עם תפקיד בסדרה אמריקאית מוצלחת ועוד אחד בסרט ישראלי מסקרן וקמפיין לסופט טאץ', מתפנה השחקנית מורן אטיאס לפרויקט חדש: סדרה על רצח תאיר ראדה. בין לבין היא מתחזקת זוגיות חדשה, מנסה להתמודד עם הפחדים מהאמהות, משתפת בהטרדות המיניות שחוותה ומספרת על השיעור לחיים שקיבלה מהקורונה.

לפני כשלושה שבועות הורה בית המשפט לשחרר למעצר בית את רומן זדורוב, שהורשע ברצח הילדה תאיר ראדה, עד לסיום משפטו החוזר. מורן אטיאס שכותבת תסריט לסדרה על הפרשה שמסעירה את המדינה כבר 15 שנה, לא הופתעה לשמוע את החדשות המרעישות. היא ידעה שזה מה שיקרה כבר לפני כשנתיים וחצי, כשישבה לכתוב את דפי התסריט לפרויקט הגדול הבא של חייה. "כשהתחלתי לכתוב את התסריט, ידעתי שהסדרה תתחיל ממה שקורה עכשיו, מהערעור השלישי שלו שבסופו הוא ישוחרר למעצר בית", היא אומרת. "גייסתי מימון של יותר מ־5 מיליון שקלים ממשקיע מקסים, איש נהדר. התחלתי לעבוד עם היוצר סער שביט, מצאתי עורכת דין נפלאה שמתייחסת לפרויקט בכבוד, ואני משקיעה לילות כימים בכתיבה, כשתוך חודשיים יהיו לנו תסריטים ראשונים".

מורן אטיאס, אילנה ראדה (צילום: פרטי)מורן אטיאס, אילנה ראדה (צילום: פרטי)

אטיאס בחרה לספר את הסיפור מנקודת המבט של אילנה ראדה, אמה של תאיר. "אני מרגישה זכות גדולה לספר את הסיפור שלה ולגלם את דמותה. בסדרה נביא את התחושות שלה מאחורי הקלעים, מה היא מרגישה כשידיעה מתפרסמת בתקשורת, מה היא עושה. אילנה היא אישה עוצמתית ומעוררת השראה, יש לי הערכה אדירה אליה. היא מתמודדת עם האובדן והאבל וגם קמה כל בוקר ונאבקת במוסדות ענק. צריך אומץ אדיר ונפש חזקה".
לא קל לגלם את דמותה. בפרט שלא חווית בעצמך אמהות.
"אף פעם לא הייתי חוקרת או רודנית בממשל ערבי, ובחיים לא הייתי צוענייה שגרה ברחוב, מוסלמית, או חשפנית מבית דתי, ואלו רק חלק מהדמויות שגילמתי. אין לי קשר לדמויות האלה, וזה היופי בעבודה שלי. אני שואפת לשחק אישה עם הפרעת אישיות פסיכופתית, אבל לא אשתגע בשביל התפקיד. אני נכנסת לדמות, מנסה להבין את הפסיכולוגיה של אישה שחוותה חיים אחרים משלי. זה מחייב אותי ללמוד ולהתנסות. אני כותבת את הדמות, אבל אני לא הדמות".
תספרי על הקשר שנוצר בינך לבין אילנה ראדה.
"נוצר חיבור טוב. לא יודעת מה היה שם בינינו, שגרם לה לסמוך עליי ככה. יש בינינו דמיון, גם אני גדלתי בבית מרוקאי, כשכבוד הוא ערך עליון בחינוך ובתרבות. אני כל הזמן מתרגשת בנוכחותה, שום דבר ממה שהיא אומרת לא עובר לידי. בפעם האחרונה היא אמרה שהיא מרגישה שאני כמו הבת שלה".
מה היא מרגישה לגבי ההחלטה לשחרר את זדורוב למעצר בית?
"זה מידע שנאמר בשיחות אישיות ופרטיות שלנו. תראו בסדרה".

