את שגיא ברייטנר פגשתי בבית קפה תל־אביבי, דקה אחרי שהגיע מצילומי התוכנית “סוואגרז”, שאותה הוא מנחה בימים אלו בערוץ yes kidZ במקביל לתוכנית השנייה שלו בערוץ, “ליפסטאר”. זאת לאחר שסיים כעת את הצילומים לפסטיגל, והוא מצטלם בימים אלה לקמפיין אופנה כפרזנטור של “סקופ” עם רוסלנה רודינה.

חוץ מהופעות הילדים והדוגמנות, ברייטנר, כוכב הביט־בוקס בן ה־23 אשר נולד בקיסריה ומתגורר כיום בתל אביב, הוא בין המתמודדים החזקים העונה בתוכנית “הישרדות” (ימי רביעי ושבת בערוץ 2, שידורי רשת). אף שהוגלה בפרק האחרון לאי המתים, בפרק שישודר בשבת הקרובה ייערך קרב מכריע בין ברייטנר לבין המתמודד מסגנאו מנגיסטו, שבו ייקבע אם ברייטנר חוזר למשחק או מודח לחלוטין.


שגיא ברייטנר (צילום: מיכה לובטון)שגיא ברייטנר (צילום: מיכה לובטון)

לתודעת הנוער הישראלי הגיע ברייטנר לאחר שהשתתף בסרטון ביט־בוקס ויראלי שהפך להצלחה גדולה. בימים אלו הוא מעביר סדנאות לנוער המדברות על תהליך הקבלה העצמית ובניית הביטחון העצמי. “עד גיל 16 הייתי ילד שמן, דחוי חברתית", הוא מספר כעת. "לא אהבתי את המראה שלי, וזה מאוד השפיע לי על הביטחון העצמי. עברתי שינוי גדול. זה התחיל מתזונה נכונה, אימוני ספורט ועוד. התבגרתי פיזית ונפשית. בכל התהליך הבנתי שלביטחון העצמי שרכשתי עם השנים אין שום קשר לאיך שאני נראה כיום. אני עדיין יכול לא לאהוב את המראה שלי. האהבה העצמית לא קשורה לסביבה, להצלחה וכדומה. אני מעביר הרצאות לנוער בנושא, ותוך כדי כך אני עוד משלים את התהליך ואף עדיין לומד אותו ומקבל בעצמי טיפים מהילדים”.

“העליבו אותי המון”, הוא נזכר. “לא הייתי סגור ולא הייתי ביישן מאוד, תמיד ניסיתי להשתלב ולא הצלחתי בגלל המראה. עד היום זכורים לי השירים שכתבו עליי. זו לא קללה גנרית, זה משהו שכתבו עליי ספציפית, ולכן זה כואב מאוד. זה משהו פרטני. אני זוכר את המילים, את המנגינה ואת כל הכיתה שרה את זה. אני זוכר את עצמי בוכה בלילות. לא רציתי לקום לבית ספר בגלל הילדים, רציתי גם לעבור דירה. אני זוכר איך הרשת הצילה אותי, ודווקא שם הצלחתי להתחבר לאנשים שהיו רק בעלי כינוי. אני מרגיש שעברתי שריטה בילדות שאני סוחב איתי, אבל אני גם מאוד גאה בה”.


עם אלון ששון מהאי (צילום:שוקה כהן)עם אלון ששון מהאי (צילום:שוקה כהן)

ברייטנר הוא דמות מאוד דומיננטית בריאליטי “הישרדות”. במהלך התוכנית הוא תחזק זוגיות עם הדוברת לשעבר של שרת התרבות והספורט מירי רגב, מעיין אדם, ושיחק משחקים אסטרטגיים, שבעיני חלק מהמתמודדים נחשבו לפסולים. “בהישרדות’ למדתי מי אני”, הוא מספר. “בחברה שלנו קיימות המון מעטפות: חברתיות, תרבותיות, כלכליות ועוד. כשאתה נזרק על אי בודד, כל המעטפות נעלמות ונשארת רק הליבה. אתה לומד להכיר את עצמך לעומק. עד היום אני מסתכל על עצמי בתוכנית ולומד עוד על עצמי וממשיך להעביר על עצמי ביקורות. בגלל החוויה שעברתי כילד, מהרצון להשתלב, תמיד ניסיתי לרצות חברתית. במשחק למדתי לשחרר את זה וללכת בדרך שלי, באני מאמין שלי. לא כולם חייבים לקבל את זה, וזה בסדר גמור”.


מה קרה עם מעיין אדם?

“זו הייתה זוגיות אחרת ממה שאני מכיר, עם אישה דומיננטית, חזקה, שונה ומבוגרת ממני ואינטלקטואלית ברמה גבוהה. הייתה בינינו אהבה, אין ספק, אבל אהבה שונה. לא היו לנו דייטים או אינטימיות. להפך, היינו במרדפים, וזה יצר המון אינטריגות ומריבות, ודווקא שם היה משהו מאוד אמיתי. אני הייתי אני, היא הייתה היא. אנחנו אנשים מאוד דומיננטיים באישיות שלנו, וזה יצר המון התנגשויות במשחק, אבל למדתי ממנה המון”.

