בשעה זו מובאים למנוחות בני משפחת ביבס, האם שירי וילדיה אריאל וכפיר. כל המדינה נצבעה בכתום, בלונים כתומים מילאו את השמיים, דגלים כתומים ודגלי ישראל התנופפו בצידי הכביש לצד שלטי "סליחה".
המונים ליוו את שיירת ארונותיהם של המנוחים שעושים את דרכם האחרונה וזעקו לעברם "סליחה, סליחה שלא שמרנו עליכם". זה אחד הימים המרגשים ביותר שהיו בשנה האחרונה. כולם קמו יצאו מהעבודה ונעמדו בצידי הכביש כדי לשלוח חיבוק מרחוק לירדן ולמשפחתו.
לרגע אחד חזרנו לשבועות הראשונים והכואבים של המלחמה, שכולם התאחדו והתחברו לעם אחד, והניחו את חילוקי הדעות והפוליטיקה בצד. כמה כוח ואהבה יש לעם ישראל, כשהוא מתאחד ביחד בכאב, כמה עוצמה יש לרגש שמחבר אותנו כשותפי גורל. ובזמן שכל המדינה כואבת, יצאתי לבדוק מה יש לרעייתו של ראש הממשלה לכתוב על היום הקשה הזה, איזה פוסט היא שיתפה, איזה מילים בחרה לכתוב לזכר משפחת ביבס, והופתעתי לראות שביום שבו מובלים למנוחות ארונותיהם של שני ילדים קטנים ותמימים לצד אימם הלביאה, הפסיכולוגית MA בחרה בדממת אלחוט.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
כזכור, בשבוע שעבר עם השבת גופותיהם של שירי, אריאל, כפיר ועודד ליפשיץ, מידי החמאס, שיתפה שרה נתניהו הודעת השתתפות באבל בפוסט באינסטגרם וכתבה: "ביום הזה ליבי בוכה ודואב עם עם ישראל כולו, את האובדן העצום של יקירינו ואהובינו שנרצחו מידי מפלצות חמאס".
"השבתם היום לארץ, היא עדות למחויבות הבלתי מתפשרת שלנו להשלים את המשימה הקדושה ולהשיב את כל החטופים הביתה מוקדם ככול הניתן, החיים והחללים כאחד. הלב בוכה איתכם". אלא שבמקום לפרסם את תמונותיהם של הביבסים או של עודד ליפשיץ, בחרה שרה נתניהו לשתף תמונה מחמיאה של עצמה מתפללת.
היא חטפה מטר של ביקורות: "אם היה לך לב היית שמה תמונה של הנרצחים ולא תמונה של עצמך. הנרקיסיזם שלך צועק הצילו". אבל התגובה הקשה ביותר הייתה זו של משפחת ביבס שבחרו להגיב לפוסט של שרה: "עונה לך כבת משפחת ביבס. עדיף שתמחקי את הפוסט המביש שלך! להחזיק תינוק אחרי שנה ויותר בתנאים של חמאס זה לדעת מראש את הסוף", כתבה מורני גברי ביבס. "בעלך לא טרח לצלצל לירדן פעם אחת או לבקר אותו כבר שבועיים".
בעקבות הביקורת שספגה ממשפחת ביבס, הגולשים וגופי התקשורת, רעיית ראש הממשלה דאגה לתקן את הטעות ושיתפה כבר ביום שלמחרת תמונה של שירי, אריאל וכפיר וכתבה: "לעולם לא נשכח. לעולם לא נסלח. השם ייקום דמם".
מאז עברו ארבעה ימים שלמים, והיום, בו כל המדינה מתאחדת בכאב גדול עם המשפחה שהפכה לאחד הסמלים הכואבים של המלחמה, שאפילו בארגנטינה בחרו לציין שני ימי אבל, יכלה רעייתו הנפלאה של ראש הממשלה להבין עד כמה נדרשת ממנה התייחסות, ואיזו תגובה תגורר ההתעלמות שלה.
אז יבואו כל המצקצקים ותומכיה ויטענו, כשהיא כותבת מבקרים אותה, כשהיא לא כותבת גם מבקרים אותה. נכון יש דברים בגו, ובכל זאת נדרש ממנה לפרסם גם אם זה אומר לספוג בהכנעה כל ביקורת שתגיע. אז מדוע בחרה שרה נתניהו לא להתאחד יחד עם כולנו בכאב? זה כבר ברור לכולם, ככל שהיא תשתף יותר פוסטים על החללים והחטופים היא תיתן במה אצלה בעמוד, לאסון הנורא ביותר שפקד את המדינה תחת המשמרת של בעלה, שלא הצליח להחזיר את שירי ובניה שנחטפו, ארצה בחיים, פוסטים שבהמשך לא תוכל להסיר וינעצו לעד כזיכרון בפיד שלה לכשלון הגדול של בעלה.
יצאתי גם לבדוק מה בחר יאיר נתניהו, הבן שנוהג לשתף מדי יום פוסטים מלאי שטנה ושנאה כלפי כל מי שאינו מיישר קו עם אביו, וגם הוא באופן לא מפתיע, בחר באסטרטגיה של אימו, להתעלם לחלוטין מהיום הכואב ולא שיתף אף התייחסות להלוויה שעצרה מדינה שלמה.
אז נכון שהוא אי שם במיאמי מאובטח וממומן על חשבון כספי הציבור והשעה היא כעת שעת לילה מאוחרת, והוא בטח דופק שינה עמוקה, במיטה הרחבה והנוחה שלו, אבל זה לא תירוץ, הוא יכל לפני השינה לפנות בוקר שעון ישראל, לשתף איזה לב כתום אחד שבור.
