את הבשורה המרגשת שנבחרה להנחות את טקס השאת המשואות המסורתי לציון חגיגות ה-75 שנה למדינה ביום העצמאות, לצדו של אקי אבני, קיבלה השחקנית מורן אטיאס כשהייתה מעבר לים. "בדיוק אמרתי לעצמי שאני צריכה רגע להתרחק מישראל, נסעתי ללוס אנג'לס עם המשפחה לחגוג את פסח, ואיך שאני נוחתת - אני מקבלת את הפנייה להנחות את הטקס", היא מספרת. "לפעמים צריך לנסוע רחוק כדי להרגיש קרוב. זה מרגיש כמו לקבל חיבוק מאוד גדול, זה כבוד גדול".
זאת שנה מאוד מורכבת מבחינה פוליטית וחברתית. היו לך חששות לקחת חלק בטקס ואולי אף להיות מזוהה עם הממשלה?
"דווקא בגלל שהמצב מורכב היום ובגלל התחושות הרבות בעם הרגשתי שזה יותר מיוחד מתמיד. המסר שלי תמיד הוא אחדות. אני שמחה לקחת חלק באירוע שמטרתו לחבר, להראות את תפארתה של מדינת ישראל בכל גווניה וצבעיה, ויש כל כך הרבה עדות וזרמים וכולנו אחד. זה אירוע שמציג את תפארתנו ועשייה טובה למען האחר. הרגשתי שאלו בדיוק הערכים שאני מובילה וחיה בדמותם המון שנים. זה חג לחגוג בו את כל העשייה המפוארת שלנו. על אף הקושי והאתגרים, אנחנו ממשיכים לתרום ולתת מעצמנו, לבנות סטארט־אפים שעושים מהפכות בעולם. גם טקס משיאי המשואות חייב להיות שוויוני לחלוטין. אם הוא לא היה שוויוני, הייתה לי בעיה להנחות אותו, על זה הייתי כן נעמדת על רגליי האחוריות. יש גם דברים נפלאים, ומוכרחים לראות את הטוב".
מדוע את נמנעת מלהביע עמדה ציבורית פוליטית בעד או נגד הרפורמה המשפטית?
"אני אדם שמאוד מביע את דעתו, אבל אם אני אגיד משהו, אני רוצה שהוא יביא לפתרון, ולכן אגיד משהו רק כשיהיה לי פתרון להציע. יש לי המון שיחות עם חברים בארץ ובעולם על המצב ושיחות עם חברי כנסת, וגם כשהנחיתי בכנסת את האירוע ביום האישה, ניסיתי למצוא את הקווים המחברים ולא המפלגים. אני לא חושבת שצריך להוסיף עוד לכל השסע שנוצר. אם אני יכולה להביא מילים של אחדות וקירוב לבבות ולהראות את הדומה בינינו ולא את השונה, זה המסר שלי בימים אלה. האיטלקים לדוגמה כל כך אוהבים את עצמם, הלוואי שהייתה לנו אהבה עצמית כמו להם, כי רק אהבה יכולה לחבר בינינו. במקום זה אנחנו עסוקים בכמה האחר לא צודק ובכמה אנחנו שונים".
"הייעוד שלי כשחקנית ואמנית הוא לחבר, לאחד ולמצוא אהבה. כשחזרתי לארץ כדי להתנדב בבית החולים בתקופת הקורונה, הייתה ביקורת על החיסונים, אבל שם - בבית החולים - כולם שווים: מהגרים לא חוקיים, דרוזים, ערבים, יהודים פולנים, יהודים עיראקים, ימנים, שמאלנים. כולם מקבלים טיפול שווה, וזאת ארץ ישראל היפה. אני נוסעת עכשיו בכבישים ורואה את הדגלים שלנו וכולם מנופפים בהם בגאווה. גם אם רבים בבית, אז מפרקים את המשפחה? תמיד יהיו אי־הסכמות, גם אני לא מסכימה תמיד עם הוריי על כל דבר, אבל הם תמיד יהיו ההורים שלי.
