אופיר גוטמן, מנכ"ל פרוקטר אנד גמבל
07:30 שגרת בוקר עם הבת שלי ליה. המצב החדש שינה את שגרת הבוקר די לטובה. עכשיו יש לנו זמן איכות להכין ארוחת בוקר ולכתוב סדר יום. אני מנסה להקפיד להעיר את ליה מוקדם, אחרת הימים שלה נגמרים לקראת חצות...
09:00-11:00 פגישות עדכון עסקיות עם הצוותים.
11:00-11:30 פגישה עם עורכת ההוצאה לאור "רימונים": לפני חצי שנה פרסמתי את הספר הראשון שלי "יוריקה", ספר הניהול הראשון בעולם אשר פונה לילדים. ליה, בתי, כיום בת עשר, היא ההשראה לספר והגיבורה הראשית שלו. אני רואה את הפוטנציאל של המחשבה הגמישה אצל ילדים, ומעודד אותם להמשיך לאתגר את עצמם. ילדים שיצטיינו בשילוב של חשיבה יצירתית עם מיומנות טכנולוגית, יגיעו לניהול. הספר הפך די מהר לרב-מכר, ואנחנו מנהלים שיחה לגבי פרסום ספר ההמשך שאמור לצאת ביוני הקרוב.
11:30-13:30 שיעור יצירתיות בוידאו לילדי ביה"ס 'רזיאל' מנתניה , וילדי קריית מוצקין. אני מתנדב באופן קבוע כל השנה. כל ימי השישי שלי מוקדשים לשיעורים בחשיבה יצירתית בבתי ספר ברחבי הארץ. עד היום לימדתי למעלה מאלף תלמידים. לאור המצב, העברתי את השיעורים לזום, ועכשיו אני יכול לעשות שתי כיתות בכל יום. למדתי כבר איך לנהל את השיעורים ביעילות בזום, ואפילו להשתלט על הטכנולוגיה, שמשום מה מאפשרת לילדים בזום לקשקש על המסך של המציג. הילדים מתנסים בפתרון חידות, ופוגשים דמויות מפורסמות שהשאירו חותם יצירתי על ההיסטוריה כמו סטיב ג'ובס ואלברט איינשטיין.
13:30-14:00 הרמת כוסית לכבוד חג הפסח - נפגשים בוידאו עם כל עובדי החברה. מעמד מרגש תמיד, והפעם במיוחד כי בימים אלה המרחק מחייב קירבה יותר מתמיד. דברי ברכה מעובד שלנו על משמעות החירות בפסח הזה, שמקבלת משנה תוקף. באופן חריג, הזמנו את נשיא אירופה של החברה להצטרף לרגל המאורע, והוא בירך את הצוות לחג. מחלקת משאבי אנוש הכינה סרטון קצר ובו ביקשה מכל עובד להציג את פינת העבודה שלו, ולמה הוא הכי מתגעגע. העובדים לא מפסיקים להתבדח, וזה מחמם את הלב.
14:00- 15:00 פגישת עבודה שרשראות אספקה: לאור המצב, הביקושים גבוהים מאוד, ואנו מנסים לדאוג שהייצור במפעלים יעמוד בביקוש. מדינות גדולות מן הסתם מתועדפות בייצור, ולאור ההתאמות המיוחדות שנדרשות לישראל זה הופך את זה ללא תמיד קל. מצטרף לסמנכ"לית שרשראות האספקה, לשיחות עם בכירי החברה, כדי שנמשיך לספק לישראל בצורה סדירה את המוצרים החיוניים בשעה זו.
15:00- 16:00 פגישה בנושא תמיכה בקהילה בימים אלה. החלטנו בפורום ההנהלה המורחבת לתרום את כספי רווחת העובדים שתוכננו לשנה זו, לטובת הקהילה בישראל. אני מתמלא בסיפוק לנוכח הבחירות של אנשינו, וחושב שההנהלה היטיבה לקרוא כאן את העדפות העובדים בני דור המילניאלס. הפרויקט הראשון שהחלטנו להשקיע בו, הוא לאור ההנחיה לצוותים הרפואיים להתגלח, לשלוח אלפי ערכות גילוח שנרכשו בכספים אלה, ל-26 בתי חולים ברחבי הארץ דרך ארגון רופאי המדינה, ול-12 תחנות מד"א. חצי מעובדי החברה עוד לפני הסגר הכבד, הגיעו למשרד, 3 עובדים בכל פעם, כדי לארוז ולהכין את הערכות.
