לפני ארבעה חודשים נכנס אליאב רחמים בן ה־22 לבית הכי מפורסם במדינה. הוא היה הדייר הראשון שכף רגלו דרכה בבית, שבעונתה התשיעית של התוכנית עבר מייקובר רציני עם העברת הבעלות עליו מקשת לרשת. הוא לא העלה על דעתו אז שיגיע לחמישיית הגמר, ובטח שלא לרגע שבו יוכרז המנצח.
אבל במוצאי השבת האחרונה הוא ישב לבדו עם הדייר ישראל אוגלבו על הספה של סלון הבית, והמתין בדריכות ובמתח להכרזת שם המנצח הגדול. אוגלבו היה זה שבסופו של דבר לחץ על מתג החשמל והחשיך את הבית, ורחמים הגיע למקום השני והמכובד.

הדייר הצעיר מקריית גת הצליח לכבוש את לבם של אלפי צופים בבית, ובכל שידור חי של הדחה הוא זכה לקריאות אהבה מהקהל. לאורך כל העונה הוא הצליח לשמור על נועם הליכות, דבר לא פשוט כשמתמודדים עם כל כך הרבה לחצים ומתחים, שנדמה שבעונה הזו הם הגיעו לשיאים חדשים.
במהלך שהותו בבית האח זכה רחמים לקבוצת תמיכה שנקראת "האמת הבלתי מנוצחת", שתחזקה עמוד פייסבוק מצליח עם אלפי מעריצים שעשו יום ולילה כדי להביא לניצחונו. ראש עיריית קריית גת, אבירם דהרי, קרא לתושבים להצביע לו, ועיר הולדתו התכסתה בשלטי תמיכה בו.
גמר האח הגדול (צילום: אביב חופי)
אף שהיה כפסע מהזכייה במיליון ומהכתרתו כזוכה הגדול, רחמים ממשיך לשמור על צניעות ואינו מפגין אכזבה. "להתאכזב זאת מילה קשה ולא מתאימה לרגשות שלי", הוא אומר, "אני לא מאוכזב. בסופו של דבר, כל מה שמוביל אותך זה האנשים שתומכים בך. אני שמח, נרגש ומלא הערכה, כי קיבלתי פרגונים והמון חום. אני כן מרגיש תחושת פספוס שזה היה מילימטר מלכבות את האורות. לא יצאתי בידיים ריקות, אל תשכחי שיצאתי עם רכב ועם המון אהבה מבחוץ. אני באופוריה, כיף לי, אני מקבל המון אהבה מהתומכים וזה מחמם לי את הלב. מהרגע שיצאתי מהבית, אני מוצא את עצמי נותן חיבוקים לאנשים שאני לא מכיר אישית, אבל הם מכירים אותי אפילו יותר טוב מהמשפחה שלי”.


לפי הצעקות בחוץ, בכל פעם שהיה שידור חי עם קהל, היה הרושם שאתה המנצח של העונה. האם כך הרגשת?
"בבית אתה נמצא בחוסר ודאות מוחלטת והצעקות הללו נותנות לך הרגשה טובה, נותנות לך כוחות שאתה לא יכול לספוג מבפנים. זה מטורף. אבל גם היו צעקות לדיירים אחרים, שלמרות הצעקות עדיין יצאו. הבנתי שקורה משהו בחוץ, משהו גדול. לא ידעתי כמה עוצמות, גיליתי עכשיו כמה זה חזק. זו אי־ודאות אחת שלמה, ובסופו של דבר זה רגע מלחיץ, כי אתה יודע שזה לא תלוי בך אלא באנשים שבחוץ. זה נטו מה שקורה בחוץ".
שניים לטנגו
כבר בשלביה הראשונים של התוכנית, הבינו גם הקהל בבית וגם הדיירים בפנים, שאוגלבו הוא יריב ראוי בעל סיכויי זכייה גבוהים. לכל אורך העונה לא נוצר בין השניים חיבור של ממש. "כששמעתי צעקות ותמיכה מבחוץ הבנתי שישראל יריב רציני, והוא גם קיבל מסוק של 'צבא האמת מאחוריך', אז הבנתי שהוא חזק. ידעתי שאני וישראל שונים, שיש לנו דרכים שונות, יהיו חלק שיתמכו בי ואחרים שיתמכו בו, אבל אני באמת שמח בשבילו. מגיע לו. הבנתי שיש לו דרך שונה משלי. לא משנה מה, אני ממשיך בדרך שלי. לא באתי לשים מראות לאנשים בפנים, לא באתי לשפוט אף אחד, כיבדתי כל אחד בדרכו, לא באתי לפתוח לאנשים פיות בכוח. כיבדתי את כל הדיירים וקיבלתי כבוד בחזרה".
