חמישה חודשים חלפו מאז הפכו ג’ני צרוואני ורוני מאנה להורים לאריאה, בתם המשותפת השנייה. זה קרה לאחר מסע מפרך ומטלטל שכלל טיפולי פוריות וניסיונות כושלים להיכנס להריון. עכשיו, כשכל זה כבר מאחוריהם, מדברת צ’רוואני בפתיחות על המשברים הקשים שעמם התמודדו בדרך, על ההורמונים המשתוללים ועל הרגע המאושר שבו גילתה שהיא סוף־סוף בהריון. “ארבע שנים ניסיתי להכנס להריון ולא הצלחתי”, היא מספרת, “זה היה מאוד לא פשוט. אחרי הרבה ניסיונות הלכנו לרופא מומחה והתחלנו טיפול הורמונלי. רוני פחד לחזור הביתה. ההרומונים מטריפים, את מרגישה פתאום שהעולם נהיה נורא צר וזה כל מה שמעסיק אותך. כל היום הייתי עצבנית משטויות, דברים שהבלגתי עליהם לרוב בעבר, פתאום נתפסתי עליהם. נכנסתי ללופ, הרגשתי שהתנפחתי מההורמונים, ויש תנודתיות קיצונית של קשת הרגשות. ראיתי את כל החברות מסביבי נכנסות להריון בקלות, ועצבן אותי שאני לא יכולה”.
הבעיה הייתה אצלך או אצל רוני?
“לא אצלי ולא אצלו, פשוט לא נקלטנו. זה קורה להרבה זוגות. אבל זה לא משנה כהוא זה את תחושת האכזבה הקשה כשזה לא מצליח. בכל טיפול שעברתי אמרתי ‘זהו, עכשיו זה בטוח נקלט’, ואז כשאת מגלה שכל זה היה לחינם, זה שובר אותך. כל כך הרבה טיפולים וזה לא עובד, הייתה נפילה רגשית קשה. היו פעמים שהייתי נכנסת לשירותים ובוכה. מובן שלא בפני אמילי, כדי שהיא לא תראה, היא הייתה קטנה”.
לא קיבלת תמיכה מהסביבה?
“הרגשתי הכי לבד בעולם, לא כי הייתי לבד, כי הייתי מכונסת בתוך עצמי. כולם אמרו לי ‘תשחררי, אל תתעסקי בזה’ , אבל איך אני אשחרר כשאני מאוד רוצה ילד ולא מצליחה? אחרי שנה רצופה של טיפולי הזרעות שלא צלחו כבר התייאשתי. הלכתי לרופא מומחה אחר שערך לי ולרוני בדיקות מקיפות. אני לא אשכח שהוא חייג אלי בבוקר ושאל אם אני לבד. ואז הוא בישר לי שלא אוכל להיכנס להריון בלי הפרייה חוץ־גופית. בשביל הפריה חוץ־גופית צריך מינון גבוה של הורמונים וזה תהליך לא פשוט בכלל וגם יקר מאוד. אמרתי לו תודה רבה והרמתי ידיים. הרגשתי שאני צריכה הפסקה כי לא הייתי מסוגלת. אמרתי לעצמי שכנראה זה לא הגורל שלי ואני מוותרת”.
אז איך בכל זאת נכנסת להריון?
“הרגשתי שאני חייבת הפסקה, חייבת לנקות את הגוף שלי מכל ההורמונים שקיבלתי. הפסקתי עם כל הטיפולים, התחלתי ללמוד נטורפתיה כי אמרתי כנראה שאני עושה משהו לא בסדר עם הגוף שלי, שמרתי על תזונה בריאה. מסתבר שהיה לי חוסר איזון הורמונלי. התחלתי לאכול לפי סוג הדם שלי. בסופו של יום, לא הייתה שום בעיה, רק לחצים וחוסר איזון הורמונלי. מה ששולט לנו על הבלוטות שמייצרות הורמונים אלו בלוטות שעובדות בזמן שאין לחץ. ואז יום אחד הלכתי לטיפול פנים אצל הקוסמטיקאית שלי והיא ושאלה אם עשיתי בדיקת הריון כי צבע עור הפנים שלי שונה. זה היה נשמע לי מוזר, לא יכול להיות שנכנסתי להריון בלי שום טיפול. יום למחרת בשש בבוקר, ישנתי וחלמתי שאני עושה בדיקת הריון והיא יוצאת חיובית. ואני פותחת עיניים, סוגרת אותן, ושוב חולמת שאני עושה בדיקה וזה יוצא חיובי. אז קמתי מהמיטה ועשיתי את הבדיקה. נדהמתי, המקלון הראה שאני בהריון.