18:00 ספורט. בימים כתיקנם, אני רץ עם חברים קרובים 3 פעמים בשבוע, ופעמיים בשבוע אני רוכב על אופניים עם ליה ואח"כ נכנסים לבריכה. עכשיו, אי אפשר ואנחנו יורדים קצת להתאוורר וללכת כמה שאפשר יחד, בסביבת הבית. אני מאמין גדול באיזון נכון בין העבודה לבין הבית. קריירה היא ריצת מרתון וחשוב כל הזמן למלא ולשמר כוחות. בימים כתיקונם אני ממעט לעבוד אחרי שעות העבדוה ולעולם לא אשלח מייל לעובדים אחרי השעה שש בערב.
19:00 זמן עם הבת שלי ליה. בכל יום חמישי, יש לי טור קבוע באתר אינטרנט של "החידה השבועית לילדים". לקראת פרסום החידה השבועית שלי, אני אוהב קודם כל לפתור אותה עם ליה. על החידה האחרונה שהיא אתגר משפחתי, עבדנו ביחד 3 שעות. אני נהנה לראות את החשיבה שלה מתעצבת ומתקדמת מדי שבוע.
בערב צופים בחדשות וקוראים ביחד. התחלנו ביחד לעבוד על ממלכת יוריקה 3 ועל עוד מספר רעיונות לספרים.
נוי הדס, בעלת רשת נוי השדה
02:00- לפנות בוקר אני מתחילה את היום. זו השעה שבה מגיעה התוצרת החקלאית ממגוון חקלאים ברחבי הארץ למרכז הלוגיסטי של 'נוי השדה' בפתח תקווה. משם אנו מוציאים אלפי משלוחים ביום של פירות וירקות דרך האתר שלנו, למגוון רחב של אזורים בארץ, וכמובן דואגים לחלוקת התוצרת לסניפים שלנו שעובדים כרגיל.
6:00- שיחה טלפונית לאחראית שירות הלקוחות באתר כדי להתעדכן, ולכל אחראי סניף לבדוק שהכל מתנהל כשורה, שהחנויות מסודרות ושהכל תקין.
7:00- אני כבר בבית ושני הקטנטנים שלנו מתעוררים בערך בשעה הזו. אני נעזרת המון באמא שלי כדי שאוכל להמשיך לתפקד כראוי בין האימהות שהיא בדמי, לבין העבודה שאני כל כך אוהבת.
8:00 - התארגנות, ארוחת בוקר.
9:00 - טיפול במיילים, פניות, טלפונים, הנחיה של העובדים לגבי המשך היום.
12:00- הקטנים שלנו אוכלים והולכים לישון שנת צהריים.
13:00- עוברת על נתונים מיום קודם, מכירות, סל ממוצע, כמות משלוחים וכמות לקוחות שפוקדים את הסניפים.
14:00- ארוחת צהרים.
15:00- הזמנת תוצרת ליום למחרת.
16:00- התעדכנות בזמני השילוח, השלמות תוצרת לסניפים, פתירת בעיות שצצו במהלך היום.
17:30- שיחות טלפוניות לכל הסניפים, למשרדים, לשירות הלקוחות שלנו, ולעובדים בכירים על מנת לעזור, להנחות ולהתעדכן בכל העניינים השוטפים. יש לנו עובדים במגוון תפקידים- שליחים, שירות לקוחות, נהגים, קופאים, מלקטים, סדרנים, מנהלי חשבונות, פקידים וכו'. אני משתדלת לדעת איך עובר היום ולהיות כמה שייתר אכפתית וקשובה. אני מאמינה שעובדים שטוב להם במקום העבודה מעריכים את זה ונותנים את הלב שלהם בחזרה. ו'נוי השדה' זו חברה עם לב גדול מאחוריה.
19:00- ארוחת ערב, אמבטיות לקטנים ומשכיבה אותם לישון.
