מי שבקיא בסאגת הרומן בין שימי תבורי ליהודית באומן, שנחשף לראשונה על ידי ליאורה, בוודאי מכיר גם את שלל השמועות שנקשרו סביב קארין באומן, בתה של יהודית. קארין, שמתמודדת כבר שמונה שנים עם הפרעות אכילה קשות, החליטה להגיב על השמועות ולהתייצב לצד אמה יהודית שעסוקה במלחמה מול ילדיו של שימי. בראיון ראשון מאז החל הרומן המתוקשר היא מושיטה יד לשלום ומבקשת להשכין פיוס אזורי בין המשפחות.

את ליל הסדר העבירו שימי ויהודית לצד מיטתה של קארין באיכילוב, וחגגו פסח עצוב ומייסר יחד עם שאר החולים במחלקה. "את מכירה אותי דרך הסיפורים של אמא", פותחת קארין, "וכן, את מכירה ויודעת על המחלה שממנה אני סובלת שמונה שנים, מחלה קשה. המקור למחלה הוא נפשי, דימוי עצמי. הגוף שלי הפך לעור ועצמות, אבל תמיד הייתי 40 ק"ג".


קארין באומןקארין באומן

"כל השנים, אמא שלי יהודית, הלוחמת שלי ושל אחיותי, היא זאת שנלחמת ללא הפסקה על חיי, כמו נמרה, לא מוותרת. היו לנו תקופות קשות מאוד, כל כך קשות - שרציתי לוותר על חיי. אמא היא זאת שמנעה ממני לוותר, נלחמה יום־יום במשך כל השנים ולא הייתה בזוגיות, ניתקה עצמה מכל חיי החברה, התרחקה כדי להיות שם עבורי, ואת זה כולם ידעו, מה היא עוברת ואיך המלחמה גרמה לה לחלות בעצמה. ואז, יום בהיר מגיע שימי. הם מצאו זה את זה דרך הפייסבוק. הם הכירו לפני שנים רבות, עוד לפני שנולדתי, וביום שהיא פתחה פייסבוק, הוא צץ וידע שמדובר באישה שהייתה אהבת חייו ושהוא חיפש אותה שנים".

"אני חשבתי שאהבה בין בני זוג אמורה לשמח את הילדים של שני בני הזוג. לא האמנתי שזה יגיע לרמות כאלו נמוכות, שהתקשורת תהפוך אדם בודד כמו אמא, אדם טוב, מסור, אישה שעוזרת לכל אחד, לאישה שקרנית ולא ראויה. אני, מאז כל הכתבות השליליות, נפלתי קשות. מ–43 ק"ג ירדתי ל–27 ק"ג. אני מתנשאת לגובה 172 ס"מ, זה אכל אותי לראות את אמא ככה נלחמת, לא רק עלי, אלא גם על שמה הטוב, מול איך שהכפישו אותה. היא רצה לחדרי וביקשה שלא אקרא רכילויות, אבל זה בלתי נמנע. קראתי את מה שהבן אלירן כתב, וזה אחרי שביקר אותי יחד עם שבט תבורי ואמר שהוא בא לעזור לי. כשהייתי שרועה במיטה, כשאמא הלכה לקניות עבורי, הם הגיעו ללא רשותה ודיברו איתי, נכנסו לפרטים מאוד קשים, ומשם זה התגלגל הלאה למצב קשה מאוד מבחינה נפשית עבורי".



למה לדעתך הילדים שלו מחרימים את אמא שלך?