את הסדרה מפיקה חברת ההפקות של אטיאס, והיא בונה על זה שתימכר לשוק הבינלאומי. "אני הולכת על הכי גדול שאפשר", היא אומרת. "זה סיפור אוניברסלי שיכול לקרות בכל מקום לכל אדם. יש שיחות טובות שמתנהלות כרגע עם חברות הפקה אמריקאיות, שמתעניינות בפרויקט. כל הדלתות פתוחות, אבל חשוב לי מי יהיה גוף השידור, שינהג ברגישות שמתאימה לסיפור כזה".
כשאני שואלת לשמה של חברת ההפקות, אטיאס מתמהמהת בתשובה. היא מנמיכה מעט את קולה, נבוכה להודות שהחברה נושאת את שמה. "לא רציתי להשתמש בשם שלי", היא מודה. "מה, אני דולצ'ה וגבאנה, דונלד טראמפ, או הילטון? אבל בסוף שכנעו אותי שהנכס הכי טוב שלי הוא השם שלי. לחברה קוראים "מ.א פרודקשן".
למה את נבוכה לומר שהחברה נושאת את שמך?
"כי זה לא חלק מהתרבות הישראלית. בעולם לעומת זאת רוב החברות נושאות את השם הפרטי של הבעלים. רציתי למצוא שם כמו אפל, אבל הוא כבר היה תפוס לצערי (צוחקת). חוץ מהפרויקט על רצח תאיר ראדה שיצא לאור, יש לי ארבעה פרויקטים נוספים בפיתוח, ועוד שניים שנמכרו לחברת הפקות אמריקאית".
מורן אטיאס עם אילנה ראדה (צילום: עיבוד תמונה: קרן סעד)מורן אטיאס עם אילנה ראדה (צילום: עיבוד תמונה: קרן סעד)


שלושה קילו מסטרס
אטיאס ואני משוחחות בזמן שהיא בחופשה ביוון עם חברים טובים, לשם טסה ימים ספורים אחרי שסיימה צילומים לעונה השישית של הסדרה האמריקאית המצליחה "ממלכת החיות". את ההצעה לשחק בסדרה היא קיבלה ברגע הכי לא צפוי מבחינתה. "בדיוק עיצבתי את הדירה שלי בישראל וחיכיתי לטפטים שיגיעו מאיטליה. הוליווד הייתה מושבתת בגלל הקורונה, ובישראל המשיכו לעבוד, אז כבר תכננתי את כל הפעילות שלי בארץ, את הפרויקטים של חברת ההפקה, סיימתי לצלם סרט ישראלי חדש 'זרים מושלמים', בבימויו של ליאור אשכנזי. ההצעה לתפקיד הכניסה אותי ללחץ, כי היא שיבשה לי את התוכניות. אחד השיעורים שלמדתי בחיים הוא שיש הפתעות והשאלה היא איך את מתמודדת איתן. אז ארזתי מהר וטסתי לצילומים. מרוב סטרס ירדתי שלושה קילו, הגוף שלי נכנס להלם".
את עדיין נלחצת מתפקיד חדש?
"היה קצב אטי בזמן הקורונה, הכל נעשה לאט יותר. אנשים לקחו את הזמן, אף אחד לא מיהר, לא צפר. פתאום, אחרי שנה של הפוגה, עד שמצאתי את המקום שלי, בשנייה חזרתי לאדרנלין ולאקשן. מאז כבר הספקתי להעלות חמישה קילוגרמים, אז אולי אני צריכה עוד הפתעה כזאת".
איך נערכים צילומים בזמן קורונה?
"כולם היו בלחץ, פחדו מהקורונה. עשינו שלוש בדיקות שבועיות, רוב האנשים בבידוד. אסור להוריד לשנייה את המסיכה מהפנים. רק כשאומרים אקשן היא יורדת וחוזרת מיד בתום הסצינה. בהתחלה זה הרגיש מאוד קיצוני, אבל הערכתי את המקצועיות. בגלל דברים כאלו הוליווד היא הוליווד. אחרי כל כך הרבה הפקות אמריקאיות שעשיתי, זו הייתה ההפקה הכי מדהימה שהצליחה עם כל האתגרים. בהפקה כזו גדולה, עם אלפי עובדים ולוגיסטיקה מורכבת ולצד מגיפת הקורונה, נדיר למצוא צוות אדיב, מכבד, מקצועי ומתחשב. זו דוגמה אישית שאני לוקחת לחברת ההפקות שלי, יש דרך לעשות זאת".
מורן אטיאס על סט הסדרה ''ממלכת החיות'' (צילום: עיבוד תמונה: קרן סעד)מורן אטיאס על סט הסדרה ''ממלכת החיות'' (צילום: עיבוד תמונה: קרן סעד)