התחלתי לצבוט את עצמי, חשבתי שאני עדיין חולמת. הערתי את רוני בשבע בבוקר בוכה מהיסטריה ומהתרגשות. הוא לא הבין מה קרה, למה אני בוכה על הבוקר”.
מאנה מתפרץ לפתע לשיחה: “חשבתי שהיא רוצה להתגרש ממני, לא הבנתי למה היא בוכה. אבל כשהבנתי שהיא בהריון לא היה מאושר ממני, בעיקר בשבילה. זה היה רגע מכונן בשבילי לראות אותה ככה. היא כל כך רצתה את הילד השני וידעתי שזה יעשה אותה מאושרת”.
ג'ני צרוואני (צילום: מיכאל טופיול. שיער איפור וסטיילינג גילי אלגבי)


לבד בלילות

הראיון נערך בשעות הבוקר המוקדמות בביתם של צ’רוואני ומאנה בפרויקט סי אנד סאן בצפון תל אביב. צ’רוואני כבר הספיקה לקחת את אמילי בת ה־5 לגן, להתאמן, להתקלח ולקבל את פני רעננה ויפהפייה כתמיד. מאנה, לעומת זאת, רק התעורר. הוא מנהל שיחה בנייד ויורד במדרגות בנונשלנטיות לכיוון הסלון. הוא מתיישב לאכול את ארוחת הבוקר שהכינה המטפלת וממתינה לו על השולחן, וזורק לאוויר בדיחות. “בשש בבוקר אני כבר אחרי ספורט, הוא מתעורר מתי שבא לו, בכיף שלו”, מסבירה צ’רוואני.
מאנה מסביר משועשע, תוך כדי אכילה, שהוא “עושה בשעתיים מה שאנשים עושים במשך ימים שלמים, אז תודה לאל שאני יכול להרשות לעצמי להתעורר כשבא לי”.
ג’ני, רוני הפך לסבא טרי בערך באותה עת שבה נולדה לו בת נוספת, מה שהופך את בתכם אריאה לדודה של הנכד של רוני.
“הורות בגיל מאוחר זה לא פשוט. יש לו ארבעה ילדים - שני ילדים מנישואיו הקודמים (למלכת היופי לשעבר ניקול הלפרין – מ”ל) ואת אמילי ואריאה ממני. יש לו שלושה תינוקות בבית ובקרוב נכד נוסף כי יולי שוב בהריון. אבל זה עושה לו רק טוב, קרה לו משהו, כולם שואלים אותו בלי הפסקה איך הוא נראה צעיר כל כך, כנראה שכשאתה נמצא בקרבת תינוקות אתה נראה גם צעיר יותר”.
את בחופשת לידה?
“כשילדתי את אמילי לקחתי הפוגה מהעבודה למשך שנה כמעט. הרגשתי קושי ותסכול בחופשת הלידה כי אני לא יכולה בלי עבודה ופעילות. הפעם, עם אריאה, לא לקחתי חופשת לידה, וחודש אחרי שילדתי חזרתי ללימודי הנטורפתיה. חזרתי בדיוק לתקופת המבחנים ולא רציתי להפסיד שנה. יש לי גם פרוייקט חדש: במסגרת העבודה שלי כמעצבת פנים התחלתי גם לייבא מסין בשביל לקוחות. המטרה העיקרית היא לשמש חוליה מקשרת בין הלקוחות בארץ לבין ההיצע שיש בסין, שמחירו אטרקטיבי הרבה יותר מאשר בארץ. אני מוצאת ללקוחות את העסקה הכי משתלמת עבורם ברכישת תכולה. זה יכול להיות חומרי גלם, מטבחים, תאורה, ריהוט ואפילו אקססוריז אישיים כמו מגבת עם רקמה של שם פרטי וסכו"ם מיוחד. הרקע האדריכלי שיש לי עוזר להם לסמוך עלי שאמצא את הדבר הנכון ביותר עבור הפרויקט”.
יש לכם עזרה חיצונית בטיפול בילדות?
“יש מטפלת ואמא שלי עוזרת. בלילות אני לגמרי לבד. הלילה למשל ישנתי ארבע שעות”.
מה עם רוני?