"כשאני מדברת על מדינת ישראל, אני מדברת על הדברים הטובים. ויש לי למה להשוות כי חייתי בחוץ, היו לי כמה אופציות להמשיך הלאה. אני בעד לא להסכים ולדון, אבל בעיקר להקשיב באמת, בסקרנות ובחמלה, לצד השני, לא משנה מה. אני חושבת שעברנו מספיק, שחווינו עבדות, גירוש ושואה. שכול בלתי נתפס שזר לא יבין. מגיע לנו והכרחי לחגוג את מה שהשגנו, בנינו, יצרנו. חייבים לתת במה גם לטוב. מוכרחים לחגוג את העשייה המבורכת של אלה שמקדישים את חייהם לאהבת הארץ, לבנייתה ולהגנתה. חייבים להודות, לפאר ולהלל כדי להעניק תמונה נוספת של המדינה - פניה היפות שיכולות לעורר השראה בקרב מיליוני הצופים שרואים בבית שיש גם טוב. בכל יום החדשות מציפות אותנו באסונות, במחלות, באלימות בדרכים, בבתים ובגנים. מגיע לנו יום אחד שבו גם התקשורת מספרת שיש גם טוב. אני מאחלת לכל ילד וילדה לראות על המסך את הגיבורים הללו. כל אחד מאיתנו יכול לקבל השראה מהטקס הזה. כי לראות טוב מעורר לעשות טוב".
עם מסרים מאחדים כאלו היית יכולה להתאים לפוליטיקה.
"לא תודה לפוליטיקה, אני את השירות שלי עושה, אני אדם מאוד הומני. האהבה הכי גדולה שלי זו אהבת האדם, ואני משתדלת למצוא דרך להיות פעילה בעמותות ובדרכים אחרות. תמיד המסר שלי הוא אחדות, קבלת האחר והשונה".
הגלולה המרה
אטיאס (42) דוגמנית, שחקנית ומנחת טלוויזיה, נולדה בחיפה. את הקריירה שלה כדוגמנית החלה בגיל 15. בגיל 19 עברה להתגורר באיטליה, ושם זכתה לפריצה הגדולה. לאורך הקריירה כיכבה בכמה סרטי קולנוע וסדרות בינלאומיים. בספטמבר 2022 היא ילדה בת בכורה, ליה, מתרומת זרע.
"אני מקבלת מכתבים ומיילים ארוכים של סיפורי חיים של אנשים שקיבלו בזכותי את האומץ להפוך להורים", היא מספרת. "יש אמהות ואבות שמגיעים אליי ואומרים לי: אני מנסה לשכנע את הבת שלי לעשות מה שעשית. אני לא אוהבת לשתף בחיי הפרטיים, אף פעם לא רציתי שיהיה צל קטן על העשייה המקצועית שלי, אבל הפעם זה היה שונה, כי ידעתי שאני מדברת על פצע של הרבה נשמות שמהלכות בעולם ומרגישות שבורות, גם גברים שלא מצאו את בחירת לבן, ואפילו גרושים וגרושות שמרגישים שאכזבו את המשפחה שלהם. זה לא רק עניין של להביא ילד לעולם, אלא לא להיות בזוגיות לא בריאה או בכוח להישאר בבית הרסני שמדכא אותך. גם גברים נשארים במשפחה ובבית שלא טוב להם. המון אנשים חיים בשקר, גם אני חייתי בשקר שלוש שנים, רציתי לרצות את האשליה. אבל לפני שלוש שנים התחלתי תהליך כי רציתי להביא לעולם ילד. לא רציתי להיות בזוגיות לא בריאה או להישאר במערכת יחסים ולא להיות מאושרת, אבל את מנסה ומרצה, את בטח דפוקה אם את עדיין רווקה, ככה אומרים. אבל שברתי את הנרטיב הזה. זה לא רק אני, רבות עשו זאת לפניי, כי לא מדובר בצורה נורמלית של תא משפחתי. זה חלק מהאופי שלי וזה מה שמאפשר לי להיות עצמאית".
את חושבת שבחרו בך להנחות את טקס המשואות בגלל היותך מישהי שמתנהלת באופן שונה מתכתיבי החברה?
