כולנו באותה סירה. הגברים נשלחו לחזית המלחמה, והנשים נשארו מאחור עם הילדים. זה לא נהיה קל לאף אחד מהצדדים. מי שחושב שהצרה האמיתית היא להיות בחזית, שיחשוב שוב. כי להישאר בבית עם 3 ילדים קטנים, בלי מסגרות ובלי ידיעה איפה בעלך נמצא - זה לא קל. מזל שיש מי שזועקת את זעקתן של הנשים שנמצאות במצב המבלבל הזה: המנחה לירון ויצמן, שכרגע מגדלת את בנותיה לבדה מאז השבעה באוקטובר. בעלה אורי סמית עלה על מדים בצו 8, ונלחם בשבועות האחרונים בלב עזה. על כך שהוא גיבור אין ספק, אבל מה עם הנשים? ויצמן ממשיכה לזעוק את העוולות שחווים אנשי המילואים ואת זעקת הנשים שנותרו מאחור.
בפוסט ששיתפה הלילה הסבירה המגישה הותיקה שנדרשת מחאת נשות אנשי המילואים: ״בעוד כל העם קצת כזה בשגרת מלחמה פלוס סיסמאות שלא לוותר, להכנס בהם, ייקח כמה שייקח. כל מחיר, למוטט את חמאס. מבינה כמובן ועדיין. אני לא באמת מבינה כמה זמן זה נראה לאנשים לנתק פלח אוכלוסיה מסוים מהחיים שלהם״. ויצמן ממשיכה בשאלות הקשות: ״מי דואג למילואימניקים? מי ידאג לזה שלא יאבדו פרנסה? מישהו ישלם להם על פסיכולוג? מי ידאג לילדות שלא ראו אבא כבר יותר מ-70 ימים? הם לא לוחמים בסדיר. תחושה מאוד מאוד קשה, אם לא היינו עייפות מדי, אולי היינו מרימות מחאה״. וכאן היא הכי צודקת שיש.
עוד כתבה והוסיפה: ״יוצא לי בימים האחרונים לדבר עם לא מעט נשים שלא ראו את הבעלים שלהם כבר הרבה מדי זמן. אין צפי מתי זה מסתיים, הסבלנות פוקעת, באמת שקשה להסביר״, וסיכמה במילים הכי חשובות: ״נראה לי שמגיעה לנו איזה תשובה, או שתיים תתעוררו״. אנחנו איתך לירון וכל הנשים שם בחוץ שנשארו לבד בלי תשובות.