“רוני הוא סטודנט חופשי, אין לי דרישות ממנו. הוא היפכונודר, מפחד שהיא תיפול לו מהידיים, הוא לא מחליף חיתולים. נורה הוא לא יודע להחליף אז חיתולים? זה היה אותו הדבר בדיוק גם עם אמילי אז מה זה משנה? אין לי מה לנסות לשנות אותו, הוא לא במקום ולא בגיל להשתנות. אם מישהו צריך להשתנות זה אני, כי אני צריכה לקבל אותו כמו שהוא ולהפיק מקסימום מהטוב ולא לחפור ברע”.
מה עם השוויון בין המינים?
“רוני טוב בדברים אחרים. אני אישה והוא גבר, נשים הן יותר מולטי־טאסקינג, הן עושות יותר דברים במקביל, אבל בסופו של דבר זה גורע מהעשייה כי אתה לא ממוקד בדבר אחד. אנחנו עושות גם את זה וגם את זה. דואגות לטפח את המראה וגם רוצות קריירה ולהיות אמהות, ובסופו של דבר זה רק גורע מההישגים. לא סתם רוב אנשי העסקים הגדולים הם גברים, כי הם מתמקדים במשהו אחד. כשאריאה תהיה בת שנתיים, רוני יעוף באוויר. עכשיו הוא נמנע, זה לא בשבילו. לדוגמה, עם אמילי יש להם בונדינג חזק, היא קובעת לו את מצב הרוח בבוקר. היא פותחת את הבוקר ב’אבא בוקר טוב, אתה הגבר שלי’, ואם היא לא עושה זאת הוא יוצא מצוברח מהבית”.
כשאת אומרת ש"זה גורע מההישגים", את מתכוונת שהריון ואמהות פוגעים בסיכויים של אישה להתקדם מקצועית?
“הריון לא עוצר שום דבר, רק משנה את סדר העדיפויות שלך”.
את מניקה?
“הנקתי אבל הפסקתי אחרי חודשיים כי זה היה קשה. עם הגדולה הנקתי שישה חודשים. בשביל שתהיה הנקה אפקטיבית צריך לנוח, לישון, לאכול טוב ולהיות רגועים, ולצערי אני לא שם”.
איזה מסר יש לך לנשים שעוברות טיפולים ולא מצליחות?
“לפני שהן רצות לדחוף לעצמן הורמונים לגוף, לחפש תשובות בפנים, לחפש את הדרכים הטבעיות, בייחוד בכל מה שקשור לרפואה אלטרנטיבית. יש דרכים לאזן את ההורמונים ואת הפן הנפשי, שכולל לחץ שלא מוסיף לתהליך”.
איך האמהות השפיעה עלייך?
"האמהות ריככה אותי מאוד. נהייתי אדם רך יותר, הייתי בעבר סלחנית פחות. אני לומדת מאמילי דברים מדהימים, היא מזכירה לי את התמימות שאבדה לי ומלמדת אותי שיש אהבה אמיתית”.

סמבוסק לעניים

צ’רוואני (36), דוגמנית, אדריכלית ומעצבת פנים, נולדה בקזחסטן. היא אחות קטנה לענת, בת לאבא משה, מרצה באוניברסיטה, ולאמא נינה, טכנאית רנטגן. בגיל 9 הוריה בישרו לה שהיא יהודייה, ושהם עולים לישראל. “משהו נשאר בי מהמנטליות הרוסית אבל מצד שני אני מאוד לא רוסייה, אני הרבה יותר ישראלית”, היא אומרת, “הילדות שלי נגמרה שם בגיל 9. בשנה שעברה נסעתי לטיול שורשים בקזחסטן עם אבא ואחותי, ביקרנו בשכונה ובדירה שבה גדלתי, זה היה אחד הטיולים הכבדים נפשית. כשעזבנו לפני 27 שנה, הכל היה נראה קסום ואחרת, ועכשיו כשחזרנו הכל נראה קטן. אפילו לא עברתי במשקוף של הבית. השכונה שגרנו בה מיועדת כעת להריסה אז הספקנו לראות עוד לפני שהרסו. מובן שהיה המון בכי מהול בעצב, שמחה ונוסטלגיה עם תחושה עמוקה של סיפוק על ההחלטה לעזוב את קזחסטן. הרוסים היו שם מיעוט שסבל מאפליה רבה, וקשה מאוד לחיות שם. אם היינו נשארים, בחיים לא הייתי מגיעה למעמד שלי כיום, אפילו שסבא שלי היה מייסד מסילות הברזל וסבתא ספרנית, משפחת צ’רוואני הייתה משפחה מכובדת מאוד”.
איך הייתה ההסתגלות בארץ?
