חברת תמחור מחירי הדירות, מדלן, עשתה פרסומת מ"רחמים לא ידע", המשפט המפורסם של שרה דנוך ב"עובדה".
דנוך, ידעת על הפרסומת? את לא מתכוננת לתבוע אותם?
"תעזבי, בשביל מה אני צריכה את השטויות האלה״.
למה, אולי תקבלי מלא כסף.
״שטויות. הכל בסדר, אני צריכה רק בריאות״.
קרה משהו?
״לא. הכל בסדר״.
את עוד עובדת במועדון?
״כן. אני באה מתי שאני רוצה, הולכת מתי שאני רוצה״.
יש חדש עם טוביה והבת שלך?
״לא. ממש לא. יש נתק״.
הבנתי שהוא חולה.
״גם אני שמעתי. טוב תשמעי, הוא התבגר מאוד, יצא לי לראות אותו ממש במקרה, הזקנה נפלה עליו. תמיד היה חזק ומטופח. עייף, ניתק עצמו מכולם, מכל המשפחה. זה מה שהוא הביא על עצמו״.
והוא ראה אותך, ניסה לדבר איתך?
״בטח שהוא ראה אותי. יצא לי לדבר איתו, אבל לא במפגש הזה. זה ממש סיפור מעניין. אספר לך בקצרה״.
בטח. סולחה?
״לא, לא, לא. לא יכולה להיות סולחה. הנכדים שלי כבר כמעט בני 11, 9 ו–4. כבר גילים שהם מבינים, שומעים. הם רואים כתבות, אז יש להם המון שאלות. יצא מצב שלי, בתי, אמרה לי ׳אמא, אולי תפגישי אותם איתו׳. אמרתי לה: ׳את בטוחה שאת רוצה? כי אני לא מדברת איתו, אבל אני אעשה את זה בשבילכם׳. אמרתי לאחד מהחברים המשותפים, ‘תבקש ממנו שיתקשר אלי, אני צריכה לדבר איתו'. בקיצור, הוא התקשר אלי ואמרתי לו: ׳תקשיב, הנכדים רוצים להכיר אותך. יש להם המון שאלות, ואני חושבת שאם זה בסדר מבחינתך, כדאי שנעשה את זה'. הוא ישר אמר: ‘בטח, בטח׳. מאוד שמח. זה היה בחורף, אז אמר ׳עכשיו קר, כשיהיה יום יפה׳. אמרתי לו ‘אני יכולה להביא אותם רק בימי שישי, כי אלה הימים שהם נמצאים אצלי קבוע, וניפגש בבית קפה, אפילו באקראי', וזהו. הנכדים נרגעו והפסיקו לשאול. אז לי אמרה לי, ׳אמא, בואי נרד מזה. בשבילם הוא דמות'. אמרתי לה: ׳את צודקת׳. הוא ניסה כמה פעמים עוד להתקשר ולא עניתי ובזה זה נגמר״.
אולי הוא התאכזב?
״גם אנחנו התאכזבנו ממנו. זה הדדי. מצד אחד חשבנו אולי בשביל הילדים, אז יצא שזה ירד מהפרק״.
הם לא שואלים יותר?
״עכשיו לא. היו להם שאלות נוקבות, למה ככה ולמה ככה. שאלו אותי פעם ‘איפה סבא, אבא של אמא?'. אמרתי להם ׳הוא מת׳. אז אחרי זה הם אמרו לי, ׳סבתא, למה את משקרת שהוא מת? הוא לא מת׳. אמרתי להם, ׳בשבילי הוא מת. הוא חי, אבל בשבילי הוא מת׳".
את תגובת טוביה אושרי לא ניתן היה להשיג.