במה אתה וישראל שונים?
"ישראל היה נכנס לנושאים וויכוחים שלא קשורים אליו אישית. אני לא חיפשתי אנשים. כל אחד התנהג בדרך שלו, ואני המשכתי בשלי עם הערכים והחינוך שעליו גדלתי. זה מה שהוביל אותי בבית. במשחק של אמת או חובה, לדוגמה, ישראל חשב שאנשים צריכים לדבר אחד עם השני ולפתוח הכל, ואני אומר שצריך לדבר, אבל לא מול כל הבית".
האם זו הסיבה לכך שלא נתת לו כרטיס לגמר? מתברר שגם לו הייתה הרגשה שתהיה יריב שלו בגמר, ולכן גם הוא לא נתן לך כרטיס לגמר.
"לא ציפיתי לקבל מישראל כרטיס לגמר. לא היינו בחיבור טוב. לרועי ומירב התחברתי כל העונה, פעלתי לפי החיבור שלי. אני בגישה שאם זה לא בא בטבעיות, אז לא בכוח. הייתי נחמד אליו ואל כולם, פרגנתי לכולם בכיף גדול. לא שמתי בלוק לאף אחד, ואם יצאו לי זרימה וחיבור עם בן אדם אז נהניתי איתו, אנשים שהרגישו איתי בנוח - הרגשתי איתם בנוח, אין חברויות שנוצרות בכוח. עם ישראל כנראה לא הרגשתי חיבור, כי זה לא היה שם".
כמישהו עם ערכים משפחתיים ורגשי נאמנות, מה חשבת על הרומן בין ישראל למגי, לאור העובדה שהייתה לה זוגיות בחוץ?
"אני לא הייתי עושה את זה בחיים, אבל לטנגו נדרש שניים וזה שלהם. אני לא נכנס לזה, אבל אני לא הייתי עושה כזה דבר לעולם".
חוץ מישראל, מי הדיירים שפחות התחברת אליהם?
“עם מריה זאת סיטואציה מתוסבכת שהיה לי קשה איתה. לא הרגשתי חיבור איתה, לא היו לנו יותר מדי שיחות, לא הייתה כימיה. כיבדנו אחד את השנייה אבל לא היה חיבור. לא הרגשתי שהיא נפתחת או משתפת אותי, ואני לא אדם שחופר ונכנס לעניינים לא שלי מבלי שהצד השני בוחר לשתף בעצמו. תמיד אמרתי שסטארטרים מניעים מאפס. מפה אפשר רק לבנות, ויכול להיות שזה גם לא יקרה. לא היה שם סטארטר ולכן לא נכנסנו להילוך, אז דוממנו את המנוע".
עם ישראל אוגלבו (צילום: אביב חופי)
עם פינצטה וקרמים
אולם, למרות ההערצה הרבה שלה זכה רחמים, היו גם מי שביקרו אותו. אחת הטענות נגדו היו שחוץ מלהיות חביב, הוא לא תרם הרבה בבית ובעצם רוב הזמן רק ישב על הגדר. "כל העונה הייתה לי דרך מסוימת שפעלתי לפיה, זאת הדרך שלי בחיים", הוא מתגונן, "אני לא מסית ולא מרעיל אחרים, לא מחפש מריבות, לא אוהב לשון הרע על אנשים, זה לא מדבר אלי גם בחיים האמיתיים. אם אנשים חושבים ככה וחיפשו לראות משהו אחר על המסך, זאת זכותם. אני לא אתן את זה, כי זה לא אני. מתי שהרגשתי שיש זלזול בי, אז יצאתי להגנתי. בסופו של דבר, לכל מטבע יש שני צדדים, אחד יכול לראות שזה שונה ולא תקין ואחר יכול לאהוב, ומה שבטוח זה שאני שונה משאר האנשים בבית. נתתי את הטון שלי ב־100%, כי עובדה שהגעתי לגמר ולמקום שני עם כמות מטורפת של אנשים שהיו מאחוריי".
