילו בהשוואה למקרים קיצוניים שבהם בית המשפט העליון לא התערב - גם כאן לא תתעוררנה ערכאות - המקרה עוד יותר רחוק באפשרות הערעור".
שרון, מניחה שלא קיבלת את ההחלטה בפנאן.
״האם בעולם שאת ואני מכירות החלשים, הרמוסים והדרוסים יכולים לזכות בצדק? צדק הוא נחלתם של עשירים וחזקים שיש להם זרועות תמנון שמגיעות עד החלונות הגבוהים, ובלחיצה אחת קטנה מסוגלים לחנוק את כל מי שעמד בדרכם. עשיתי את שלי ועמדתי מולם כדוד מול גוליית ללא מורא, ועם האמת שלי והרצון הבסיסי למעט צדק. אבל אני מאמינה שהיקום בדרכו שלו, בדינמיקה שלו, בזמן שלו, בדרך כלשהי שנסתרת מאיתנו, יעשה עמי צדק ביום מן הימים. אילו הייתה הפרוטה מצויה בכיסי הייתי ממשיכה עם הערעור לעליון. ושלא ינסו להפחיד אותי עם העובדה שאין סיכוי, כי לביאה לא נשברת באמצע הדרך".