"גם המדינה שלנו סוף־סוף עצמאית לבחור איך היא תיראה. ביום השואה את שומעת את הסיפורים האיומים. גדלתי ליד שכנה ניצולת שואה, והשאלה שלי כילדה הייתה איך אדם יכול לשנוא אותי מבלי להכיר אותי. אבל שנאה היא חלק מהעולם שלנו, יש שנאה לכהי עור, להומואים, לעדות - אבל יש שנאה עצמית שהיא הכי מסוכנת, ואני רוצה שדווקא עם כל המורכבות נסתכל על הדברים שכן הצלחנו להגשים. גם לי יש את מסלול ההלקאה העצמית, שהוא לא נכון כי הוא לא מקדם אותי לשום מקום. היום הכי חשובה לי הדעה שלי על עצמי, אני הביקורת הכי קשה שלי".
לא רק וולט
לאחרונה שבה אטיאס מטיול שעשתה לבד בקוסטה ריקה, מתנה שלדבריה העניקה לעצמה ליום ההולדת. "מצאתי את עצמי יושבת על ערסל בקוסטה ריקה עם עץ מדהים שנותן לי צל ושמש מלטפת וצילמתי את עצמי עד אין קץ ואמרתי: וואו אני מהממת, בניתי בית", היא מספרת. "בגלל שהייתי במרתון של תוצאות והישגים בארץ, אמרתי לעצמי שאני חייבת אוויר רק כדי שאוכל למלא את הכלי שלי ולחזור למקום של נתינה ועשייה. אז טסתי לחמישה ימים לבד. אני לא לוקחת הרבה חופשות, ושמעתי מכמה חברות שהן נסעו לבד ואמרתי: למה זה כל כך מפחיד אותי לטוס לבד? הרגשתי שאני צריכה להיות אמיצה. גדלנו עם נורמות של לא טוב היות האדם לבדו, אבל יש דברים שאנחנו מוכרחים לעשות לבד כמו להתפנות לחשוב ולבחור".
ספגת לא מעט ביקורת מהגולשים על כך שהשארת את בתך מאחור. איך התמודדת עם זה?
"בטיסה חזור לארץ ראיתי פתאום 300 הודעות וחשבתי: איזה חמודים כולם, בטח בירכו אותי ליום הולדת, ואז אני רואה תגובות מעורבות וביקורתיות. אני חושבת שבזכות החופשה שלקחתי לעצמי התגובה שלי הייתה מכילה ומלאה בחמלה, וכל אותן נשים שביקרו אותי - רציתי לאחל להן בדיוק חופשה כזאת. כמה חסר לנו הדבר הזה. כשאת נמצאת במקום שאת שופטת אחרים, והייתי שם, אז זה אומר שמשהו בעצמך לא טוב לך, השיפוטיות הזאת היא שנאה עצמית".
איפה הייתה בתך בזמן החופשה?
"איפה הייתה הילדה? נטשתי אותה, הרי אני אמא חסרת אחריות (בציניות). הבת שלי בידיים הכי טובות, עבור אבא שלי ואמא שלי זו המתנה לחג שלי אליהם. היינו אמורים כולם לחגוג יחד וזה לא הסתדר. כדי להמתיק את הגלולה המרה אפשרתי להוריי להיות עם ליה".
רגע לפני שחזרת מהחופשה הודית ברשתות על כל המתנות שקיבלת השנה. אני יכולה לנחש למה התכוונת?
"התכוונתי למתנה אחת - המשפחה שיצרתי, ולא רק ליה, אלא גם הקשר המחודש עם הוריי. תמיד היינו בקשר, אבל זכיתי לחגוג את החגים עם המשפחה המצומצמת שלי ולהכיר את הוריי בצורה אחרת כי מגיל 17.5 הייתי המון לבד. אמא שלי לא באה איתי לאודישנים לקבל עבודות, היא לא התלוותה אליי בנסיעות שלי בעולם. היא נשארה עם אבא בחיפה ואני עברתי מרכבת למטוס, לסאבוויי ולכל כלי תחבורה אפשרי, מגיעה לכל מיני יעדים בעולם לבד. אז פתאום להיות שוב הילדה של, ואחרי זה להפוך לאמא של, היה מסע משפחתי עמוק ומרגש עבורי וזאת המתנה הגדולה שלי. ביום כיפור האחרון החזקתי את ליה בת החמישה ימים, ואבא שלי התפלל בחדר הסמוך והתפילות שלו הגיעו לחדר שלי, והיו לי דמעות של אושר שחווים במקרים מאוד נדירים, דמעות של אושר ושחרור ולא של בכי, זה היה אחד מימי הכיפור המרגשים בחיי".
