שופוני עולה ביוקר, אבל האם הוא משתלם? בתוכנית "4 חתונות" של כאן 11, מוצגות מדי שבוע ארבע חתונות מפוארות, כשכל כלה מתחרה באחרות על מי הפיקה את האירוע היפה, היקר והמרשים ביותר. התחרות סביב ההפקה, התפאורה והאוכל מציתה את סקרנות הצופים, אך מעלה שאלה מהותית: האם השקעה כל כך גדולה אכן מבטיחה קשר זוגי חזק יותר וסיכוי גבוה יותר להישרדות הנישואין? או שמא דווקא הראוותנות מנבאת סיכון מוגבר לגירושין? המחקרים כבר בחנו את הקשר הזה והתשובות עשויות להפתיע.
בין הפירוטכניקה לצילומי הרחפן, ובין עיצובי הפרחים לתקציב שמקפיץ דופק, מתברר שהקשר בין ראוותנות האירוע לבין משך חיי הנישואין אינו חד משמעי. מחקר כלכלי מקיף מארצות הברית מצא שהוצאה גבוהה במיוחד על טקס החתונה ועל טבעת האירוסין קשורה בסיכון גבוה יותר להתגרש. מנגד, מספר אורחים גדול ויציאה לירח דבש, דווקא נקשרו לנישואים יציבים יותר. חשוב להדגיש שמדובר בקשר סטטיסטי, לא בהוכחה לסיבתיות, אך המגמה ברורה ומדברת גם אל תרבות ה"שופוני" המקומית.
אחד המחקרים של כלכלנים מאוניברסיטת אמורי, בחן יותר משלושת אלפים נשואים ונשואות בארצות הברית ומצא שבחישוב סטטיסטי רחב, הכולל גיל, הכנסה, דתיות ומשתנים זוגיים, הוצאה גבוהה מאוד על החתונה ועל טבעת האירוסין נקשרת לעלייה בסיכון להתגרש בהשוואה להוצאה בינונית. לפי ניתוח המודל, אצל נשים שהוציאו מעל עשרים אלף דולר על האירוע נרשמה עלייה של כשישים אחוזים בסיכון לגירושין מול מי שהוציאו בין חמשת אלפים לעשרת אלפים דולר. מנגד, הוצאה נמוכה מאלף דולר נקשרה לסיכון מופחת. החוקרים מצאו גם שבגברים שהוציאו בין אלפיים לארבעת אלפים דולר על טבעת אירוסין נרשמה עלייה בסיכון לעומת הוצאה מתונה יותר. מדובר במחקר אמפירי נדיר בתחום, שמתבסס על מודל סכנות מסוג קוקס ועל דגימה של 3,151 נשאלים, והוא פורסם בגרסה מדעית שעברה ביקורת עמיתים בשנת 2015.
ועוד נתון מפתיע לכאורה מאותו מחקר, שמדבר דווקא נגד הספירה הקטנה והאינטימית: ככל שמספר האורחים בחתונה גבוה יותר, כך קטן הסיכוי להתגרש. ההסבר האפשרי הוא השפעת רשת התמיכה החברתית והמחויבות הציבורית שנוצרת כשמאות עדים נוכחים בהתחייבות. גם עצם היציאה לירח דבש, בלי קשר למחירו, נקשרה לנישואין יציבים יותר. כלומר, לא השמלה, לא הזיקוקים ולא החופה השקופה הופכים את הקשר לעמיד יותר, אלא נראות החגיגה בפני הקהילה והמסגרת הזוגית שממשיכה מיד לאחריה.
התמונה הזו מתיישבת עם ממצאי פרויקט לאומי אמריקאי שחקר הרגלים טרום נישואין ואיכות נישואין. הדוח מצא שמספר אורחים גדול באירוע נקשר לדיווח על איכות נישואין גבוהה יותר, גם לאחר בקרה על הכנסה והשכלה. החוקרים הציעו שתי פרשנויות עיקריות. האחת, קהילה תומכת מעצימה את היכולת של בני הזוג לצלוח משברים. השנייה, עצם ההצהרה הפומבית מגדילה את תחושת המחויבות ואת הרצון לעמוד בה לאורך זמן. חשוב לציין שמדובר במדגמים אמריקאיים ושהקשרים מתוארים כמתאמים סטטיסטיים, לא כהוכחה לסיבתיות.
