לא מסיבה עמוסת סלבס וללא אייטמים במדורי הרכילות, אלינה לוי ציינה בסוף השבוע האחרון את יום הולדתה ה-30 לצד בן הזוג דור פרי, שעמו היא צפויה להתחתן בקרוב, וכלבם המשותף אמיל. “אני נמצאת היום במקום יותר טוב ממה שחלמתי להיות בו בגיל הזה”, היא מספרת כעת. “קורים לי בחיים דברים טובים ששנים רבות לא אפשרתי לעצמי לחלום ולדמיין אותם. זה מרגש אותי. אמרתי לדור שאני פשוט מרגישה שביומולדת הזה הלב שלי התרחב פיזית מתוך רצון להכיל את כל האהבה והשמחה הזו”.
תסבירי.
“זה בא לידי ביטוי בכמה רבדים בחיים שלי, כשאחד מהם זו המשפחה הקטנה שדור ואני הקמנו, וכמובן החתונה שבדרך. אנחנו ממשיכים להעמיק את השורשים שלנו ביחד. לא חלמתי שאני אהיה בזוגיות שבה אוכל להיות 100% אלינה, עם כל השטויות שלי והחלקים הבריאים שלי; פשוט להיות מי שאני בלי לשנות שום דבר. זה מאוד נדיר בשבילי. גם ברמת ההגשמה האישית שלי, אני מרגישה שאני באה לידי ביטוי, וכמובן גם ברמת המשחק, הכתיבה וההרצאה שהתחלתי לאחרונה להעביר. אני באמת מלאה בהכרת תודה”.
סיבה נוספת להתרגשות עבור לוי היא העפלתה לגמר העונה השלישית של תוכנית הריאליטי “הישרדות VIP", שישודר בשני חלקים (במוצאי שבת ובראשון, בשעה 21:15, ברשת 13) בשידור חי. הפעם חיו השורדים במשך 37 יום על האי סאביטנג לייה בקרמואן, מחוז קמרינס סור בפיליפינים.
זהו הריאליטי השני שבו השתתפה לוי בחייה, לאחר שהתוודענו אליה לראשונה, אז עדיין כ"אלין" בעונה השנייה של התוכנית “האח הגדול”. לאחריה סירבה לוי להצעות להשתתף בריאליטי נוסף, לפחות עד “הישרדות”. “תמיד ידעתי שהמשחק של ‘הישרדות’ הוא בול בשבילי ברמת האופי והכיף שלי ממשימות ואסטרטגיות”, היא מסבירה. “תמיד הרשיתי לעצמי לדמיין את עצמי בבגד ים עם הידיים לצדדים, מסתכלת על גיא (זוארץ), אבל אף פעם לא דיברתי על זה בקול רם”.
למה?
“הרבה שנים ‘ריאליטי’ הייתה מילה גסה, ואחרי לימודי המשחק רציתי להוכיח את עצמי, לבוא לאודישנים ולבטא את עצמי בלי שיקטלגו אותי. גם ככה היו שנים שהיה לי קשה להתנתק מהקטלוג שעשו לי בעקבות ‘האח הגדול’ של ילדה מצחקקת ותמימה. אבל ברגע שהבנתי שעבורי שני העולמות האלה לא מתנגשים, ושאם אני עושה ריאליטי, זה לא לוקח ממני את כישרון המשחק שטמון בתוכי, אפשרתי לעצמי ליהנות מהחוויה בלי לפחד מה יגידו. הפידבקים החיצוניים באו בתיאום עם התחושה הפנימית שלי. קפצתי למים העמוקים בלי לפחד, ואני ממש שמחה על החוויה המשמעותית הזו עבורי”.
מה היה הרגע המשמח ביותר בחוויה הזו?
“הרגע המשמח ביותר היה ללא ספק הרגע שדור הגיע לאי וקפצנו אחד על השנייה בחיבוק. שום דבר חוץ מדור לא עניין אותי באותו רגע. גם אהבתי את החוויה של לחיות בטבע, הרגשתי שאמא אדמה חיבקה אותי. לקום כל בוקר לזריחה ולישון על חול וללכת יחפה על האדמה - זה היה חלום שמתגשם בשבילי כי מתי בחיים המודרניים יש לנו הזדמנות לחוות דבר כזה? זה היה מדהים”.
מה היה הרגע הקשה ביותר?
“הייתי צריכה להזכיר לעצמי כל הזמן מי אני ולחבק את עצמי בתוך החוויה. לא להיות קורבן של הסיטואציה ולא ליפול למקום של רחמים עצמיים או האשמת אחרים במה שקורה לי. היה חשוב לי לזכור שאני אחראית על עצמי. מבחינת האנשים סביבי, הרגשתי די לבד רוב הזמן. לכן זה היה חלק מאתגר. אבל האתגר הזה גם עזר לי להתחזק ולהבין כמה עוצמות יש בתוכי”.
את מרוצה ממה שאת רואה על המסך בדיעבד?