ב"ממלכת החיות" מגלמת אטיאס דמות של בלשית חזקה וקרת רוח, שמנסה להפיל את משפחת הפשע מקליפורניה, שאף אחד לא הצליח לעצור. "ביום הראשון לצילומים השחקן הראשי שון האטסי אמר לי שהאולפנים לא רצו אותי. הם רצו מישהי מבוגרת יותר, מלאה יותר, והגיעה אליהם מישהי שנראית צעירה, טייפ קאסט של מישהי שיכולה לשחק דוגמנית. כבר בטייק הראשון ידעתי שצדקתי, הוא אמר לי. ברגע שהשחקן הראשי נותן ביטחון לשחקנית זה מדהים".

"באחד מימי הצילום ביקשתי מהבמאי לנסות עוד טייק. היה לי עוד רעיון לנסות משהו אחר, מחוץ לקופסה, מחוץ לתסריט. אמרו לי 'לכי על זה'. זה מדהים שאפשרו לי לעוף, כי בכל זאת אני אורחת והם חמש שנים יחד עם אותו קאסט. אז אני מסיימת טייק וכל הצוות מוחא לי כפיים. הייתי בהלם, חשבתי שזה לא קשור אליי. עשיתי בחירה אמיצה. אמרתי או שמפטרים אותי או שאומרים לי: מורן, תעשי מה שכתוב לך על הדף. בסוף זה הסתיים בתשבחות וכל הכבוד שהבאתי עוד צבעים שלא היו על הדף".
ואיך הייתה החוויה הזו בהשוואה לחוויה שהייתה על הסט של הסרט "זרים מושלמים"?
"החוויה בישראל הייתה שונה לחלוטין, אבל לא פחות טובה. עובדים בצורה אינטנסיבית יותר. כולם נמצאים ביחד על המסך וגם בהפסקות בין הטייקים. כולם מכירים אחד את השני ועבדו יחד בעבר, ואני הרגשתי סוג של אאוטסיידרית. לא כי הם גרמו לי להרגיש כך, כי חיפשתי את המילים להשתלב בשיחה. זה דווקא התאים לדמות שגילמתי, שהייתה אאוטסיידרית. בסרט, עיבוד לסרט איטלקי באותו שם, אני ובעלי, שמגלם יוסי מרשק, מארחים חברים. אני מציעה לשחק משחק: הטלפונים של כולם מונחים על השולחן וכל אחד מאיתנו צריך להקריא את ההודעות והמיילים שהוא מקבל". עלילת הסרט מסתבכת כשהחברים מגלים שאינם באמת מכירים זה את זה ושכמעט לכל אחד יש סוד נפיץ בארון.
"לעשות סרט לקולנוע זה סוג של שליחות בתקופה של סטרימינג ונטפליקס", מוסיפה אטיאס. "משה אדרי המפיק לקח סיכון גדול כשהתחיל לצלם את הסרט בזמן שבתי הקולנוע עדיין היו סגורים".

