מאיר אוזן, לשעבר מייסד ובעלי קבוצת הביטוח שקל

כמה פעמים יצא לכם לעשות מעשה שבעיניכם היה מעשה טוב ומיטיב והצד השני ייחס לכם כוונה הפוכה על לא עוול בכפכם? לפני שנים רבות התחילו לשווק בארץ ביטוחי בריאות פרטיים. כאיש ביטוח חשבתי שזה ביטוח חשוב, רכשתי אותו לעצמי, וגם שיווקתי אותו ללקוחותיי. בין הלקוחות היה מנכ"ל של חברת הייטק, שלצורך העניין יכונה כאן 'דוד'. דוד ביטח דרכי את עובדי החברה שלו בביטוחים פנסיוניים, ועם השנים הפך ללקוח ולחבר קרוב שמאוד הוקרתי ואהבתי.

לאחר מספר שנים יצא לשוק ביטוח בריאות חדש (ע"י חברת ביטוח אחרת) שכלל תוספת משמעותית בדמות אופציה לבצע ניתוחים בחו"ל . אני ראיתי בכך תוספת חשובה ולכן ביטלתי את הביטוח הקודם שהיה לי והצטרפתי לביטוח החדש. בהמשך התחלתי לשווק את הפוליסה החדשה ללקוחותיי, ומטבע הדברים פניתי גם לדוד. דוד קבע איתי פגישה. בפגישה הוא כעס וזעם וטען שסוכן ביטוח אחר (חבר שלו) אמר לו שהחלפת הפוליסה וחברת הביטוח נועדה רק כדי לייצר לי עמלת רכישה נוספת. שנים של עבודה משותפת, שירות מצויין ושביעות רצון, לא שכנעו את דוד שרציתי בתום לב בטובתו. אפילו העובדה שעשיתי את הביטוח הזה גם לעצמי לא שכנעה אותו ובתגובה הוא הודיע שיצמצם כמעט לחלוטין את העבודה איתי, כי איבד את האמון בי.

נפגעתי מאוד. הוא פירש את הצעד שעשיתי עבורו לרעה בעוד אני הייתי משוכנע שכל מה שעשיתי היה לטובתו.
לאחר מספר חודשים של נתק כמעט מוחלט, מתקשר אלי דוד ומספר לי שגילו לו גידול נדיר בראש. הגידול איים על עצב הראיה והוא נזקק לניתוח דחוף. הוא הוסיף שבארץ אין מספיק ניסיון בניתוח מסוג זה וכנראה שהוא יאלץ לבצעו בארה"ב או בקנדה. דוד ביקש שאבדוק אם הביטוח החדש שעשיתי לו – נשוא המריבה בינינו - מכסה מקרים מסוג זה. בירור מהיר העלה שבדיוק למקרים כאלה נועד הביטוח. תוך ימים בודדים נשלח דוד לחו"ל ביחד עם רעייתו לביצוע הניתוח. כמובן שכל הוצאות הניתוח, הטיסה והשהות של שניהם מומנו ע"י חברת הביטוח (סכום של כמאה אלף דולר).

לאחר כחודש קיבלתי טלפון מדוד שביקש להיפגש. בפגישה דוד סיפר על הניתוח שהציל את ראייתו ואולי גם את חייו, והודה לי על השרות שקיבל. בסוף השיחה הוסיף שהוא מבקש סליחה על שחשד בכשרים ועל ההאשמות שהטיח בי - "ביום כיפור הקרב אבקש לפחות סליחה אחת והיא ממך".
מובן שאמרתי לדוד שאני סולח (נזכרתי במשפט שאומר: "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד") ומאז האמון והחברות בינינו רק התהדקו ולימים הוא גם הפך לדירקטור מטעמי בחברות בהן אני שותף.

מאיר אוזן. (צילום: ללא קרדיט)

עתליה שמלצר, נשיאת קבוצת שלמה
לפני ארבע שנים איבדתי במפתיע את בעלי, שלמה שמלצר ז"ל. שלמה היה עמוד התווך של משפחתנו ומותו נפל עלינו כרעם ביום בהיר. שמו של שלמה הלך לפניו כאיש עסקים קפדן, ישיר וישר. לצד העשייה העסקית פיתחנו לעצמנו גם מעגל של הרבה מאוד חברים שאהבו והוקירו את שלמה. לראיה, אלפי האנשים שבאו לכבד את זכרו בלוויה, ולנחם אותנו בימי השבעה על מותו.