“כן, אני גאה בעצמי ושמחה על זה שהובלתי את עצמי וביטאתי את עצמי. בשום רגע לא הייתה לי כוונה לפגוע באחר, אלא רק ללמוד עוד ועוד על עצמי, להתפתח ולראות איך אני חווה את החוויה הזו. חוויתי כל מיני חלקים בי: גם חלקים אבודים והישרדותיים וגם חלקים שמחים ועוצמתיים. אני שמחה שלא ניסיתי לתחזק איזו דמות, אלא פשוט הייתי אני. הרגשתי שיצאתי מהארון ויכולתי להקשיב ללב שלי בלי לחשוב מה יגידו. מ’האח הגדול’ יצאתי עם תדמית של lovable, ובעבר הרגשתי שאני צריכה לתחזק את הדמות הזאת. זה משחרר לדעת שאין לי שום דמות לתחזק. זו המתנה הכי גדולה שקיבלתי: להשלים עם זה שיש אנשים שיתחברו אליי ויש אנשים שלא, ולא לפחד מזה”.
כמו בפוליטיקה
לוי נולדה בשם אלינה בברית המועצות לאם נוצרייה ולאב יהודי. ב-1994, כשהייתה בת 4, עלתה לישראל. מאז שהשתתפה ב"האח הגדול" ב-2010, היא הנחתה תוכניות, כיכבה בפרסומות ושיחקה בסדרות ובמחזות. כמו כן, למדה כאמור משחק בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין.
עם מי מהשורדים שמרת על קשר גם אחרי המשחק?
“עם בני ברוכים יש לי קשר מאוד מיוחד. היו המון רגעים שעודדנו זה את זה. עם עדי ביטי יש לי קשר מדהים, עם זהר שטראוס אני בקשר מצוין, הוא חבר טוב ויקר, וגם עם ירדן ג’רבי אני בקשר טוב למרות שיש את האון אנד אוף של טירוף התקופה”.
יש שורדים שקיווית להתחבר אליהם לפני המשחק, אבל בפועל הקליק לא קרה?
“אלה איילון היא אחת הבנות שהכי רציתי להתחבר אליהן. רציתי שתהיה לנו ברית נשים ושנוביל את המשחק ביחד, אבל לצערי זה לא קרה. זה בסדר, כי בסופו של דבר להסכים שלא להסכים זה גם סוג של הסכמה. זה יפה לראות בעונה שלנו שכל אחד הוא ייחודי ולכל אחד יש את הקהל שמתחבר אליו. זה משקף גם את הפוליטיקה שלנו כי לא כולם בוחרים באותו אדם. כל אחד בעונה שלנו מייצג משהו אחר”.
מה היה הכי חסר לך במשך כל התקופה על האי?
“כמובן שדור ואמיל, והמקום הבטוח הזה שבו אתה יכול להיות אתה ב־100%, ולא להיאבק על להוכיח שזה בסדר להיות אתה. באי הייתה לי תחושה שאני צריכה כל הזמן לתת לעצמי את המקום לבטא את עצמי כי בחוץ כל הזמן ניסו לכבות את הביטוי שלי”.
תשקלי שוב השתתפות בריאליטי?
“יש בי משהו שקצת מיצה את הפורמטים התחרותיים של ‘בוא ותוכיח מה אתה שווה’. ‘הישרדות’ עשתה לי קלוז’ר מדהים בכך שבאתי למשחק כזה תחרותי ודורסני ונשארתי אני. זו אחלה מתנת פרידה מעולם הריאליטי. אני לא מצהירה כמובן שום דבר באופן גורף כי אי אפשר באמת לדעת מה יסקרן אותי או לא, אבל כרגע אין בי את הצורך הזה יותר”.
כשהיא לא על האי, לוי עורכת ומגישה בשנים האחרונות תוכנית רדיו שבועית אישית ברדיו ירושלים (“אלינה באה לעיר”), מלמדת תנועה לתיאטרון, יוצרת, משחקת, מרצה, לומדת תוכני רוח וחומר במרכז “מגדלור” אצל אילנה רוגל, מתכננת ללמוד בשנה הקרובה קואצ’ינג ועסוקה בהכנות לחתונה, שכבר נדחתה פעם אחת בגלל הקורונה.
“הנושא של החתונה היה ממש הארדקור עבורנו”, היא אומרת. “אחרי הדחייה קבענו מועד חדש לעוד חודש וחצי, אבל אנחנו לא יודעים אם זה יקרה. לך תדע אם יהיה סגר כללי בגלל החגים או לא. אנחנו לא יודעים איך להכין את עצמנו לזה: להתרגש ולשמוח או להישאר ללא ציפיות מיותרות? אבל אנחנו מנסים להתמקד במה שעושה לנו טוב. מה שחשוב זה הידיעה שיש לנו זה את זה. שאר הדברים הם באמת שטויות”.