אבל אתה לא חושב שאם היית יותר מביע את דעתך ולא חושש, היית היום יכול לצאת כמנצח?
"לא חששתי להביע את העמדה שלי מול אנשים שהיו חשובים לי, אבל עשיתי את זה בדרך שלי. מריבות שלא קשורות אלי - לא רציתי להיות חלק מהן. תמיד הקשבתי לכולם, גם למי שאהב פחות ולמי שביקר אותי. תמיד ניסיתי לגשר בין דיירים שהסתכסכו והיו מקומות שלא דחפתי את האף אליהם, כי לפעמים אי אפשר לגשר, זה רק להתסיס עוד יותר".
אם לא אתה, מי היית רוצה שיינצח?
"מכל הדיירים בבית אני מודה שהייתי רוצה שאורלי תזכה, אבל אם זה מכל חמישיית הגמר, ההתלבטות שלי היא בין אביבית למירב".
מה נסגר עם הבנדנה והגרביים כשאתה נכנס למיטה?
“בחדר השינה בבית האח יש לדים בלילה, אז הייתי חייב לכסות את העיניים כדי שיהיה לי חושך ואוכל לישון. אני לא ישן עם בנדנה על הראש בבית. הגרביים זו כבר שריטה אחרת: אני לא יכול לגעת בכפות רגליים של אחרים. בלילה אני מרגיש את כפות הרגליים שלי מסתבכות בשמיכה וזה מפריע לי ואני לא מצליח להירדם, ולכן חייב לגרום גרביים. אני סוחב את הפטיש הזה מגיל צעיר. אמא שלי ניסתה לשכנע אותי לנעול סנדלים ולא הצליחה".
מירב, אדל ודניאל נכנסו למיטה שלך וצחקו עליך ועל החולשה שלך למיטה נקייה. איך באמת הרגשת?
"באותו רגע קלטתי שהן מסתלבטות עלי וגם ידעתי שאני תכף הולך להחליף מצעים, וגם ראיתי כפות רגליים על הכרית שלי. בסוף נרדמתי בלי מצעים. אני מרגיש שהחזירו אותי לטירונות".
ברשת התלוצצו על זה שאתה מסדר את הגבות ומשתמש בקרמים. אתה מתחבר לצד האסתטי והנשי שלך?
"למה לא? זה מתאים לי, אני אוהב את זה. שערות שלא צריכות להיות בגוף, אני מוריד. אני אדם מאוד נקי ומסודר. גבות מסודרות זה יפה, אני אוהב את זה. קרמים תופסים חזק, ויש להם ריח טוב".

אגרוף של משפחה

מאז שיצא מבית "האח הגדול", לפני ארבעה ימים, לרחמים לא היה זמן לנשום. “אני אוכל בעמידה, לא ישנתי בכלל מרוב התרגשות וגם כי יש לי הרבה דברים להספיק", הוא מספר, "כשיצאתי מהבית רציתי לעבור במתחם ביג בקריית גת, כי כל התושבים היו שם וצפו בגמר, אבל כשהגעתי כבר היה מאוחר והכל האליאב רחמים (צילום: אלוני מור)יה מקופל. הייתי בהלם לראות שלטים שלי בעיר וסרטון שהעלה ראש העיר בשבילי. פגשתי את כל חברי הילדות שלי והחברים שליוו אותי. ארגנו לי ביום ראשון האחרון מסיבה בבר בקריית גת, והגיעו דניאל גרינברג, אלי זרקה, עמוס חלפון ונטע ברזני. חזרתי למשפחה שלי, לבית שלי. אני פותח את הטלפון ולא יודע מאיפה להתחיל לענות לכמות ההודעות והשיחות שאני מקבל".
מאוד ריגשת בכל פעם שהזכרת את בני משפחתך ואת האהבה ששוררת ביניכם. איך הם הגיבו כאשר סיימת במקום השני?
