פגשנו את המוזיקאי ושופט ״הכוכב הבא לאירוויזיון״, רן דנקר, רגע לפני שיעלה הערב (ראשון) פרק הבכורה של התוכנית בקשת 12.
דנקר שוחח איתנו על התחושות המורכבות להיות אזרח במדינה עם השינויים הדרמטיים שמתחוללים, על הרגע הקשה שמתמודד התוכנית נהרג במלחמה וכמה היה מבולבל בעונה הקודמת.
מדונלד טראמפ ועד פיטורי גלנט, תספר לי רגע איך אתה מתמודד עם כל השינויים האלה.
״קודם כל, התקופה הזו היא תקופה מורכבת מאוד ליצור בה ולהיות בן אדם ומן הסתם להיות ישראלי. אנחנו באמת במציאות כאוטית וקשה. הלב כבד גם לא מעט, אבל אני רגע אחזור ואגיד שיש לנו אחריות גדולה בתוכנית הזו. בעונה הקודמת אני הגעתי מאוד מבולבל ומבוהל ואמרתי לעצמי ׳מי רוצה בכלל לעשות טלוויזיה?׳ ׳מה זה חשוב אירוויזיון?׳״.
היה לך איזה בוקר שאמרת לעצמך ׳לא בא לי לבוא׳?
״רציתי להישאר עם הבת התינוקת שלי שרק נולדה אז בבית ורציתי להיות קרוב למשפחה ולשמור על האנשים שקרובים אליי. רק לדעת שכולם בסדר. ואז אתה מגיע ליום צילום, פתאום שרים ואז גם המציאות פגשה אותנו. ושאולי שנהרג, מתמודד שנהרג שנה שעברה. זה היה הרגע שפתאום החזיר את המציאות לפנים ושבר לנו את הלב. אבל הבנתי גם לאורך התוכנית שיש לנו אחריות גדולה ויש לנו שליחות גדולה. כשראיתי פתאום את עדן (גולן) באירוויזיון, כשהגיע הרגע הזה, ישבתי בבית ובכיתי מהתרגשות. גם כי הרגשתי קצת חלק, אני חושב בסוף שזה שלה אבל שכן בחרנו בה למרות שהיו לי גם דעות אחרות במהלך התוכנית לגביה. אבל בסוף היא נבחרה ונסעה וייצגה אותנו באינטליגנציית שיא ובכישרון אדיר. בחוסן כזה לעמוד שם מול הבוז העולמי שהוא מין הסתם פוליטי ומעורב בכל כך הרבה דברים. זה נורא ריגש אותי והרגשתי שלתוכנית הזאת יש משמעות״.
עוד הוסיף ואמר: ״גם כשהתוכנית ערב ערב עולה, משמחת אנשים ונותנת להם רגע לצחוק ולבכות. היא גם מביאה לידי ביטוי עוד סיפור בעל ערך, זאת אומרת - אתה לא רק רואה סיפור בחדשות אלא פתאום יש מתמודד שבא עם סיפור ואתה רואה אותו מזווית אחרת, אתה רואה את הניצחון שלו וגם איך הוא מתמודד. זו התמודדות של כולנו. מצד שלישי אנחנו מצלמים את התוכנית הזאת תוך כדי שעדיין יש 101 חטופים וחטופות בעזה, שזה בלתי נסבל. בלתי מתקבל על הדעת. עדיין יש חיילים שנהרגים ועדיין יש מלחמה, מפונות ומפונים וזה הופך את הכל למאוד מאוד קשה גם לנהל את זה רגשית. תחשבי אפילו על העריכה של כל הדבר הזה ולהצליח להיות מאוד רגישים לכל דבר שעולה. יש פה מערך שלם״.
בהקשר הזה, אתה משמיע את קולך ברשתות ובכלל.
״אני מביע את דעתי ואם משהו כואב לי אני מדבר עליו. אנחנו בתקופה נורא קשה ויש המון עוולות שקורות. אני באמת לא פוליטיקאי כמו שאמרת וזה דיוק חשוב שגם אני עושה לעצמי הרבה פעמים. כי בסוף, אני אמן ואני מתעסק ברגש ובבידור אבל אני גם אזרח בישראל וכשאני רואה שמשהו קורה והוא ככה מזיז אותי ומוציא אותי, מרעיד את עולמי, אני עושה ואומר. וכן בליל גלנט, אני יצאתי לרחוב דיברתי על זה, ופרסמתי את זה״.
חטפת בואש?
״לא חטפתי בואש אבל הייתי שם, חיזקתי וחיבקתי אנשים והם חיבקו אותי. זה חיזק אותי לראות אנשים טובים. בסוף, בואו גם נזכור את זה רגע. אנחנו רוצים טוב יותר במקום הזה. זה מה שקורה כל פעם שיש איזה משהו שנלחם עליו הוא מיד הופך להיות התנגשות עם הצד השני. אבל אם אנחנו מסתכלים על זה רגע מפריזמה גדולה יותר אז אני לא חושב שאנחנו רבים בינינו לבין עצמנו. אנחנו רוצים טוב יותר באמת כולנו. שנדע שדואגים לנו ובטוחים. מבחינתי, לראות 101 חטופים וחטופות שלא חזרו הביתה אחרי שנה – זה לא דבר שנתפס בעיניי. ואם אני מרגיש ששוכחים את זה, אז כן - גם תפקידי כאמן זה לזעוק את הזעקה הזאת. כי זה יכול להיות אני, מחר זה יכול להיות מישהו אחר שייחטף או אולי משפחה אחרת. כולנו מרגישים את זה בבטן. אז מאוד חשוב לי להגיד את זה. ואני גם אימפולסיבי ולפעמים אני אומר דברים בלי כוונה לפגוע באף אחד. רק באמת להאיר משהו שאני חושב שצריך להאיר אותו״.
מעבר לזה שאתה אמן, פרסונה טלוויזיונית ואזרח, אתה גם אב צעיר. תספר לי רגע על התחושות שלך בתוך כל זה להביא ילדה לעולם.
״החיים פשוט חזקים מהכל. זאת אומרת, אני גם חושב עלינו ועל ההורים שלנו שבאו אחרי השואה ועלו לפה ונלחמו על המדינה הזאת. ברור שהמלחמה הזאת היא קשה מאוד אבל עברנו דברים והבת שלי והבנות שלנו בכלל הכי משמחות אותנו בעולם. אני אעשה כל שביכולתי כדי לדאוג שהיא תהיה בעולם טוב ושוויוני יותר. הלוואי, כמו שאומרים, שכשהיא תגיע לזמן צבא כבר יהיה שלום. וגם אם לא אז היא תמצא את הדרך לעשות דברים טובים בעולם. זה החינוך שאני רוצה להעניק לה״.