מורן אטיאס על סט הסדרה ''ממלכת החיות'' (צילום: עיבוד תמונה: קרן סעד)מורן אטיאס על סט הסדרה ''ממלכת החיות'' (צילום: עיבוד תמונה: קרן סעד)

אחריות קולקטיבית
לפני כשנה, כשאטיאס עזבה את הוליווד והגיעה לארץ, היא הקדישה את רוב זמנה להתנדבות במחלקת הקורונה באיכילוב.
איך את מרגישה כעת, בעיצומו של הגל הרביעי ואחרי שחשבנו שעם החיסונים הקורונה כבר מאחורינו?
"בשום שלב לא חשבתי שזה נגמר. במחלקה ראיתי איך הרופאים נאבקים כל יום על החיים של אנשים. אם זה קורונה, שפעת, סרטן, מחלות לב או פציעות. הם מתמודדים עם דברים כאלה כל יום. הבנתי שזה חלק מהחיים שלנו. מחלות, נגיפים, תאונות, כל אחד והמקרה שלו. השיעור שלי תמיד היה לחיות יום ביומו, על אחת כמה וכמה אחרי החוויה במחלקת הקורונה. איך אני יכולה לחיות עם הסיטואציה ולעזור במקום לקטר, להתלונן ולבקר. התנהלות כזו, כמו שרבים מאיתנו נוהגים לעשות, לא עוזרת ולא פותרת כלום. כל אדם בעולם רוצה להוציא מהלקסיקון את השיח על הקורונה, לחזור לחיים וליהנות".
בצילומי הסדרה עם הקאסט האמריקאי בוודאי הרגשת בטוחה משום שאת מחוסנת.
"הגעתי לסט בהוליווד כמו טווס גאה, התרברבתי שישראל נמצאת אחרי הקורונה כי כולנו מחוסנים. אבל עצרתי את עצמי די מהר. הבנתי שהתרברבות היא יהירות וחוסר רגישות, כי האמריקאים עוד לא שם, הם עדיין מפוחדים, מבועתים. אחת מנשות הצוות שהרכיבה לי את המיקרופון, רעדה מפחד כשהורדתי את המסיכה והתחילה לבכות. התנצלתי בפניה. מאז, למרות שהייתי מחוסנת לא הורדתי לרגע את המסיכה על הסט. התחושה שאנחנו טובים יותר מאחרים צריכה להימחק. קיוויתי שהקורונה תיתן לעולם את השיעור הזה, כי כולנו מתמודדים עם אותו דבר, גם העשיר גם העני, ויש לנו אחריות קולקטיבית. הכעיס אותי שכל אחד עשה מה שמתאים לו בלי אחריות, בלי ערבות הדדית. אחת עושה מסיבת יום הולדת עם 300 איש, זה כואב לי. אנשים צריכים להבין שיש השלכות למה שהם אומרים ועושים".


בעיצומם של הצילומים ל"ממלכת החיות" החל מבצע שומר החומות. אטיאס כדרכה התגייסה להסברה והעלתה סרטונים לרשתות החברתיות, בין היתר סרטון שמתעד אותה בוכה בזמן שהיא מדברת על אחייניתה, בת ה־12.
"את מדברת על מבצע שומר החומות, והגוף שלי מתחמם", היא אומרת. "זו פעם ראשונה שכל כך פחדתי. תמיד היה קשה לא להיות בארץ בזמן מלחמות, אבל הפעם זה היה ברמה אחרת, קיצונית יותר. חשבתי איך אני הופכת לחיונית והעליתי את הסרטונים. אחיינית שלי שנולדה בארצות הברית התקשרה אליי ובאמצע השיחה הייתה אזעקה. היא רצה למקלט מפוחדת, והשיחה התנתקה. רעדתי, זו הייתה בהלה מטורפת. אנחנו התרגלנו, אבל היא חוותה את זה בפעם הראשונה. פתאום לשמוע את התגובה התמימה והראשונית של ילדה, החזירה אותי לעובדה שזאת מציאות שאנחנו לא יכולים לחיות בה. אז את הסרטון הזה שיתפתי מיד, כי היה לי חשוב שאנשים יראו בזמן אמת איך אדם כמוני, שנמצא הרחק מהמשפחה שלו שמותקפת בטילים, מרגיש. הסרטון נגע בהמון אנשים. צילמתי עוד סרטונים, הרגשתי שאני מורעלת. היינו קבוצה של אנשים שמגיבים ויוצרים תוכן להעלאת ההסברה בעולם, וזה שאב אותי פנימה".
מה דעתך על הביקורות הנוקבות שקיבלה גל גדות שבחרה להעלות פוסט שעוסק בשני הצדדים לסכסוך?
"אני לא מעוניינת לדבר על זה. לא מתעסקת בדברים שלא קשורים אליי".