20:00- מקלחת, קפה.
21:00- במשך היום אני ובעלי מדברים על העסק כל הזמן, אבל זו השעה שבה אני מתקשרת לבעלי לשאול לגבי ההספק היומי. אנחנו עושים משלוחים 24 שעות ביממה, גם במהלך היום וגם במהלך הלילה, כך שכל הזמן העסק פועל. וגם בשעה הזאת עוד לא נגמר היום כי מתחילים ללקט סבבי לילה.
22:00- בדיקה שגרתית של כל רכבי החברה מול אחראי צי הרכבים לתאם שהכל תקין.
23:00- בעלי חוזר הביתה ואנחנו הולכים לישון. כי כבר ב2:00 צריך שוב לקום.
חיים ארנטל, מנכ"ל זיכרון מנחם
06:00 פוקח את העיניים, מתפלל ולומד משניות. היום זה יום השנה של מנחם בני, שנפטר מסרטן לפני 30 שנה בדיוק, ולזכרו הקמנו את עמותת 'זיכרון מנחם'. המשניות היום הן לעילוי נשמתו.
07:30 ארוחת בוקר עם אשתי מירי שתחייה, איתה הקמתי את העמותה.
08:00 ממהר למרפאת הייעוץ שהקמנו במרכז היום שלנו "בית חלומותיי" בירושלים, שמשמשת גם כמרפאת קנאביס עבור חולים אונקולוגיים. בימים כתיקונם המרכז מלא בקולות צחוק של ילדים שמגיעים אלינו בשעות הבוקר כי המחלה שלהם לא מאפשרת להם לחזור לגנים ולבתי הספר. היום המקום שקט. את הילדים החליפו אנשי הניקיון והתחזוקה שמנצלים את הימים האחרונים לניקיון יסודי של המרכז, כולל כביסת שטיחים, צביעת קירות, חידוש הפוליש וכדומה. אני מוודא שכולם פועלים לפי הוראות משרד הבריאות. שומרים מרחק, שוטפים ידיים, ניקוי משטחים, מתגים, מקלדות, טלפונים, ידיות וכו' במגבונים לחיטוי ושאיש אינו נכנס בלי מדידת חום וחיטוי ידיים.
08:30 במרפאת הייעוץ אני פוגש את פרופסור ראובן אור, מתנדב ותיק מאוד בעמותה ועד לאחרונה מנהל מחלקת מח עצם בבית החולים הדסה.
את רוב הבדיקות שלו הוא יערוך היום בשיחות וידאו מתוזמנות עם המטופלים. אם יהיו מסמכים ואישורים שיצטרך להעביר הוא ישלח באמצעות הפקס או המייל בעזרת צוות מצומצם שמגיע לעבוד איתו.
09:00 אני יוצא לגינה להכניס את המטפל של פינת החי של המרכז. צריך להאכיל את החיות, לנקות את הכלובים ולשחק עמם קצת. גם להם חסרה פעילות הילדים. יחד אנחנו מחליפים את המזון של החיות כמו גם של הדגים בבריכות הנוי - לאוכל כשר.
10:00 בדיקת מלאי של המוצרים הטבעיים שאנחנו שולחים לילדים חולים להקלה ושמירה על הבריאות, כמו אמפולות מלטונין שעוזרים לילדים ובמידת הצורך גם להורים, לישון, וכן תמציות פטריות שיטאקי לחיזוק המערכת החיסונית של הילד. אני מוודא שהמלאי ממשיך להגיע, מסודר כראוי ונשלח בזמן. בשל חסרון של אחד העובדים, ארזתי בעצמי חלק מהחבילות ושלחתי למודיעין, פתח תקווה, חיפה ובאר שבע.
לפני שעזבתי לקחתי איתי כמה מהחבילות למקרה שנצטרך לשלוח לילדים נוספים במהלך חג הפסח.
11:00 אני מתחיל את סבב השיחות להורים שהילדים שלהם חולים. חלקם עם הילד בבית החולים, חלקם בבתים, אבל לכולם את אותו הפחד מפני הנגיף שכן ילד שחולה בסרטן נמצא בסיכון גבוה בשל מערכת חיסונית ירודה. לא אחת מהשיחות עסקו בשאלה האם לצאת לבית החולים לקבלת טיפול או להישאר בבית. אני מדבר עם כל אחד מהם על שיקולי הסיכון לעומת התועלת. כל משפחה היא עולם ומלואו וצריך להקשיב ולתת את המענה הנכון, האחראי והטוב ביותר לכל אחד.