אחד מאותם חברים היה קרוב אלינו במיוחד. הוא נהג להתלוות אלינו לנסיעות עסקים רבות בחייו של שלמה, לצאת איתנו לבילויים ולמסעדות, וליווה את שלמה מקרוב. למרבה פליאתי הוא נעדר מהלוויה, ואף נמנע מביקור תנחומים במהלך ימי השבעה. אפילו מברק תנחומים לא התקבל ממנו. לא כעסתי אבל תמהתי. בחלוף מספר חודשים הוא הבחין בי באירוע מסוים והתעלם ממני, ככל הנראה כתוצאה ממבוכה. הרגשתי שהוא לא חש בנוח. לאחר כשנתיים הגורל הפגיש בינינו שוב. הפעם הוא כבר ניגש כדי לבקש סליחה על התנהלותו. לא היה בליבי עליו. הערכתי את סליחתו, הרגעתי אותו ואמרתי לו שיוכל תמיד לבוא לאזכרה הבאה .
לו ולכולם גמר חתימה טובה.

עתליה שמלצר. (צילום: ללא קרדיט)

עמיר ליבוביץ', מנכ"ל קרן קלריטי קפיטל
את אחד השיעורים החשובים ביותר בקריירה שלי קיבלתי בראשית דרכי המקצועית. במסגרת תכנית להכשרת מנהלים של בנק הפועלים, הוצבתי במחלקת השקעות של סניף בשכונת מגורים קשת יום. לאחר כשבועיים בתפקיד קיבלתי לקוחות באופן עצמאי וצברתי בטחון. בוקר אחד הופיעה אישה מבוגרת, לבושת סחבות, אשר נראתה לי כמחוסרת דיור (הומלסית).

להפתעתי, ניגשה אלי האישה וביקשה לדעת כמה כסף יש בחשבונה. ואני, אמרתי לה ביהירות ש"כאן מחלקת השקעות ולא עו"ש". הלקוחה התעקשה וביקשה שאבדוק את חשבונה. רק לאחר שמנהלת המחלקה הורתה לי לעשות כן, גיליתי, להפתעתי הרבה, שבחשבונה סכום נכבד המושקע בחכמה רבה.
בבושתי, פניתי אל האישה והתנצלתי. והיא שוב, לפליאתי הרבה, אמרה לי: "אינך צריך להתנצל. אני זו שצריכה לבקש סליחה", ואז סיפרה לי כי שמה שרה והיא ניצולת שואה. כל מי וכל מה שהיה לה נלקח ע"י הנאצים. כתוצאה מכך, היא נמנעה משך שנים להוציא כספים על עצמה ("לבזבז" כדבריה) למעט סכומים פעוטים על אוכל ומחייה, וזאת כתוצאה מפחד שמא תישאר שוב בלא כלום. כך הצטברו בחשבונה סכומים נכבדים. לפני שעזבה אמרה לי "בחור צעיר אני מבקשת סליחה שהטרדתי אותך ומאחלת לך הצלחה רבה בהמשך הדרך".

היום כמנהל חברת השקעות אני משתדל מאד לזכור שכל לקוח הוא עולם ומלואו, והאחריות עלי לראות גם את האדם ולא רק את תיק ההשקעות שלו.
עמיר ליבוביץ'. (צילום: ללא קרדיט)

ג'ואנה לנדאו, מייסדת ומנכ"לית עמותת Vibe Israel, הפועלת לשיפור תדמיתה של ישראל בעולם.
בתחילת דרכי, כאשר הקמתי את העמותה, ידעתי שהשיטה אותה בחרתי ליישם על מנת להגשים את המטרה, עמדה בסטירה כמעט מוחלטת מול הדעה הרווחת אז, בכל הקשור לדרך היעילה ביותר לשיפור התדמית של ישראל. היה תורם אחד שבחן את הצעתי לפרויקט חדשני, אחר - מחוץ לקופסא - ולעג לי בפנים, על עצם המחשבה להתמקד בחשיפת החוזקות של ישראל כמקום אטרקטיבי ורלוונטי, במקום להסביר את עמדותיה המדיניות כמו שתמיד עשו. אותו תורם כמובן לא השקיע בפרויקט הראשון שעשינו, אך אחרי כשנתיים, כשכבר הוכחנו הצלחה, הוא חזר אלי ולהפתעתי ביקש סליחה, ממש אמר את המילה עצמה, וכיום הוא אחד מהתומכים הנלהבים של הפעילות שלנו.

ג'ואנה לנדאו (צילום: רוני פרל)