“הסתגלתי במהרה כי אין ברירה. הגענו בגל הראשון של העלייה מברית המועצות בשנות ה־90, והוא לא היה סלחן כלפינו. היו הרבה שאלות והרבה חוסר פרגון. רק יותר מאוחר הבינו שהעלייה הרוסית הביאה איתה תרבות, ריקוד, אמנות ויופי. היו קוראים לי רוסייה מסריחה ומכנים אותי בכל שמות התואר הנפלאים שקיימים בלקסיקון. היו עוצרים אותי ברחוב ונוגעים לי בשיער כי הבלונד שלי היה שונה וחשבו שאני חובשת פאה. זה היה מאתגר מאוד ולא פשוט. למדתי במהרה את השפה, שלוש שנים הייתי בבתי ספר דתי”.
מה היה מצבכם הכלכלי?
“לא היה פשוט בכלל. תחילה הגענו לבת ים, ואז עברנו לאשדוד והתחלתי לעבוד מגיל צעיר מאוד כדי לעזור בפרנסת הבית. כבר בגיל 11 עבדתי בניקיון של חדרי מדרגות, כדי להביא כסף הביתה ולא להיות מעמסה על ההורים. אני זוכרת שגם עבדתי במאפייה באשדוד, ובכל יום חמישי, כשהיו זורקים את הסחורה, הייתי אוספת את הסמבוסקים שנותרו ולוקחת הביתה. התביישתי לספר שאני לוקחת למשפחה והייתי אומרת להם שאני מחלקת לעניים”.
בגיל 15 זכתה צ’רוואני בתחרות מיס אשדוד והתחילה את קריירת הדוגמנות שלה בארץ ובעולם. היא נסעה למילאנו לעבוד עם מעצבים ומותגי־על בינלאומיים, בהם רוברטו קוואלי וג’ורג’יו ארמני. שלוש שנים לאחר מכן זכתה צ’רוואני במקום השני בתחרות מלכות היופי הארצית, אחרי רנא ראסלן, ומיד סומנה כדבר החם הבא בתעשיית האופנה והפכה רשמית את הדוגמנות למקצוע. היא שימשה פרזנטורית למותגים מובילים, צעדה על מסלולי תצוגה של מותגי־על עולמיים וכיכבה במגזינים נחשקים בארץ ומחוצה לה. “דוגמנות היא תחום בעייתי כי בה הוותק רק גורע”, היא אומרת, “ככל שאת ותיקה יותר, ככה זה טוב פחות עבורך. עם זאת, הניסיון תמיד משמש פרמטר חיובי. את מתקתקת עבודה, זה היה המפתח אצלי בעבודה בחו”ל, שם תמיד אהבו לעבוד איתי. אני באה, עושה מה שצריך והולכת”.
מה ההבדל בין הדוגמנות של פעם לזו של היום?
“הדוגמנות השתנתה מאוד. פעם היית צריכה להיות מתוקתקת ולעמוד על במה וללכת על מסלול ולהתאים למידות מסוימות. לא הייתה רשת חברתית. היה פולורואיד. היום פולורואיד זה צעצוע לילדים. אז גם לא היה פוטושופ ומחשבים ותוכנות עריכה. היום זה פרוץ. הדוגמנות של פעם הייתה יותר מרשימה ומקצועית, היום יש יותר הנחות כי אפשר לשנות אובייקט בפוטושופ ולא לייצג את האמת. לא אהבתי את מה שהיה בשבוע האופנה האחרון. גימדו את המקצוע ונתנו לאנשים שלא קשורים לאופנה לצעוד על המסלול. כל מיני מוזות שאין ביניהן ובין דוגמנות שום קשר. דוגמנית צריכה להיות ייצוגית”.
אבל יש שינויים חיוביים - מודל היופי כבר לא חד־משמעי ונוצר מהפך בתפיסת המשקל.
“המהפך נגד הרזון הוא לגמרי מבורך, אבל הלכו גם עם זה לקיצון השני, לדוגמה, אשלי גרהם, שהיא דוגמנית למידות גדולות, או נועה תשבי, שהיא שחקנית ולא דוגמנית. היא סקסית אבל אי אפשר לקרוא לה דוגמנית. גם עדן פינס, אני לא קוראת לה דוגמנית אלא פרנזטורית. גם אני לא דוגמנית, אני מעצבת פנים, פרזנטורית, אולי טאלנט הנחיה אבל לא דוגמנית. אני חושבת שקצת גורעים מהדוגמנות, ואני מרגישה שזה מביע חוסר הערכה לתחום. דוגמנית זאת מישהי שאת יכולה לשים עליה כל בגד והיא תציג אותו על הצד הטוב ביותר בלי פוטושופ ועיוות של המציאות”.