“קיבלתי מהם חיבוק ענק. הם אמרו שהכל בסדר ושאני הזוכה שלהם, ושנתתי כבוד ואהבה למשפחה ולעיר שלי. הם שמחו בשבילי מאוד. המשפחה לא התאכזבה, אולי כמוני הרגישה פספוס. אמא שלי תמיד אומרת: 'בריאות קודם כל'".
חשפת שאחותך ריקי מתמודדת עם מחלה קשה. מה שלומה כיום?
“שאלתי אותה לפני שנכנסתי לבית, אמרתי לה 'אם תגידי לי לא לדבר על זה, אני לא אדבר', והיא אמרה לי שאני יכול לדבר על הכל, ומה שמרגיש לי נכון. הכל שלה. היא הגיבורה הראשית, וכל המשפחה הם גיבורי משנה שתמכו ועזרו לה. עשיתי הכל בשביל להרים לעזור ולתמוך בה ובמשפחה. היום, תודה לאל, היא חזקה בשביל עצמה ובשבילי, ואנחנו ביחד כוח וגוף חזק".
ומה עם זוגיות? לא הייתה אף אחת שהתאימה לך בבית? מה עם דניאל גרינברג ונטע ברזני?
“בגדול, כולן היו תפוסות ואני לא מתקרב לתפוסות. אפשר ליצור חברות טובה, אבל לא מעבר לזה. עם דניאל היה לי קשר טוב וחברות טובה, היה לנו חיבור קטלני וזה יכול היה להתפתח. אבל הבנתי שיש לה חבר בחוץ ואני לא מתקרב. בנוגע לנטע, הרגשתי שאנחנו בווייב, שאנחנו בזרימה, היה לנו כיף ביחד. אני מאמין שאם הייתה נשארת בבית ולא נכנסת רק לשבוע במסגרת משימה, כן היה יכול להתפתח משהו".
מה באמת אתה חושב על המריבה של סימה ומירב נגד אביבית?
"היה שם קצר בתקשורת. אביבית, יש לה לב טוב וכוונות טובות, אני מאוד אוהב אותה ומאוד אוהב גם את מירב, והיה ביניהן פיצוץ גדול. היו תגובות קשות מצד מירב , משפטים שהיו קשים ואני גם הגבתי להם. בסופו של דבר, הלכתי עם הלב שלי והייתי עם שתיהן, לא בחרתי צד. הבית יוצר מצב של לחץ חברתי".
אליאב רחמים (צילום: אלוני מור)
כשהוא נשאל על מה הוא מצטער, רחמים מתמהמה לפני שהוא עונה. “האמת , רק על סיטואציה אחת, על מה שקרה בין סימה לאביבית", הוא אומר. "אם היית מחזירה אותי אחורה בזמן, הייתי מנסה לעצור את זה באותו רגע, לנתק ביניהן מגע. אף שזה היה נראה בלתי אפשרי ועל זה אני מצטער. את כל השאר הייתי עושה בדיוק אותו דבר. הייתי בטוח בדרך שלי, וכשאת מקבלת פידבקים חיוביים, זה אור אחד גדול. אין לי דרך לתאר את המרגש”.
רחמים גדל בבית דתי במצב סוציו-אקונומי בינוני־נמוך ולמד בבית ספר דתי. "הייתי ילד שמבלה המון בשכונה, משחק עם החברים כדורגל, שוטרים וגנבים", הוא נזכר, "עד כיתה ט' למדתי בבית ספר דתי, הייתי תלמיד טוב וילד טוב. לא היה לי ביטחון עצמי בשמיים, תמיד הייתי ביישן, הרגשתי שאני רוצה להשתנות. מגיל קטן, המשפחה שלי הייתה אגרוף חזק. באתי ממשפחה חמה, אוהבת, תומכת ומכוונת. הייתי ילד טוב עד גיל מסוים כי בגיל הטיפש־עשרה לכולם יש בריחות של הקלאץ'. בגיל 14 החלטתי שאני רוצה לעבור לבית ספר חילוני. המשפחה קיבלה את זה קשה והתנגדה, אבל ידעתי שאני לא במקום שנכון בשבילי. הרגשתי שיש עלי כפייה דתית. הרגשתי שאני רוצה בית ספר לימודי רגיל, והדת לא יכולה לקבוע לי אותו".
(צילום: אלוני מור)
עשית שינוי למרות התנגדות המשפחה?
