המנחה גיא זוארץ ואחיו רועי שחררו אמש את הביצוע החדש שלהם לפיוט ״עת שערי רצון״ המוקדש לאביהם נסים ז״ל ומשיקים סיבוב הופעות חגיגי בכל הארץ. גיא סיפר בראיון ליניב מורוזובסקי ורעות מתתיהו־ארגון, ברדיו 103fm על השיר והפרידה מאביהם. "לא מזמן שמענו את הפיוט 'עת שערי רצון' שאנחנו מבצעים אותו שנים, בנוסח לוב. זה הפיוט של הספרדים. לנו יש תמיד את הלחן של לוב שאנחנו עושים ולא מזמן שמענו את המנגינה הזאת ונורא אהבנו אותה ונכנסנו לאולפן והקלטנו את זה. יש משהו במנגינה הזאת שהיא מונוטונית, ובנינו את זה כאילו שמבית לבית זה עולה סולם ועולה. שיר העקדה הכי מייצג את מבחן האמונה ש־ה' עושה לאברהם אבינו. לרועי ולי זה תמיד הזכיר את סבתא שלנו שהייתה לה אמונה פשוטה כזאת, ולפשוט הזה היה נורא עוצמה".
"אנחנו בשנה מאוד טעונה במשפחה כי אבא שלנו נפטר, ולפני חצי שנה בדיוק חזרנו מאחד הטיפולים בבילינסון ואמרתי לו, 'אבא, אני רוצה להשמיע לך איזה פיוט שעשיתי עם רועי' והוא שמע את זה בדרך וכל כך התרגש. הוא עצם את העיניים והופתע והתחיל לדמוע ואמר לי 'גיאצ'וק, שים לי את זה עוד פעם'. לא הפסקנו לשמוע את השיר בנסיעה".
איך זה מרגיש להוציא את השיר הזה? את החסך שלו?
"את החסך (לאבא) אני מרגיש כל הזמן. בדיוק אתמול אימא שלי באה אלינו לשישי-שבת, שנינו ישבנו במרפסת ואני אמרתי, 'אבא נסע להרבה זמן', והיא אמרה לי, 'אתה צודק, הוא לא מתקשר, זה לא יפה'. ניהלנו איזה שיח כזה מוזר".
מה אתה רוצה להגיד למי שישמע ביחד איתנו את השיר?
"קודם כל, ליהנות מהפיוט הזה, זה באמת אחד הפיוטים הכי יפים שיש. זה נורא עמוק הפיוט הזה, אבל כשאני שומע אותו הוא מחבר אותי לאלול, לתשרי, לתקופה שאנחנו ביחד, מתאספים כולנו סביב השולחן הזה". "עכשיו תקופת המופעים שלנו, אנחנו יצאנו לטור עכשיו, יש לנו מופע גדול בבאר שבע, במוצקין, בשוהם, במעלה אדומים. זה כיף, כי זה גם מחבר ומאחד וזה גם בין-דורי, אתה בסוף רואה בהופעות האלה - סבתא עם האימא והנכד, שהנכד בא כי הוא מכיר אותי מ'האח הגדול', והאימא מכירה אותי מהפיוטים, והסבתא פשוט אוהבת אותנו".
איך זה באמת, לשאת את כל המורשת על הכתפיים שלך?
"זה תפקיד גדול אם אתה מרגיש שאתה חייב, ואני לא מרגיש שאני חייב. אני עושה את זה מתשוקה אמיתית, אני אוהב את זה".
אתה מרגיש שליחות?
"לגמרי. אם אני רגע חוצה את הכביש למדרכה של הלדינו, עוד שנייה כבר אין את השפה הזו, אז יש שליחות בדבר הזה. אבל בסוף, אני כל כך אוהב את החומרים האלה, את הפיוטים, את השפה, זה מחזיר אותי לברכיים של סבא שלי בבית הכנסת הלובי". "אחד הרגעים הכי יפים במופע שלנו זה רגע שאני מספר על השכנים שלנו משפחת ברקוביץ', הם גרו קומה מתחתינו, משפחה דתייה. כל ערב שבת הם היו מארחים ועושים איזה ניגון כזה והיו שרים כולם ביחד, ואנחנו לא יכולנו לסבול את הניגון הזה. דפקנו להם על הרצפה והפרענו להם, ולפני שנתיים רועי ואני עבדנו על מופע חדש שחוקר את הניגון היהודי וישבנו באולפן ושמענו קטעים ופתאום שמענו את הניגון של ברקוביץ', אתה לא יודע איזו צמרמורת הייתה לי. זה היה כל כך יפה פתאום ומרגש, ובהופעה כולנו עם הקהל שרנו את הניגון האשכנזי המהמם הזה. בסוף אנחנו אותו שורש".