בלי הגדרות
ב־2014 עלתה לוי לכותרות כאשר החלה בתהליך גיור שהופסק לאחר מכן על ידי הרבנות, לטענתה בשל לימודי המשחק שלה. “הפסקתי את הניסיונות לגיור מתוך ההבנה שאני לא מחפשת את האישור החיצוני לשייכות שלי, אלא שיותר חשובה לי השייכות הפנימית שלי לעצמי”, היא מספרת כעת. “אני מקבלת את עצמי כמו שאני ולא מחפשת את ההגדרות. פחות משנה לי מה כתוב לי בתעודת זהות, אלא יותר משנה לי מה אני מרגישה. בתוכנית הרדיו שלי ראיינתי את לי בירן, שאמר ש’הגדרה’ זה מלשון גדר. התחברתי לזה כי כאשר אתה מגדיר את עצמך - אתה למעשה חוסם את עצמך, כי אתה חייב לקדש את ההגדרה. כשאין לך הגדרה, אתה חופשי להיות אתה. אני מדליקה נרות בשישי ויש לנו מזוזה בבית ואנחנו חוגגים חגים ואני חיה במדינת ישראל ואקים פה את המשפחה שלי, אבל אלמד את הילד שלי לא לשפוט אנשים על פי הדת שלהם או על פי למי הם נמשכים. אלו תפיסות שמרחיקות אותנו אחד מהשני, וזה לא משהו שאני רוצה להמשיך ולתמוך בו. בטח שלא אעשה תהליך שתומך בתפיסות כל כך מיושנות בעיניי שעתידות להתפרק”.
מדוע חזרת לשם ילדותך אלינה?
“חזרתי לשם ‘אלינה’ כשהייתי בלימודי המשחק, כי בשיעורים של יורם לוינשטיין אתה חוזר לשורשים שלך. החלטתי לחבק את המקורות שלי. בהתחלה השינוי תפס בעיקר במעגל הקרוב שלי, וכשהייתי יוצאת לעולם עוד היו קוראים לי ‘אלין’, אבל הדבר הכי טוב שקרה לי ב’הישרדות’ זה שגם נערים בקניון קוראים לי עכשיו ‘אלינה’ ולא ‘אלין’”.
איך עוברת עלייך תקופת הקורונה?
“זו תקופה מציפה בשביל כולם, וכל אחד מתמודד איתה קצת אחרת. אני אוהבת התכנסות ושקט, ובזמן הקורונה יותר אנשים התקרבו למודל אורח החיים שלי כשחקנית, כי במשחק יש תקופות שאתה יושב הרבה בבית ומחכה לאודישנים ולא יודע מה יהיה איתך מבחינה כלכלית. את התקופה הזו לקחתי למקום יצירתי: אני, דור ואליאור אליהו אמסלם, החבר הכי טוב שלי, עובדים על סדרה חדשה ומחפשים לה עכשיו בית”.
את תקופת הקורונה ניצלה לוי גם לצורך פיתוח הרצאה “שבה אני מספרת את סיפור החיים שלי, ואיך הוא השפיע על דימוי הגוף שלי, על הערך העצמי שלי". "משם עוברים לשיחה על הפרעות אכילה ומערכות יחסים ומעבר מאישורים חיצוניים לאישורים פנימיים כלפי עצמנו”, היא מספרת. “זה ממש הבייבי שלי”. כזכור, בעבר חשפה לוי כי בעקבות השתתפותה ב”האח הגדול” סבלה מהפרעות אכילה.
מה הפידבקים שאת מקבלת על ההרצאה?
“פידבקים מטורפים שקשה לתאר במילים. אנשים אומרים לי שזה פתח להם את הלב וגרם להם לחשוב על דברים שהם אף פעם לא חשבו עליהם ושהם קיבלו כלים לחיים. זה מרגש אותי. אחרי ההרצאה אנשים רוצים לבוא לטיפול של אחד על אחד אצלי, אבל אני לא רוצה לעשות את זה בצורה חסרת אחריות. כדי שאדם יבוא אליי לקליניקה ואשמע את סיפור חייו אני צריכה להיות מאסטרית בזה ושיהיו לי כל הכלים לעזור לו, ולא לעשות את זה על הדרך. לכן אני אלמד קואצ'ינג”.
ומה עם קריירת המשחק?
“השאלה הזו מציפה חוסר אונים בגוף. כל תחום המשחק והתרבות ספג מכה רצינית בזמן שהרבה אנשים חוזרים וחזרו לעבודות שלהם. עולם התרבות עוד מחכה להנחיות שיאפשרו חזרה לשגרה. אף אחד לא באמת יודע מתי יחזרו לצלם. אבל אני לא יוצאת בהצהרה שעולם התרבות מת כי זה עושה עוול לכולנו. עולם התרבות יכול לחיות גם במעגלים מצומצמים. העשייה מאפשרת לא לתת לבהלה לשתק”.
מה היעד הבא שלך?
“להמשיך להוביל את הרעיונות שיש בתוכי לעבר הגשמה בעולם החומר. זה תהליך נעים וכיפי שבו אני ממשיכה ללמוד על עצמי”.