יש גם שיחות נחמדות יותר, אלו שאני מקבל מהילדים שקיבלו מאתנו במהלך הלילה חבילות משחקים ויצירה. שלחנו כבר כמה עשרות של מארזים גדולים לילדים בכל הארץ ומדי בוקר מגיעות שיחות מילדים מופתעים. זה באמת נותן כוחות לעוד שנים קדימה.
13:00 ארוחת צהריים עם אשתי. היא נשארת בבית, יושבת שבעה על אחותה זצ"ל שנפטרה לפני מספר ימים. אישה מדהימה עם לב ענק. מספרת לי שבילתה את רוב שעות היום בטלפון עם אמהות לילדים חולים. אנחנו משווים סיפורים כדי לא להתקשר פעמיים לאותה משפחה וחלילה להטריד מנוחתן.
אתמול בלילה עלינו לקבר של מנחם. הייתי מאוד עצוב שלא יהיה לנו מניין בבית הקברות, לראשונה אחרי 29 שנים. הגענו ובני המשפחה חיכו לנו שם. שמרנו מרחק של עשרה מטרים ויותר כל אחד מהשני. עדיין הרגשתי קרוב אליהם יותר מאי פעם. כשיצאנו היתה לוויה ללא מניין. הצטרפנו לומר קדיש. נשבר הלב. התקופה הזאת קשה לעיכול שאי אפשר אפילו ללוות את המתים ולבי לבי עם המשפחות.
15:00 אני מתקשר לאביחי שמחון, בחור צעיר שמנהל בין היתר את מערך תורמי רכיבי הדם שלנו באזור המרכז. מדי שבוע הוא והצוות שלו, שמונה שני נערים נמרצים עם לב זהב בני 18, מאתרים למעלה ממאה תורמים ותורמות של רכיבי דם עבור חולים אונקולוגיים בבתי החולים במרכז הארץ כמו איכילוב, שניידר ובילינסון. אותם נערים אגב, גם מתנדבים בקייטנת הילדים בבית החולים שניידר.
אני מקבל דו"ח מספרי ע"פ חלוקה לבתי החולים, דיווחי הסעות – שהרי אנחנו שולחים מונית הלוך וחזור לכל תורם או תורמת.
17:00 שיחת זום עם כל הרכזים שלנו ברחבי הארץ. כל אחד מספר עם כמה משפחות הספיק להיות בקשר, כמה פניות היו ואם היו פניות דחופות שמצריכות חשיבה משותפת או התערבות וסיוע שלי או של מירי או של אחד מהרופאים הבכירים המסייעים לנו בהתנדבות ובאופן קבוע.
18:00 פגישה בזום עם 86 משפחות. גם דביר בנדק, חבר ותיק וטוב של העמותה נכנס להגיד שלום ולשיר שירי חג עם הילדים. אחר כך מתנהל משחק קאהוט רב משתתפים. אני מתנצל ועוזב מוקדם את השיחה. אמרו לי שנמשכה עד אחרי תשע בערב.
20:00 שיחת זום נוספת, הפעם המפגש הדו שבועי של קבוצת התמיכה שהקמנו להורים לילדים חולי סרטן מאזור הצפון. פסיכולוג מנהל את הקבוצה אבל אני מקפיד תמיד להיות, להגיד כמה מילות תמיכה ולהזכיר שיש להם אוזן קשבת תמיד.
22:00 חוזר הביתה. מתקשר לחברים בלונדון ושטרסבורג. שני יושבי הראש שלנו מערים אלה נפגעו מהקורונה ובימים קשים אלה מורדמים ומונשמים. אני שמח לשמוע שהיו"ר בשטרסבורג מתאושש מעט. שוקלים להורידו ממכונת ההנשמה. אני שולח הודעת עדכון לעובדים ולמתנדבים שלנו שלקחו על עצמם להתפלל להחלמתם.