כמה קושי את חווה כאם חד־הורית?
"המילה קשה לא נמצאת בלקסיקון שלי, הכל זה שיעורים. זה כמו להגיד שלחיות זה קשה, אז מה האלטרנטיבה: למות? בכל יום יש לנו שיעור חדש. הגדילה לפעמים כואבת ומשפשפת לנו את הלב והעצמות, אבל היא גדילה וצמיחה. עכשיו לבת שלי צומחות השיניים, וכואב לה, אבל יהיו לה שיניים והיא צריכה לאכול. זה לא קושי, זו גדילה. בחירת המילים עבורי מאוד משמעותית. יש לי מישהי איתי 'לאהוב' ולא רק 'לדאוג' לה, זאת בחירת מילים מאוד אקוטית לחוויה שלי. הלב שלי תמיד התפוצץ מאהבה ולא היה לי למי לתת אותה חוץ מלאחותי ולהוריי. איזו תחושה עילאית זה לאהוב ללא תנאים. בחיים אנשים מאכזבים אותי, במערכות יחסים, בעבודה, אבל פה יש לי אפשרות לאהוב ללא תנאים עד אינסוף, זה לחוות את החיים בצורה מדהימה. רציתי בזה, זאת הייתה הבחירה החופשית שלי. החלטתי על הגוף שלי ובחרתי מתי ואיך ועם מי, וזה מה שהפך את זה לחוויה מדהימה".
איך עבר ההריון?
"נהניתי מכל רגע בהריון, שהיה שונה ממה שחשבתי. הייתי בטוחה שאני אקיא והלידה היא צרחות, כי זה מה שמראים בסרטים. אבל לי לא היו צרחות וההריון שלי היה מדהים. אני מתגעגעת לגוף שלי בהריון ולאיך שהרגשתי כשהייתי בהריון, ובחיים לא האמנתי שאני אגיד משפט כזה. הרגשתי חיות, חייתי ויצרתי חיים חדשים. כל החושים התחדדו לי, תחושת המים התחדדה, הטעמים. זה היה המקסימום של תחושת החיות שלי. גם כי ביקשתי את זה מאלוהים והרגשתי שהייתה לי מערכת יחסים עמוקה ועוצמתית עם בורא עולם".
בראיון שהענקת אחרי הלידה שיתפת כי בארץ אין מספיק הצעות עבודה עבורך וכי הוליווד מחכה לך ולליה. זה אומר שאת שוב עוזבת אותנו בקרוב?
"אני כל פעם מנסה, כרגע אני רוצה לבדוק את האפשרות לחיות על הקו בשתי המדינות כי העשייה המקצועית שלי פורחת בצורה שונה באמריקה, יש שם יותר הזדמנויות והצלחה בתחום שלי, ובניתי שם קריירה מבוססת כשחקנית ומפיקה. את הפרויקטים הישראליים שאני מפתחת כאן, השאיפה שלי היא שכל העולם יראה. גם את הסדרה על תאיר ראדה (אטיאס ליווותה את אילנה ראדה, אמה של תאיר ראדה ז"ל, במהלך מאבקה למשפט חוזר לרומן זדורוב, במסגרת סדרה שהיא יוצרת על הפרשה – מ"ל) אני מכוונת לארצות הברית ולדיסני, שיש לי חוזה איתם על הפקות מקור. יש לי עוד שני פרויקטים שאני עובדת עליהם, שאני פחות יכולה לדבר עליהם כעת. לפני שלוש שנים קיבלתי חוזה אמריקאי ענקי עם פוקס לפתח יצירות מקור משלי. היו צריכים סדרות, אבל התמקדתי בדברים אחרים ולא הערכתי באותה עת איזה הישג מדהים הישגתי. עכשיו אני מנצלת את האופציה הזאת לפתח סדרות לגוף ענקי כמו פוקס, שהיום נקנה בידי דיסני".
