פסח, כידוע, הוא חג עם סיפור. סיפור ההגדה ויציאת מצרים, תוסרטו והומחזו באינספור ורסיות. הלכנו לאורים והתומים בתחום המחזות וההצגות בישראל – יושבי ראש אגודות הידידים של התיאטראות הגדולים - שימליצו לנו על הצגה אחת שאסור לפסוח עליה.

מיכל פורר, יו"ר אגודת התיאטרון הקאמרי | "בורדל טוטאל /הפסקת אש"
מיכל פורר (צילום: אביב חופי)
שלושה יוצרים - אמנית הקרקס נועה מורדוביץ, הליצנית הרפואית טלי רגב, והשחקן רועי אסף, יזמו, הגו, כתבו וביימו מופע כמעט מחתרתי, שהפך במהרה לאחד המופעים המבוקשים בעיר!


כל ניסיון להצמיד למופע הזה תווית או הגדרה, נדון מראש לכישלון. זהו שילוב מופלא של סאטירה מצליפה, קרקס, תיאטרון וקברט, ועוד כמה ז'אנרים שהתברכה בהם אמנות הבמה. הקהל שמגיע ל-'בורדל' מתיישב על הכסא ומייד יוצא למסע מוטרף ונשכני, שמצליח לדגדג עד כדי צחוק רועם, אבל גם יורה את חיציו המושחזים ללא רחם. היוצרים מאלצים את הקהל להתבונן במראה שהם מציבים בפניו והמסרים החברתיים והאקטואליים ננעצים בגוף כמו סכין. והמדהים הוא, שהמינונים בין הרגשי למוטרף מדויקים ביותר. תראו לי עוד מופע שמתחיל במשפט: ״אני האומן נשבע להיות נאמן למדינת ישראל, ערכיה וסמליה, נשבע לא להגזים, לא להכעיס, לא לדגדג במצפון, לא לגעת במה שקשה, לא לבקר, לא לגרום לחשוב,לתהות, להרהר וגם לא לשאול שאלות. אני אומן נאמן״. וירטואוזי, חסר מעצורים, שנון, רלוונטי, נוגע - מה עוד צריך קהל כדי לצאת מרוצה? מבחינתי, תנו לי עוד ועוד.

ישראל מקוב יו"ר אגודת ידידי תיאטרון גשר | "אוסלו" מאת ג'יי טי רוג'רס, בבימוי אילן רונן, בתיאטרון בית-לסין
ישראל מקוב (צילום: אבי לוי)

תיאטרון בית לסין מציג מחזה מודרני, מרתק, שנכתב באמריקה אבל עוסק בחיים שלנו. המחזה מספק הצצה אל מאחורי הקלעים של הסכמי אוסלו ב-1993, ומעניק הזדמנות לבחון אירוע שכולנו מכירים, מנקודת המבט החיצונית של המתווכים הנורבגיים. צ'כוב אומר שאקדח שמופיע במערכה הראשונה יירה במערכה השלישית, ובפרפראזה - האם דיבורים על שלום שהתרחשו במאה ה-20 יתגשמו מתישהו במאה ה-21? גם אם כן וגם אם לא, בינתיים נראה הצגות משובחות כמו אלה שעוסקות בחיים שלנו באופן אקטואלי ומקורי.

עליזה מנור, יו"ר אגודת הידידים של תיאטרון באר שבע | "רודף העפיפונים", של תיאטרון גשר
עליזה מנור (צילום: עידן הצילום)
אני ממליצה בחום על ההצגה "רודף העפיפונים" המועלית בתיאטרון גשר.לפני שנים, קראתי גם את הספר של חאלד חוסייני, ולא פעם כאשר תחילה קוראים ספר ואחר כך מועלית הצגה המבוססת על אותו ספר - מקבלים מוצר אחר לגמרי. הפעם, נועם שמואל הבימאי, הצליח להעביר את חווית הספר לבמה בצורה מדויקת, חווייתית ועוצמתית שהקסימה אותי. התפאורה של ההצגה פשוטה ולא "גונבת את ההצגה" ובכך יכולתי להישאב למשחק המצוין של אבי אזולאי בתפקיד אמיר ובתפקיד המספר, ושל הילל קפון בתפקיד חסן, ובכלל כל הקאסט תיפקד באופן מעורר השראה. תיאטרון גשר בהצגה זו במיטבו!

עו"ד חגי שמואלי, יו"ר אגודת ידידי תיאטרון החאן | "רק בהצבעה!" מחזה של אפרת שטינלאוף, תיאטרון הבית (בית הספר הדמוקרטי, יפו)
חגי שמואלי (צילום פרטי)
זוהי יצירה תיאטראלית שונה מהמקובל, המתרחשת כולה בתוך כיתת לימוד בבית ספר אמיתי. פורמאט ההצגה הופך את קהל הצופים לתלמידים בכיתה, הנשאבים לעולם בית הספר של ימינו, וגורם להם חוויה מטלטלת ויוצאת דופן. "התלמידים" נחשפים ליום לימודים שגרתי במערכת החינוך, כשהשחקניות מגלמות מורות טיפוסיות, חסרות סבלנות, אדישות, סטריאוטיפיות ולא נעימות בעליל, הפועלות על פי תכנית מוכתבת מלמעלה. תכני הלימוד מביכים, שטוחים ולעיתים אוויליים, אך לקוחים כולם מתוך תכנית הלימודים הנוהגת בפועל במערכת החינוך.

הקהל המבוגר - החוזר לפתע למעמד של תלמיד, מוקף במורות דעתניות המנהלות את שגרת יומו ומרביצות בו תורה – נקלע לחוויה רגשית מוזרה, המאלצת כל משתתף לחזור להתנהגות הקלאסית של תלמיד בכיתה, ולהבין כיצד נראית כיום כיתת לימוד שתכניה וערכיה משקפים לא אחת הכתבה פוליטית מגבוה. זהו שיעור חשוב ביחס לעולם הערכים והתוכן שסופגים ילדינו בבתי הספר, ולאופן בו מכשירים אותם להיות אזרחים בעתיד.
החוויה התיאטרלית משלבת כאן השתתפות אקטיבית ריאליסטית במסגרת מוכרת לכאורה, ששינתה את פניה, ומומלץ לכל אזרח בוגר שאינו מכיר אותה מקרוב - להתנסות בה.

הילה רהב יו"ר אגודת ידידי תיאטרון בית לסין | 'שיגעון המוזיקה' בתיאטרון הקאמרי
הילה רהב (צילום: סיון פרג')
גאווה גדולה - הופעה מרתקת וסוחפת למחזמר עוצר נשימה. מדובר בצוות של עשרות שחקנים ורקדנים שלא יבייש את בימות ברודווי. גל פופולר הוא תגלית צעירה עם כשרון אדיר, לא פחות טוב מג'ון טרבולטה ששיחק בסרט בשנות ה-70. לצידו משחקת דנה פרידר (חברה אישית שלי) שרק משתבחת עם השנים והופכת להיות כוכבת אדירה בארץ וכובשת את הקהל במשחק ובריקוד. לצד אלו קרולינה, שבקולה הענק ונוכחותה האדירה, מחסירה פעימה בלב כולנו. תרגום נפלא של שירי הבי ג'יז לגרסה עברית הופך את המחזמר לשלוש שעות צרופות של הנאה . ממליצה בחום.