מורן אטיאס (צילום: אור גפן)מורן אטיאס (צילום: אור גפן)

להגיע לגיל הבינה
אז החלטת לחזור סופית לישראל? קנית דירה?
"איזה קניתי? שכרתי. קניית דירה בישראל לא מתאפשרת בשום צורה. המחירים פשוט מטורפים. השכירות והמחיה בישראל כל כך גבוהים יחסית למה שאת מקבלת, ואני מדברת כאישה שמצליחה. אני לא מבינה איך אפשר לחיות בצורה נורמלית בישראל. גם התשואה מאוד נמוכה להשקעה לעומת ארצות הברית. מזל שיש לי בית בלוס אנג'לס. אני שמחה שהקשבתי לעצה של סבתא עזיזה שאמרה לי: תקני שם בית. וואללה, סבתא עזיזה צדקה. זאת אחת ההשקעות הטובות שעשיתי".


בימים אלו הצטלמה אטיאס לקמפיין חדש של Soft touch. "שילבתי את הצילומים לקמפיין עם פעילות למען הקהילה. עשינו מפגש עם 300 נשים ביד מרדכי ופינקנו אותן במוצרים. נשים שסיפרו שהן מפחדות להתקלח שלא תתפוס אותן אזעקה. הן הרגישו שרואים ושומעים אותן. כל מי שרוצה לעבוד איתי צריך לקחת בחשבון שאני מתנה את הפעילות המסחרית בהתקשרות חברתית, בפעילויות למען הקהילה".
אטיאס, אחת השחקניות הישראליות המצליחות בעולם, בנתה קריירה בינלאומית משגשגת וכבשה את איטליה ואת הוליווד, הצטלמה לשערים הכי נחשקים, וצעדה על שטיחים אדומים. לפני ארבעה חודשים ציינה את כניסתה לעשור חדש.
"אני שמחה שהגעתי לגיל 40 בשנה הכי מורכבת, עם הכי הרבה תובנות. חייתי חיים מדהימים, והנפש שלי במקום טוב. הכרת תודה זו ההתחלה הכי טובה, כשאת מתחילה בהודיה, מתחילה במה שיש לך, את כבר מבסוטית. כל השאר זה בונוס. 40 הוא גיל הבינה, יש בי רצון חדש, לחלוק את מה שלמדתי עד כה. להעביר את השיעורים ולספר בכנות על הדרך שעשיתי לדור חדש, שכרגע ניזון מפילטרים ואשליות מסוכנות. לא חגגתי יום הולדת 40 עם שלושה ילדים, בית עם גדר וכלב. אני רוצה לנפץ את הדימויים שעליהם גדלנו לגבי מה נורמטיבי ומה נכון ולהקשיב לעצמנו. אנחנו שומעים כל כך הרבה קולות, דעות, מחשבות ופחדים של אחרים שמשליכים עלינו, ופתאום אנחנו לא מצליחים לשמוע את עצמנו. זה מה שדאגתי לעשות השנה - לפנות לי זמן כדי לשאול את עצמי מה עושה לי טוב, מה עושה אותי מאושרת, בלי להסתכל על אחרים".