"הם לא קיבלו את זה בהתחלה. הייתה שנה קשה. כל האחים שלי עושים כל מה שההורים אומרים ואני, לעומתם, אם זה לא מתאים לי, אז לא. הם היו בשוק, היה להם קשה לקבל את זה, לא הבינו מה קרה פתאום, הם כל הזמן חינכו אותי לפי הדת. עברתי לבית ספר רגיל, בהתחלה הכל היה חדש לי, כל מיני צבעים וסגנונות של אנשים, נפתחתי לעולם אחר, התחברתי יותר. התחברתי עם ילדים חדשים, נשארתי בקשרים גם עם הילדים מבית הספר הדתי, אהבתי אותם בגלל מי שהם ולא בגלל הדת. שם קיבלו אותי יפה. מצאתי את המקום שלי וההורים שלי גם לאט־לאט קיבלו את ההחלטה שלי".
זה מזכיר קצת את הסיפור של ישראל.
“ישראל חווה משהו אחר לגמרי. הוא בא מעולם חרדי, לא מסורתי־דתי כמו שלי, שם הכפייה קשה יותר".
ג'קי אזולאי נכנסה לבית וזרקה לאוויר שבאת בעצם ממושב רווחה ולא מקריית גת.
"וואו, כמה שזה עצבן אותי, כי ג'קי באה לטגן וזרקה משפט לאוויר שהוא לא נכון. סבא וסבתא שלי הם מרווחה, ונכון שהייתי אצלם הרבה, אבל זה לא שלי ולא של הההורים שלי. ולך תסביר לה בבית 'האח הגדול' על מה קורה בתוך המשפחה, זה עניין רגיש וזה היה ממש לא לעניין. אני לא גר במושב רווחה, אני מקריית גת".
איפה שירתת בצבא?
"רציתי להיות מג"בניק ולא הלך, אז התגייסתי להנדסה קרבית, עשיתי טירונות ארבעה חודשים. בסוף הטירונות קיבלתי מצטיין טירונות וזה היה מאוד חזק בשבילי. כולם היו מסביבי, המפקדים, זאת הייתה הערכה מאוד מרגשת בשבילי. ואז החלטתי שאני רוצה להיות לוחם צמ"ה. חצי שנה אחרי שהשתחרתתי מצה"ל נכנסתי לבית 'האח הגדול'".
ומה עם זוגיות ואהבה? הייתה לך פעם?
"הייתה לי מישהי שאהבתי מאוד. הכרתי אותה במסיבת הגיוס שלי. אחרי חצי שנה של חיזורים, בסוף היא נענתה. היינו יחד חמישה חודשים וזה נגמר, כי לא הסתדר. אחרי שנתיים נפגשנו שוב בסופר־פארם, וחזרנו, נתנו צ'אנס נוסף. אבל גם זה בסוף לא הסתייע, ונפרדנו כמה חודשים לפני שנכנסתי לבית. הייתה אהבה, אבל עכשיו לא".
מה תעשה עכשיו עם כל המעריצות?
"אני ברילקס, לא ממהר לשום מקום. אני רוצה אהבה, אני רוצה להתאהב, אבל בדבר הנכון . לא בכל מחיר”.
מה הלאה? אתה חוזר לשופל בחברת החשמל, או מעכשיו השקות, ריאליטי נוסף, סוכן וקמפיינים?
"הלוואי שזה יקרה. אני אשמח לסוכן ולקמפיינים, אני רוצה להתקדם, לתת את הווייב הקבוע לכולם, את התחושות שהעברתי לאנשים כשגרמתי להם להתאהב בי. זה מה שאני שומע, זה ממלא אותי וזה מה שאני רוצה לעשות. עכשיו נפתחה לי דלת, מה שנקרא, נחשפתי לעולם הזה, והלוואי שאצליח למנף את זה למקומות טובים: לעשות ריאליטי נוסף, תוכניות ריקוד, שירה, בידור, כל מה שקליל ובידורי. אני רוצה לשמח אנשים, לתת לאנשים נחת. לעבודה הקודמת אני כרגע לא מתכוון לחזור. השופל יצטרך למצוא מישהו אחר. אני בינתיים מחפש את הדרך החדשה. בעזרת השם, נעשה ונצליח". 
למזכרת מהאח הגדול (צילום: אביב חופי)