עם כניסת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה אמש (שלישי), סלבריטאי ארצנו החלו לשתף בסיפוריהם האישיים על שירותם הצבאי, על האובדן שלהם ועל הצורך בשימור הזיכרון של הנופלים. המגיש גיא זוארץ שנמצא בימים אלו בפליפינים בצילומי "הישרדות VIP" ערך טקס יום הזיכרון עם צוות התכנית והקדיש אותו לזכרו של סמל ארז שגיא ז"ל.

זוארץ כתב: "כשהחלטתי לעשות טקס יום הזיכרון בפיליפינים פניתי לאילנית סוויסה, במאית מוכשרת שאני עובד איתה כבר שנים בערב יום הזיכרון. אילנית שלחה לי קטעי שירה מרגשים וחזקים וערכה את הטקס במרחק 9000 ק״מ מישראל. תודה לך היה מרגש וחשוב! יהיה זכרם ברוך". 

גיא זוארץ (צילום: צילום מסך אינסטגרם)גיא זוארץ (צילום: צילום מסך אינסטגרם)

עמרי בן נתן שיתף וכתב על נפילת גיסו, סרן עפר שוורץ ז"ל: "התמונה הזאת צולמה לפני 25 שנים, וזאת הייתה הפעם הראשונה שלי, הפעם הראשונה שלי שאיבדתי מישהו שאני אוהב, הפעם הראשונה שלי ששמעתי קדיש, שישבתי שבעה, הפעם הראשונה שראיתי את אמא בוכה, את אבא שלי מתמוטט, ואת אחותי שהתפרקה לרסיסים כשהודיעו לנו שגיסי נהרג, כמוני יש עשרות ואפילו מאות אלפי בני משפחה וחברים שאיבדו את היקר להם מכל, והיום הזה מחזיר את כולנו לאותו רגע שבו הבנו שלא ניראה אותם עוד. אבל ביום הזה אנחנו נזכור שהם הפסידו את החיים כדי שאנחנו נרוויח אותם, ובזכותם אנחנו נמצאים כאן היום וזאת המצווה שלנו כעם, לזכור ולא לשכוח. עפר, אני אוהב אותך, אני מתגעגע אלייך, ואני עדיין גאה להגיד שהגיס שלי הוא הטייס הכי טוב בצבא. יהי זכרם ברוך".

דייר "האח הגדול" בדימוס, אסיף אלקיים, שיתף וכתב: "בכל שנה נהגתי לנסוע לביתה של מרים פרץ המדהימה, שבנה אוריאל ז"ל הוא בוגר הפנימייה שלי. הערצתי את אוריאל. וכשפגשתי לראשונה את אחיו אלירז – מצאתי מושא הערצה נוסף. קצין בצה"ל, גבוה, מגולח, עם חיוך שובה לב ונשק משובצר בהגזמה. רציתי להיות הוא. בכל אזכרה הייתי נצמד אליו, שואל אותו מאות שאלות ובעיקר – אוכל לו את האמא של הראש. פעם ביקשתי ממנו לפרק את השיבצורים כדי ללמוד איך הוא התקין אותם, ואלירז, שכבר מאס בחפירות שלי חייך ואמר: 'זה לא מה שיהפוך אותך למפקד טוב'.
לימים הבנתי כמה הוא צודק. זו לא המקצועיות בנשק שתגרום לחיילים להסתער אחריך בקרב, אלא האמונה שלהם בצדקת הדרך, ובך. אלירז ז"ל נהרג בעזה בשנה האחרונה שלי בפנימייה, כ-12 שנים אחרי שאחיו אוריאל ז"ל נהרג בלבנון. למעשה, המשפט הזה היה האחרון שהוא אמר לי אי פעם".