מה טיב היחסים ביניכם כיום?

“כיום אני ומעיין כבר לא ביחד. נשארנו חברים טובים”.

זוגיות?

“אני רווק. פנוי להצעות”.

מה קרה בינך לבין מעיין בפרק המיוחד שבו לקחו אתכם לבית הארחה לקראת איחוד השבטים?

“היינו נקיים, בבגדים חדשים, זה היה שינוי מציאותי קיצוני. התנשקנו, וכן, הייתה בינינו אינטימיות. הכרנו אחד את השנייה במצב שעוד לא הכרנו”.


מעיין אדם (צילום: דודי פרץ, שוקה כהן)מעיין אדם (צילום: דודי פרץ, שוקה כהן)

השורד רז זהבי אמר למעיין: “כולם שונאים אותך”. אתה היחיד שהצלחת באמת להכיר אותה לעומק. למה?

“השורדים השונים בתוכנית היו מודעים למשחק, לפריים־טיים, ובשל המודעות הזו הייתה שם כמות בלתי הגיונית של התייפייפות. מעיין הביעה התנגדות לזה. היא תמיד עמדה על הדרך שלה ולא שמה פס על אף אחד, ולכן גם היא הצטיירה כשנואה. היום, בדיעבד, אני רואה כמה המחנה השני שהיה נגדנו - לא אהב אותנו וריכל עלינו המון. כצופה מהצד, זה לא היה נעים לצפות בזה, זה גם אכזב אותי. המחנה שלנו באי היה עסוק בלשרוד בעיקר, וכמעט לא דיברנו עליהם”.

זה אומר שאתה לא בקשר עם המחנה השני יותר?

“'הישרדות' זה משחק, והאנשים הם כלי המשחק. זה משחק שעמוס ברגשות, ולכן קיימת הבעייתיות. זה משחק שמושתת על אסטרטגיות. בכלליות, אני בסדר עם כולם והשלמתי עם כולם, חוץ מרז זהבי שלקח את זה למקום אישי שלא התאים לי. הדיבורים שלו לאורך המשחק לא היו על המשחק, אלא על החיים האישיים, והחלטתי שזה לא מתאים לי ולא שמרנו על קשר”.

במה רז זהבי פגע בך?

“רז הטיל ספק במסר שאני מעביר לנוער. 'הישרדות' זה משחק אסטרטגי. אני העברתי מסר חינוכי וזו שליחות בעיניי. ויתרתי על הייטק בשביל זה. ברגע שהוא הטיל ספק בכך, זה כבר עבר לפן האישי, וזה פגע בי באופן עמוק”.


רז זהבי (צילום: אור גפן)רז זהבי (צילום: אור גפן)

לאורך כל התוכנית היו לברייטנר המון ספקות וחוסר אמון גם מול המתמודד אמיר פחר, שנחשף בתוכנית בזהותו האמיתית כערבי. במהלך כל העונה חזר ואמר עליו ברייטנר כי הוא עשוי לתקוע סכין בגב. היום היחסים בין השניים שונים בתכלית. “עשיתי את הסולחה מול אמיר, אני מתאמן איתו, אנחנו הולכים לים ביחד, הוא אחלה בחור”, מספר ברייטנר. “בסך הכל הוא בא לעשות את המשחק והיה אסטרטג”.

מכרת משחקים, היית במחנה קטן שנחשב ליהיר, ניהלת זוגיות עם דמות קשה ודומיננטית. אתה מתחרט על משהו במשחק הזה?

“אני לא מתחרט על שום צעד מהתוכנית. אני צופה בצעדים שעשיתי ואני גאה במה שעשיתי כפליים”.

ב"הישרדות", כמו ביתר תוכניות הריאליטי, תמיד קיים בקרב הצופים החשש שההפקה מתערבת שלא לצורך או משפיעה על אופן התנהלותו של המשחק, למשל מספקת אוכל למתמודדים. אלא שברייטנר מתעקש שזה ממש לא כך. “חיינו על קוקוסים", הוא מבהיר. "עם הזמן, הקיבה מצטמקת ואתה לומד להתמודד עם הרעב. זה היופי ב’הישרדות’: ההתמודדות עם הרעב במקביל לכל השאר. כשאתה רעב, אתה לא חושב בהיגיון, וזה אחד המניעים של ההפקה להצלחה של התוכנית, וגם מה שמעניין בה בסוף. נהפוך הוא: אם היו נותנים לי אוכל מאחורי המצלמות, הייתי מפר חוזה סודיות ומספר לכולם, כי זה התהליך הקשה ביותר שעברתי בחיי בתור בן אדם שהתמודד עם השמנה ואכילת יתר - והגיע למצב של רעב קיצוני. זה שרט אותי עמוקות וטיפלתי בזה במשך כמה חודשים לאחר צילומי התוכנית. זו טראומה שאני סוחב איתי עד היום, אבל בגאווה. הייתי כחוש בצורה מבחילה, הייתי מזועזע מעצמי. אחרי כל פרק שבו אני צופה כיום - אני אוכל כי אני לא מסוגל לראות את עצמי בתוכנית”.