"אנשים מבינים שהכל שקר, והכירו ולמדו אותה, והאמת היא ששימי היה מסוכסך עם ילדיו עוד לפני שנכנס לחיינו. זה הורג אותי כל השקרים הללו, כל הסיפורים הביאו אותי למצב שבו אני מרגישה שאני מוותרת על חיי ומרימה ידיים. כמה אפשר להיות אכזריים כלפי אמא שלי? אני יודעת, אני חיה בבית, שומעת את אמא ושימי. אמא מתחננת ששימי ילך לילדים, אבל שימי לא מסכים להקשיב לה. הוא פגוע, יש לו אגו והוא מאוד אוהב את אמא. אני רואה אותם כל יום מול עיני מחובקים ומאוהבים. הוא מת עליה, לא ייאמן. אפילו לי לא הייתה אהבה כזאת, הם כמו תאומים, לא נפרדים גם בתמונות, וזה גורם לי לשאול את העולם הזה - מה אתם רוצים? הניחו להם, תהיו מאושרים שהוא והיא מאושרים וטוב להם יחד, אז גם לכם ולנו צריך להיות טוב. אני חולה מאוד, ולראות את אמא מאושרת, לראות אותם מאושרים, זה מחזק אותי. איזו אהבה".

האם ניסית אי־פעם להתקשר אל אחד מילדיו של שימי והם דחו את בקשותייך?

"אני חושבת שחלק מהילדים של שימי מקבלים את אמא, רק שלושה לא מקבלים אותה. היא נכנסה לשימי ללב, יש לו אהבה אמיתית וחלק ממנו הוא נתן לה. יש להם תחושה שהיא גנבה אותו מהם".

את בקשר עם אחייך ואחיותייך?

"אני לא בקשר עם אחַי ואחיותי, רק עם נטלי. שאר האחים התרחקו ממני בגלל המחלה ובגלל שאמא רוב הזמן איתי ומקדישה את רוב זמנה לי. כואב לי מאוד הלב שזה ככה. אני אוהבת משפחתיות ושמחה ואהבה ממשית, שולחן ערוך ביום שישי ושכולם באים. נותרנו אני ואמא לבד כל השנים, היא לא נטשה אותי. זה פוגע בי, יש לי תחושת אשם. חוויתי השפלות רבות בקרב אנשים שפגשתי. אני מאוד רגישה ושברירית גם ככה".


את יכולה לספר איך נראה היום שלך?

״סדר היום שלי הוא עצוב, אני נאחזת בכוחי האחרון, מאבדת שפיות, אוכלת ומקיאה. ויתרתי על חיי, המצב משפיע עלי ולא מרפה ממני. אני חולמת שאמא תהיה שמחה ותראה אותי נכנסת לחופה עם בשר על הגוף, זו הבקשה שלה. אני כותבת להם המון יומנים, אני מספרת על מצוקתי הקשה. נפשי הבודדה מציפה את היומן בחלומות, אבל החלומות לא תמיד מתגשמים, כמו שאני אנצל על ידי זה שיפתחו מרכז בתל השומר שבו ניתן יהיה לאשפז בכפייה, שכל פעם שאבקש לצאת לא ייתנו לי. עדיין לא יצא חוק כזה, ואמא מנסה שנים לבקש מימון לבית חולים כזה בחו"ל. זה המון כסף ואת זה אין לה".

"אני אוהבת את אמא מאוד, צר לי על מה שהיא עברה ועדיין עוברת בגללי ובנוסף, אני מרחמת עליה מאוד. אני רוצה לחיות את חיי, לתת לה נחת, להכיר את האחיינים בהרכב מלא, לשחק איתם. הם כל כך מתוקים, אני כמעט לא מכירה את האחיינים האחרים חוץ מבן ואגם ולילי וצ'רלי של אורלי. אני חולמת להקים בית משלי, להביא לעולם גם ילד משלי, להיות מאושרת על אמת לא לסבול מהמחלה הזאת, לצאת עם אמא לקניות ולשחרר אותה מהייסורים ומכל שנות העבדות שלה כעוזרת צמודה. היא חולה מאוד, יש לה בעיות בריאות בריאוֹת ובלב, ואף אחד לא יודע מה היא עושה. כמה פעמים בחודש אנשים רואים אותה עם שימי באיכילוב. אני חולמת לטוס איתה בעולם, לאכול ולא להקיא יותר".