איך הרגשת עם הזיכוי של רומן זדורוב? הרי רצית שהוא יזוכה ולא מחמת הספק.
"אני מביטה רק על הדברים החיוביים. היה פה איש שישב בכלא במשך שנים, וזה לא רק הוא, זה כל המשפחה שלו. כולם היו כלואים במציאות הרסנית. הייתי בדיונים עם אילנה ראדה והרגשתי את האנרגיה השסועה ואמרתי לאנשים: איך אתם יודעים מה באמת קרה? לא הייתם שם, איך אתם יודעים בביטחון? ישבו השופטים בצורה דקדקנית ובדקו כל משפט, ויש דברים שלא ניתן לברר עד הסוף. מה שהיה נשמע מפוקפק ולא חד־משמעי - הם ביקשו לעצור ולהבין את חוות הדעת של המומחים. זה החזיר את האמון שלי במערכת המשפט ואת הרצון להאמין שדברים ילכו בדרך הנכונה והישרה".
למה את כל כך בטוחה שזדורוב חף מפשע?
"הגעתי בהתחלה כחוקרת, צופה, לא הגעתי עם דעה קדומה, וגם לא התבססתי על דעותיה ותחושותיה של אילנה ראדה. חייתי אותן, אבל הגעתי למשפט נקייה לגמרי, כדי לקבל את התחושות. לאט־לאט, כשאת רואה את העדויות, את מתחילה לגבש דעה ולדייק את השאלות ומבינה שיש פה התנהלות מאוד מתסכלת. אבל אני שמחה עם התוצאה. ההתנהלות המתסכלת הגיעה לסיומה, השופטים קבעו שהפרקליטות טועה, אין לכם מספיק ראיות להאשים את האיש הזה. בפסיקה שלהם הם כן מאפשרים פתח לחקור מחדש. וזה מאוד חשוב. זה מאפשר גם לאילנה וגם לרומן להמשיך לדון בזה ולחפש את האמת. כל כך פחדתי שכל העליהום התקשורתי ישפיע על הפסיקה, ותודה לאל השופטים היו חזקים".
כמי שמובילה כבר שנים אג'נדות להעצמה נשית, בחודש שעבר ערכה אטיאס כנס לנשים בשם ME FIRST, על עצמאות כלכלית, שבו אירחה בין היתר את העיתונאית אדווה דדון, את ח"כ פנינה תמנו־שטה ועוד.
"היה לי חשוב לשים דגש על עצמאות כלכלית לנשים", היא אומרת. "לקחתי חסות של בנק הפועלים שיאפשר לכל מי שהגיעה לקבל קורס לייעוץ פיננסי ולא חסות של איזה מוצר איפור. בסוף כסף משנה סדרי עולם. ברגע שלאישה יש עצמאות כלכלית, היא יכולה לקבל בחירות אחרות ויותר נכונות עבורה. היא לא תצא עם כל בחור ולא תישאר בכל מערכת יחסים, וזה מאוד משפיע על הבחירות שלה. הרעיון היה ליצור פאנל מגוון של נשים, קרייריסטיות ואמהות, מובילות ומשפיעות. רציתי להראות שיש כל מיני דרכים להגשים את עצמך".
ואת עצמאית מבחינה כלכלית? כי שיתפת לא מזמן שיש לך קושי לקנות בית בישראל.
"יש עצמאות כלכלית ויש להיות מיליונר כדי לקנות בית במדינת ישראל, והבית שאני רוצה זה עם נוף לים, זה מעבר ללהזמין בוולט. בהחלט היו לי בחיי תקופות של קושי כלכלי. עכשיו אני משקיעה את כספי בפרויקטים שונים כמו כנס הנשים. גם הפרויקט של זדורוב זה מכספי, אבל אני מאמינה בזה מאוד, אני אדם שמשקיע, אני לוקחת סיכונים. אם לא תיקחי סיכונים בטוח הפסדת, כי הפסדת את האופציה".
מוקדם מדי לדבר על אח או אחות לליה?
"זאת מחשבה שמעלה בי חיוך, ובואי נסיים את הראיון ככה".