למה הגעת ל"הישרדות"?

“כדי ללמוד, גם על עצמי. זה כמו שריר: הגעתי לאמן את השריר עד ליכולות גבוהות. זה לא בשביל יחסי הציבור. זה יכול לפגוע באותה מידה שזה עזר. הסתכלתי על הכסף כעל בונוס. מובן שאני רוצה להיות בגמר ולזכות. אני אוהב אתגרים ותחרותיות, אני נהנה מזה. אני רוצה להגיע לגמר כדי להוכיח לעצמי שאני יכול לנצח את האתגר, והכסף הוא בונוס”.

רבים רוצים שתגיע לגמר. אם תזכה בגמר, תתרום את הכסף?

“אני בן 23, וזה בוסט טוב לחיים. אני, מעיין, בר ויוסי מתנדבים בבית תמחוי שבו אנשים רעבים. זה משהו שהבטחנו לעצמנו על האי בגלל הרעב: לעזור לאנשים שהרעב אצלם לא מוקצב בזמן, ואין להם תקווה שזה יסתיים בקרוב. אני מאמין שתרומה אמיתית לקהילה ולחברה לא מתבצעת על ידי כסף”.

כאמור, ברייטנר מככב בימים אלו בעוד עונה כפרזנטור של נעלי “סקופ” בצמוד לדוגמנית רוסלנה רודינה, שהייתה שורדת בעצמה בעונה הקודמת של התוכנית.


(צילום: אור גפן)(צילום: אור גפן)

קיבלת טיפים מרוסלנה לתוכנית?

“היא נתנה לי טיפים לגבי המחיה שם, טיפים הישרדותיים בעיקר, כמו השימוש הנכון באבן האש, איך לזהות קוקוסים טובים ואיזה עלים טובים לשימושים רבים”.

דוגמנות היא אנטיתזה לחלוטין לחיצוניות שלך כילד. זה בא לומר לילדים שפגעו בך או לעצמך: "תראו מה יצא ממני"?

“המסר שלי הוא לא כלפי אלה שפגעו בי, אלא כלפי אותם ילדים שחווים את מה שאני חוויתי. עם מאמץ ויכולת, אתם יכולים להשיג את מה שאתם רוצים. אני הייתי הילד הדחוי, כמו בסיפור 'הברווזון המכוער', והפכתי לדוגמן. עם זאת, אני רוצה להגיד לאותם ילדים: למראה החיצוני אין קשר לביטחון העצמי שלכם”.

אתה דוגמן. זה מצריך ביטחון עצמי, לא?

“להיות דוגמן זו עבודה שצריך להשקיע בה, אבל אין לה קשר לביטחון עצמי. יש המון דוגמנים שנראים נהדר, אבל הם חסרי ביטחון עצמי”.

(צילום: שי יחזקאל)(צילום: שי יחזקאל)

אתה עובד המון עם ילדים. למה דווקא איתם?

“אני נהנה מזה כל רגע. אני מדבר איתם בגובה העיניים. זו אחריות להעביר מסר לילדים, ויש לי יכולת להשפיע עליהם. אני מאוהב בעבודה הזו איתם. אני מעביר סדנאות ומלמד על שיימינג ועל ביטחון עצמי וקבלה עצמית מהניסיון שלי. אני מדבר על זה כמה שיותר כדי שידעו לקבל ולאהוב את עצמם”.

קשה להתעלם מהקעקוע של ציור הילדים שעל הכתף שלך. מה המשמעות שלו?

“זה ציור שציירתי בגיל 15, לפני השינוי הגדול שעברתי. רציתי לעשות שינוי והבנתי שזה תלוי רק בי, אז כתבתי מכתב שחצי ממנו הכיל מכתב תודה על החיים שיש לי וחצי ממנו הכיל את מה שאני רוצה שיהיה לי בעתיד. בסוף המכתב ציירתי ציור קטן שמראה איך אני רוצה שהחיים שלי ייראו בעתיד. את המכתב מצאתי לפני כשנה, בגיל 22, כשכבר הייתי מפורסם. כדי לזכור מאיפה הגעתי החלטתי לקעקע את הציור מהמכתב על הכתף. בציור רואים שני חברים ישנים, שזה אומר לשמור על החברים שתמיד היו לי, הישנים. בקעקוע יש גם ציור של חברים חדשים, שעוסק בצורך להתקדם מבחינה חברתית ולהכיר עוד אנשים. ישנו גם ציור של תעודה, למען הצלחות וקידום. ציירתי גם חברה, כי בתור ילד חשבתי שלעולם תהיה לי חברה וזה משהו שייחלתי לעצמי - זוגיות. והכי חשוב: חיוך, כדי שתמיד יהיה לי חיוך על הפנים, שתמיד אהיה מאושר”.