"אני לא בתחרות, גם לא עם עצמי, אני במסע. פעם אני רצה, פעם אני הולכת, פעם אני הולכת עם מישהו, פעם אני הולכת לבד, שום דבר חיצוני לא יערער אותי. אם אני עם מישהו סבבה, ואם לא, גם סבבה. יש שנים שבהן הרגשתי מותקפת מהסביבה, את בזוגיות או לא, כאילו זה הדבר היחיד שמעסיק את העולם, עם מי אני יוצאת ולמה אני לא יוצאת. איך בחורה כמוך לא התחתנה. כל אחד מרשה לעצמו, מהסוכנת שלך עד לנהג מונית, כל אחד נותן עצה, מי ביקש בכלל?".
ובלי לתת לך עצה, קיים בך רצון להביא ילד לעולם?
"היום יותר מתמיד אני מתרגשת מהרעיון, וזה השינוי שעברתי. אני מוקפת בהמון אנשים שילדו או נמצאים בתהליכי פוריות. יש כאלו שהביאו לבד. אני מתבוננת, מסתכלת מהצד, עושה סוג של תחקיר, רואה מה אני יכולה לקחת מחוויות של אחרים. מה שבטוח שאף אחד לא מוכן לזה".
את מפחדת להיות אמא?
"כן. אם הייתי יודעת להגדיר את הפחד, הייתי מתמודדת איתו. כרגע זה פשוט מרגיש מפחיד. יש דברים שקשה להסביר אותם, וזה אחד מהם. אני מפחדת ולא יודעת ממה. זאת סערת רגשות עוצמתית, קיצונית, עליות ומורדות, מסלול בלתי צפוי. אני לא יודעת איך זה יבוא לי. בדיוק ממה אני מפחדת. אם אחליט להביא ילד, שתי האופציות נשמעות לי נהדר: להביא לבד או עם גבר. אני רוצה לשבור את המיתוס שצריך להתאהב ולהתחתן ואז להביא ילד, זה כבר לא תסריט כתוב מראש. אני רואה יתרונות אדירים בלהביא ילד לבד. בסופו של דבר, כשאישה יולדת, היא עושה את זה לגמרי לבד, גם אם מישהו מלווה אותה. כך שזאת אופציה מדהימה ואני לוקחת אותה ברצינות, ואולי זה מה שיקרה בקרוב. ואולי יהיה בחור שאחליט שאיתו אני רוצה לעשות את זה. זה לא אישיו".
מה הסטטוס שלך כיום?
"יש אהבה כרגע, במיוחד יש חברות. נראה לאן זה יוביל ואין לי מה להוסיף עוד בעניין".
בשורות מפתיעות. הוא ישראלי או תוצרת חוץ?
"כבר מזמן הבנתי שאני מעדיפה גבר ישראלי, אם זה עונה לך על השאלה. אבל למה זה כל כך חשוב עם מי אני יוצאת או מה אני לובשת על השטיח האדום? ההתעסקות הזו נותנת במה לדברים שחשובים פחות בחיים, וחבל. זה לא המסר שאנחנו רוצים להעביר לדור הבא שלנו. שימי לב שרק בראיונות עם נשים שואלים שאלות על זוגיות, ילדים, בגדים, טיפוח. למה בחיים לא שאלו את מסי אם יש לו בעיות עם האישה בבית. בסוף כנשים זו האחריות שלנו, לכולם יש חלק בנרטיב הזה, גם למראיין ששואל את השאלות וגם למרואיין שמשתף פעולה ולא קובע כללים מראש. אם יש שאלות שנכנסות לקישקע, אני עוצרת".

מורן אטיאס (צילום: עיבוד תמונה: קרן סעד)מורן אטיאס (צילום: עיבוד תמונה: קרן סעד)