הזמר סטטיק ששירת קקצין בשירותו הצבאי והשתחרר בדרגת סגן שיתף בתמונה שלו על מדים וכתב: "זה יכל להיות אני. המחשבה הזו רודפת אותי בכל יום זיכרון מחדש. הרי, מי הם אותם נפגעי פעולות האיבה? אנשים רגילים לחלוטין. אנשים שכולה עלו על האוטובוס בדרך מבית הספר. או שרק עלו על אוטובוס לעבודה. אולי סתם טיילו להם ונקלעו לפיגוע בטעות. אולי אפילו היו בביתם, כשמפגע פרץ פנימה עם סכין ואש בעיניים. אולי זה היה חייל בכלל שנרדם באוטובוס. אולי אנשים שישבו להם במסעדה כשכדורים החלו לעוף לכל עבר. בכל אחת מהסיטואציות, זה יכל להיות אני. ומה עם חללי מערכות ישראל? רובם ילדים. שהתגייסו בדיוק כמוני. שנקראו לדגל והלכו. אה, רגע, אבל הם היו גיבורים. הם לא היססו להכנס לתופת. לא הסתכלו אחורה ולא חשבו על כלום חוץ מלהגן על הבית. עלו על הטנק, הסתערו, ישבו במערב, הותקלו, היו באמצע שמירה, עמדו במחסום, פרצו את הבונקר, קפצו על הרימון, נכנסו לבית ממולכד לשחרר חטוף, ניסו לכבות שריפה, העבירו אסירים באוטובוס למקום מבטחים ועוד ועוד. בעצם, כשאני מבין כמה גיבורים הם היו, קטונתי. זה לא יכל להיות אני".

"היו אלה יחידי סגולה. אנשים קדושים שלא היססו לרגע עבור חבריהם, עבור המולדת, עבור המשפחה שבבית. אני מודה, לא יודע איך הייתי מתנהג בסיטואציות כאלה. אני יודע להעריך את גבורתם וגדולתם. את חוסר האנוכיות. את הגבורה, את המופת, את העוז. איך נפלו גיבורים. נזכור את כל הנופלים. את נפגעי פעולות האיבה, את החיילים, השוטרים, השבסניקים, אנשי הביטחון ואנשי המודיעין. ויחד איתם, את כל מי שכבר לא איתנו. ומי יתן שכל אחד מאיתנו ידע להעריך ולהגיד, זה יכל להיות אני".

הזמר מוש בן ארי שיתף את עוקביו באינסטגרם באבל הפרטי שלו, עם נפילתה של דודתו מרים גואטה ז"ל: הייתי רק בן ארבע. ואולי זוכר את דודתי רק מהבזקים רחוקים. אבל כל שאר חיי גדלתי עם הכאב שהרגשתי דרך אמי. כאב שהרגשתי מדודתי ודודי וסבתא אהובה שאבדה את ביתה ומסבא חזק וזקוף שהסדק היה ניכר בליבו. הייתי רק בן 4, אבל הכאב הזה, בן 46 שנה קיים אצל כל משפחתי, כאב שלנו חסוי כזה, לא ברור, כמו עוד בן משפחה. מרים היקרה, אחות של אמי ודודתי, יהי זכרך ברוך לעולמים".

סמיון גרפמן שיתף וכתב: "אנדריי ואני שירתנו יחד בין השנים 95-97. אנדריי היה חייל בודד. ב-1996 אמא שלו ‏נפטרה באוקראינה או רוסיה (לא זוכר איפה בדיוק) רק מה שאני זוכר שצהל ‏הטיס אותו למחרת לשם כדי שיוכל ללוות את אמו, והוא חזר משם בן אדם אחר. שנה לאחר מכן הוא לא חזר לבסיס ביום ראשון ‏וכבר בערב אותו יום הוא נמצא מת בבת ים. לא היו לו קרובים או משפחה. היום רק אני ועוד כמה חברים בודדים זוכרים שהיה בחור שקראו לו אנדריי, וחשוב לי שהוא לא יישכח. בגלל זה כל שנה אני מעלה את הפוסט הזה. הבחור שתמיד היה מוכן לנגן משהו יפה בגיטרה שלו. יהי זיכרו ברוך".

View this post on Instagram

A post shareךd by Semion ךGrafman (@semion)

גם המעושרת לאה שנירר שיתפה וכתבה על אביה סא"ל רפאל סולמון ז"ל: "אבא׳לה שלי אני מתגעגעת כל כך אליך. לליטוף, לחיבוק, לנשיקה החמה ולחיוך הבלתי נגמר. הזמן לא מרפא. הוא רק מעצים ומעמיק את חסרונך. בחיי כאב דוקר בנשמה שמילים לא יכולות להביע, אבל אבא אתה איתי כל דקה ורגע מביט ובטוח רואה וגאה במשפחה שהצלחת להקים לאחר שאיבדת את הוריך, אחיותיך ואחיך. עלית לבדך לארץ ומיד גויסת ושירת בחיל האוויר עד יום מותך! דור הנפילים של החיל! אבאלה אני מבטיחה לך שאלך בדרכך עם הערכים שלימדת אותי ואשמור על אמא בשבילך, אוהבת אותך הכי והמון!".