מדוע הוצאה מופרזת עלולה להתנקם בקשר הזוגי? החוקרים מאמורי מציינים אפשרות מרכזית אחת, והיא לחץ כלכלי. כאשר מימון האירוע יוצר חוב או גורם לעומס תקציבי, הלחץ הכלכלי מחלחל למרחב הביתי ומעצים מחלוקות על כסף, תכנון עתידי וסדרי עדיפויות. בניתוח נלווה באותו מחקר נמצא קשר בין הוצאה גבוהה לבין דיווח על סטרס זוגי שנגרם מחובות החתונה. בהמשך לכך, ספרות מחקרית קודמת כבר הראתה שלחץ כלכלי הוא מנבא מוכר לירידה באיכות הנישואין ולסיכון מוגבר לגירושין. גם כאן הדגש הוא על קשרים סטטיסטיים, אך הם מחזקים את ההיגיון שמאחורי המספרים היבשים.
העידן שאחרי הקורונה הביא איתו עליית מחירים בשוקי האירועים בעולם, אך אין ראיה מחקרית חדשה שמפריכה את הממצאים המקוריים. למעשה, סקירות עדכניות של תעשיית החתונות מצביעות על התייקרות משמעותית בעלויות ממוצעות, בעוד שברוב המחוזות אין נתוני עוקבה ארוכי טווח שבוחנים קשר ישיר בין עלויות חדשות לבין שיעורי גירושין. לכן, נכון לעכשיו, התמונה המחקרית העדכנית נשענת בעיקר על עבודת אמורי ועל מחקרי המשך המתארים את תפקיד רשת התמיכה החברתית סביב הזוג. הפרשנות הזהירה נותרת בעינה, וההמלצה המעשית נובעת מכך.
ומה לגבי תרופות נגד הסיכון. בעוד שהדרכת פרקטים על ניהול אירוע לא נכנסת לספרות המדעית, התחום שכן זוכה לביסוס הוא ההיערכות הזוגית המקדימה. מטא ניתוחים ומחקרי אוכלוסייה מלמדים שהשתתפות בהכנה זוגית לפני הנישואין נקשרת לעלייה באיכות התקשורת, לירידה בקונפליקטים ולסיכוי מופחת לגירושין בשנים שלאחר הטקס. חלק מן המחקרים מדווחים על שיפור של כשלושים אחוז במדדים של הצלחת הקשר או ירידה בהסתברות לגירושין, אם כי יש מחקרים שמצננים את ההתלהבות ומדגישים שהאפקט תלוי יישום ותלוי שיטה. אין מדובר בתרופת פלא, אך זהו כלי שעשוי למתן את הסיכונים שמזוהים עם עומס הוצאות ואי בהירות לגבי ציפיות משותפות.
האם כל חתונה נוצצת דינה להתנפץ. ודאי שלא. יש זוגות בעלי אמצעים שממנים אירוע יקר בלי חובות, מתכננים תקציב, פורטים ציפיות ונעזרים בתמיכה משפחתית וחברתית טובה, והם עשויים להציג נישואין יציבים לאורך שנים. מנגד, יש זוגות שחוסכים, מתחתנים בצניעות ועדיין נפרדים. האבחנה החשובה מן המחקר היא לא שראוותנות גורמת לגירושין, אלא שהסבירות ליציבות נמוכה יותר כאשר מחיר האירוע גבוה מאוד ביחס ליכולת הכלכלית, וכאשר תשומת הלב מופנית בעיקר להצגה כלפי חוץ ולא להשקעה בבניית תשתית היחסים. הממצאים על מספר האורחים וירח הדבש מזכירים שמה שמחזק את הקשר הוא קהילה תומכת והמשכיות ידידותית של הטקס אל תוך מציאות יומיומית, ולא בהכרח כמות הנצנצים על הרחבה.
ומה אפשר ללמוד מכך כשצופים בעונה חדשה של "4 חתונות". מאחורי הדירוגים, הסאונד והאסתטיקה מסתתר דיון אמיתי על סדרי עדיפויות. אם בוחרים להשקיע, אפשר לכוון להשקעה שמגדילה תמיכה חברתית וזוגית ולא בהכרח להוצאה שתמחק בחודש שאחרי את מסגרת החיים. על פי המחקר, אירוע עם קהילה נוכחת וירח דבש שמאפשר התארגנות זוגית לאחר המתח עשויים להיות משמעותיים יותר מהפעלה נוספת או אפקט תאורה מרשים. מי שמבקשים להפחית סיכונים יכולים לשקול הכנה זוגית מסודרת עם איש מקצוע, להחליט מראש על תקציב מציאותי ולדבר בפתיחות על ציפיות מהאירוע ומהחיים שאחריו.