מטרידים בכל גיל
לאחרונה נחשפנו לפרשת שי אביטל, הסוכן שעל פי החשד הטריד את הדוגמניות שאיתן עבד. איפה זה תופס אותך?
"כל הזמן מתעסקים בנושא כאילו הוא שייך רק לעולם הדוגמנות או המשחק. לא! זה בכל העולמות. זה כשאת הולכת ברחוב. מטרידים נשים בכל גיל, בכל מקום. יש שפה אחת של אנשים שעושים שימוש בכוח שלהם. הוא יכול להיות אח גדול או דוד או מורה בבית ספר או מדריך בצבא. חוויתי אין ספור הטרדות מיניות, לא רק בקריירה שלי, עוד כשהייתי ילדה קטנה. אני זוכרת שכילדה ראיתי לא פעם ברחובות סוטי מין, חוויתי פסיכופתים, סטוקרים, איומים. ברור שזה מצלק אותך, ואת מאבדת את התמימות והאמון באנשים ואת לומדת לפתח עור של פיל.
"כשהייתי בת 18, שכרתי דירה בגרמניה. האדם שהשכיר לי את הדירה התאהב בי ולקח לי את הדרכון והכסף. הייתי נתונה לחסדיו, במדינה זרה, בלי דרכון. הדבר האחרון שחשבתי הוא להתקשר להורים, כדי לא להדאיג אותם. זה אחד מני עשרות סיפורים שחוויתי. אין אישה שלא חוותה הטרדה או הקטנה או אלימות מסוג כזה או אחר. אין לי בעיה לשתף את הסיפור שלי, אבל זה לא האישיו, לא עוד סיפור על אישה שצריכה מקלט לברוח מגבר מכה. מה שמשנה הוא השיח עצמו".
איפה הפוקוס צריך להיות בשיח?
"באלה שחולים במחלה וצריך לטפל בהם, לשנות את הזכויות שלהם, לפתוח תיקים, להרשיע. אם בחורה התלוננה על שי אביטל, למה התלונה לא נשארת רשומה? למה אישה אחת לא מספיקה לפתיחת חקירה? למה צריך 20 נשים שיתלוננו בשביל לפתוח בחקירה נגדו או להתייחס ברצינות לתלונה? למה צריך את כוח הכמות?
"אני מפנה גם אצבע מאשימה כלפי הדרך שבה הורים מגדלים את ילדיהם. האחריות של הורה היא להכיר את הילד שלו, לפני שהוא שולח אותו לגן. האחריות שלו זה להשריש בו ערכים, ללמד אותו גבולות. אם אתה רואה שהילד שלך חולה, עם דפוס שחוזר על עצמו, יש לקחת אותו לטיפול. אולי גם צריך לסרס אותו. אני מזמינה את ההורים להיות שותפים בגידול הילד, ולא רק לספק להם אוכל, בגדים ולשלוח אותם למסגרות. גם במסגרות כמובן נדרשת אחריות, זאת שרשרת של אחריות. אמריקה כבר חוותה את 'מי טו' בצורה משמעותית, אנשים יושבים בכלא, באולפנים מעסיקים יותר בימאיות ויש יותר הפקות נשיות. אני לגמרי מרגישה את זה בשטח. לישראל זה הגיע רק עכשיו, עם הפרשה של משה איבגי ושי אביטל, אבל עוד לא מרגישים את זה בשטח לצערי".


"את ההטרדות המיניות והאלימות צריך לעצור בלי פשרות, בלי לגמד ובלי להשתיק, אבל יש גם דברים שהם בתחום האפור. למשל הדרך להקטין נשים. כשאישה למשל עומדת על שלה, היא לא נחשבת אסרטיבית או אשת עסקים טובה, היא נחשבת אישה קשה. אישה תמיד צריכה להתנצל או לחלוק קרדיט עם אחר, גם אם לא מגיע לו. נמאס לי להתדיין עם מפיקים שמנסים להקטין אותי ולקחת את הקרדיט אליהם. הם אומרים 'תודה על הרעיון, אנחנו ניקח את זה מכאן'. אין לקחת מכאן. אני אומרת לכם עכשיו תודה. לא סתם קיבלתי החלטה לעבוד עם כמה שיותר נשים. כשאני מדברת על העצמה נשית, אני מדברת על העסקה נשית. אני בוחרת להעסיק נשים. הן לא מזלזלות, לא מקטינות ומאוד מכבדות".