הבלוגרית אשלי וקסמן בקשי שיתפה על מייקל לוין ז"ל, שעלה לארץ כדי להתגייס לצה"ל ונפל במלחמת לבנון השנייה והיווה לה השראה להתגייס גם כן לצה"ל כחיילת בודדה. "השבוע הראשון של אוגוסט, 2006. אני בטורונטו בת 21 לומדת למבחנים האחרונים של התואר שלי בזמן שאני מחוברת לחדשות שמדווחות על הקרבות בלבנון. אני מתכוונת להתנדב לצה״ל אבל מחכה לסיים את הלימודים ושהזמן יהיה מתאים. ואז אני שומעת על מייקל לוין, חייל בודד שעלה לארץ מפילדלפיה להתנדב לצה״ל שנהרג בלבנון".

"בפרוץ המלחמה, מייקל היה בביקור בארה״ב והחליט בכל זאת לחזור להילחם לצד החברים. הוא התעקש להגן על המדינה שהוא כל כל אהב בכל מחיר והקריב את עצמו למען הזכות שלנו למדינה משלנו. אני יושבת מול הטלוויזיה עם ספר פתוח ומנהלת דיאלוג עם עצמי. 'למה אני מחכה שיהיה לי נוח? איזה מין תרומה למדינה זאת אם זה רק כשנוח לי? דווקא עכשיו, במלחמה, חשוב יותר מאי פעם להגן על הזכות של העם שלי להיות בארץ שלו. אם מייקל עשה את זה, אז מה איתי? למה אני לא יכולה?'. באותו יום אני כותבת לפרופסורים שלי ומבקשת להקדים את המבחנים ומספרת להורים שלי שהחלטתי שאני טסה לארץ במיידי.

אתם יכולים לדמיין את התגובה של אמא ואבא כשהבת מחליטה לטוס למדינה במלחמה ולשים מדים. אבל כבר לא עיניין אותי כלום. לא רואה בעיניים. תוך מספר ימים אני מסיימת את המבחנים, קונה כרטיס, אורזת מזוודה, נפרדת מחברים ומשפחה ושולחת פקס ללשכת הגיוס ומודיעה על כוונותי להתגייס. ב-14.8.2006 אני יושבת במטוס בדרך להגשים את החלום שלי וחושבת על מייקל במהלך כל הטיסה. למרות שלא הכרתי את מייקל באופן אישי, היה בינינו כל כך הרבה במשותף. האהבה לארץ, החלום להילחם עבורה, להגן עליה על אזרחיה ותושביה, לדבוק במשימה ולחתור לניצחון, להוות דוגמא אישית ושליחות ומוטיבציה מטורפת עם חיוך ענק גם אם קשה. מייקל, לא הכרתי אותך ולא הכרת אותי אבל אני מחזיקה אותך בלב ובמחשבות שלי לא רק ביום הזכרון. אתה חלק מהסיפור שלי, של העם שלנו ושל המדינה שלנו".

הבדרן וכוכב "האח הגדול", ליאור כלפון, סיפר על חברו הטוב, אהוד חלמיש ז"ל שנפל בעת מילוי תפקידו. "בבית 'האח הגדול' סיפרתי על חברי הטוב מבית הספר היסודי, אהוד חלמיש שנהרג לצערי בטעות מאש ידידותית (אש כוחותינו), אודי היה החובש שרץ להציל את חבריו הפצועים ונהרג, הוא היה בחור מדהים עם לב זהב שנשאר בן 20. כמה שנים אחרי מותו כתבתי עליו שיר. בבית האח ניסיתי להיזכר בשיר שלא שרתי כבר 25 שנים לפחות, וכשנזכרתי וסיפרתי עליו לא הצלחתי לשיר כמעט כי הדמעות הציפו אותי. אודי האהוב, אני בטוח שאתה צופה בנו מלמעלה, "אלוהים רצה אותך לידו" כמו שכתבתי בשיר. גם אחרי כמעט 30 שנה אני מתגעגע אליך ואל משקפייך החמודים. נוח על משכבך בשלום חבר יקר".

גם כוכבת "האח הגדול", קארין עליה שיתפה בזיכרון האישי שלה על דודה אריק עליה ז"ל, שנפל בעת מילוי תפקידו וכתבה: "לזכר דודי היקר, שנפל בטרם עת במילוי תפקידו. אריק דודי המיוחד, הגעגוע קשה מנשוא ואהבה אליך גדלה בכל שנה. נזכור ולא נשכח".

קארין עליה, אריק עליה ז''ל (צילום: צילום מסך אינסטגרם)קארין עליה, אריק עליה ז''ל (צילום: צילום מסך אינסטגרם)