גם הרשתות החברתיות שינו את פני המשחק.
“הרשת החברתית היא מהפכה, וזו האבולציה של החיים, לא נבכה על זה, בואו נתקדם. אני עובדת עם אינסטגרם אבל לא כמו דוגמניות צעירות, כי אני אמא אז אני לא יכולה להרשות לעצמי להעלות תמונות פרובוקטיבית. הדבר היחיד שמוציא אותי מדעתי זה לשון הרע. העליתי סרטון שבו אני אוכלת יוגורט, ותקפו אותי על כך שאני נותנת לילדים שלי חלב פרה. אני מיד מוחקת תגובות מרושעות ומשתדלת לא להתייחס, אנשים מרשים לעצמם לרשום במקלדת מה שבא להם. מאחורי כל אדם עומד אדם עם נשמה, תהיו עדינים, זה גולש מכל פרופורציות”.

הזעם והתקווה

בגיל 25 פגשה צ’רוואני את מאנה, איש עסקים המבוגר ממנה ב־24 שנה, שהיה ידוע בחיבתו לדוגמניות. באותה תקופה היה מקורב לבני הזוג בנימין ושרה נתניהו ושימש כאיש סודם. חמש שנים לאחר מכן השניים נישאו. ג'רוואני, מן הסתם, ממש לא עושה עניין מפער הגילים ביניהם. “הוא הרבה יותר תוסס וצעיר ממני באופי”, היא מסבירה, “בתחילת הקשר הפערים ניכרו, אבל זה הלך ומצא את האיזון הנכון. מבחינה רגשית אנחנו משדרים על אותו גל. אני נותנת לו עצמאות מלאה וגם הוא סומך עלי כי אני בכלל לא נותנת פתח לאף גבר אחר. גם רוני מקבל הצעות ומבטים כל הזמן, אבל אני סומכת עליו בעיניים עצומות. אם הוא יעשה טעות הוא ייצא הטיפש”.
את תפרקי בית על בגידה?
“בוודאי שאפרק בית על בגידה. אין ספק. אם היינו שני אנשים רגילים, שאף אחד לא מכיר ומגלה ויודע מה קורה בתוך הבית שלהם, אולי לא הייתי מפרקת, אבל בגידה, כשמדובר בבני זוג מוכרים, תצא מהר מאוד החוצה, ואני לא מוכנה להפוך ללעג. אני בטוחה שהוא לא יעשה טעות ויפגע במישהי שנותנת לו את כל הספייס שבעולם. אני לא מציקה, ונותנת לו לעשות מה שהוא רוצה. אין אישה כמוני. אני לא מתערבת לו בעסקים ויש לו חופש מלא וגם לי יש עולם ומלואו משלי, וזה מה ששומר על הזוגיות שלנו. שנינו עסוקים מאוד ובסוף היום מתעדכנים, לפני הכל אנחנו חברים. כבר 12 שנה”.

יחסיו של מאנה עם בני הזוג נתניהו עלו על שרטון ומאז מאנה לא מפספס הזדמנות לחשוף פרטים על התנהלות בני הזוג ולהשמיצם. על רקע זה, כשצ'רוואני נשאלת על עמדה הפוליטית היא משיבה בנחרצות: “ברור שלא ביבי".
"אני לא חושבת שביבי יתמודד בבחירות הבאות כי הוא יעשה עסקה", היא אומרת. "איך אפשר להתמודד עם כל הפרשות סביבו? אני בעד המדינה, ואני לא יודעת מה התשובה הטוב ביותר. צריך למצוא את הפתרון לכעס, וזה קשה מאוד, בייחוד במצב שאנחנו נמצאים בו. אני כבר לא יודעת מה יותר טוב - שמאל או ימין - אני רק יודעת שחברנו היקר ביבי לא טוב למדינה שלנו. ואני אומרת זאת בצער רב כי הוא היה יכול לנהל את המדינה בצורה מבריקה, אבל הוא כל הזמן מתעסק בלכבות שריפות. אני ורוני הנחנו מאחור את הסיפור עם ביבי, אנחנו מסתכלים אחורה בזעם וקדימה בתקווה”.
את מאושרת?
“ברור. תראי איזה אושר מסתובב לי פה בעגלה, אחד הדברים הכי מדהימים שיש”.
ג'ני צ'רוואני ורוני מאנה אחרי הלידה השנייה (צילום: צ'ינו)