מרים חיון, סבתה של מגישת "הכל כלול" סיון כהן הלכה לעולמה. בפוסט ארוך ומרגש שיתפה כהן שהתוכנית "הכל כלול" נקראה על שמה של סבתה. כמו כן, שיתפה כהן את רגשותיה, הזיכרונות הקסומים שלהן יחד וכך כתבה:
״סבתוש, פחדתי מהיום הזה כל כך, והנה הוא הגיע. תמיד כששאלו אותי את מי אני מעריצה, לא הייתי צריכה אפילו רגע של מחשבה. זה קל - סבתא שלי. סבתא שלי הייתה האישה הכי מיוחדת שהכרתי. כבר לא מייצרים כאלה יותר, אני בטוחה. שהתקבלתי בגיל 14 לעבודה בעיתון וכמובן רצתי לספר לה, היא בהתחלה אמרה: 'איזה שטויות אלה סיון', ואחר כך כשהבינה שאני רצינית וזה אמיתי וגם נאמתי לה על החלומות שלי להיות עיתונאית גדולה היא הסתכלה ואמרה: 'אבל למה לא עבודה טובה במשרד ממשלתי? תהיה לך קביעות. ותנאים. זה הכי טוב בעולם. מי צריך טלוויזיה ופרסום? צריך פרנסה קבועה ותנאים. מי ידע שכמה שנים אחרי יקום בהשראתך מותג בשם 'הכל כלול' ותעזרי לכל כך הרבה אנשים", כתבה כהן.
"למרות שתמיד הצטנעת וברחת מהקרדיט, זה הכל את סבתוש. סבתא שלי הייתה אישה חזקה עוד לפני שהתחילו בכלל לדבר על נשים חזקות. תמיד תעבדי, תהיי בזכות עצמך ותשמרי על צניעות. היו לה חיים לא פשוטים לסבתא שלי. אבל היא עברה את הסערות הגדולות כמו לביאה גאה. בלי לבקש עזרה, להיפך-איכשהו היא תמיד עזרה לכולם. סוג של נס. אני באמת לא מבינה איך. כשהייתי ילדה קטנה - הייתי מחכה לה בתחנת האוטובוס שתבוא כבר. כל יום".
"היא עבדה בבנק אז לפעמים הגיעה ונשארה איתנו ופעמיים בשבוע היא עבדה פיצול - זה אומר לנסוע בשני אוטובוסים כדי לתת לנו אוכל, לתקתק הכל ולחזור בארבע למשמרת כאילו כלום לא קרה. וחס וחלילה שלא תדברו איתה אפילו על מונית, למרות כל הסלים שסחבה איתה בידיים. אוטובוסים מביאים אותה מצוין ממקום למקום. אל תהיו מפונקים. ואתם יודעים מה הכי מדהים? סבתא שלי, למרות כל מה שהיא עברה והיא עברה, היא מעולם לא איבדה את ההומור. תמיד צחקה, תמיד הצחיקה (גם בלי להתכוון לפעמים), תמיד אהבה מוזיקה ושירים, ותמיד תמיד היתה מוקפת בכל כך הרבה חברים. אישה אהובה היית סבתוש. הערכים שלך, טוב הלב שלך, הנדיבות, היושר-כמה ישרה את, הדאגה והמסירות שלך, את כל זה לא רואים היום. כל כך רציתי שתהיי איתנו עוד קצת, שתהני עוד קצת מהילדים. הנינים שלך שכל כך אהבת ולא הספקת לראות אותם גדלים. אני רוצה לחשוב שאולי כן תראי אותם. פשוט ממקום אחר. שאולי אפילו קצת נעים לך בו. מקום בו לא תצטרכי להתמודד עם הכאבים והפרוצדורות שנאלצת להתמודד איתן. אמרת לי, רק השבוע, שבחיים לא כאב לך ככה. הזקנה מכוערת, נהגת לומר והיא היתה פי שניים מכוערת לך. את, סבתא מרים, מרי, שבחיים לא העזת לבקש ולא הסכמת לקבל דבר מאף אחד. את, להזדקק לעזרה יום יומית ולהרגיש עצמך כנטל, עבורך זה כבר היה יותר מדי. קראתי הבוקר משפט שאמר על ערש דווי איתן ורטהיימר למשפחה שלו: ״אני מעדיף איכות חיים על חיים ארוכים״.
"אז ראינו את שלמה ארצי שלך יחד ואפילו קיבלת ממנו חיבוק ונשיקה, נפשנו בקיבוץ גינוסר כי מבחינתך זה הפור סיזנס, זכית להכיר את גפן וארי, לראות את הילדים של עידית גדלים, ואת מתן הופך לגבר שבגברים. עם עבודה קבועה כמו שרצית, בעירייה. היו גם רגעים יפים. אני אנסה להתנחם בזה. ובזה שלא תסבלי יותר. יום הולדת שמח, סבתוש. לא ככה חלמתי לחגוג לך. בכלל לא אבל כמו בכל דבר, כל החיים. המילה האחרונה היתה בסופו של דבר שלך. אני מתגעגעת מאוד ואתגעגע כל החיים אנחנו אוהבים ומעריכים אותך יותר משמילים יכולות לתאר. תחסרי לנו מאוד. אני מקווה שאת איתנו. אי שם. מעל איזה ענן. לזכרה של סבתא שלי האהובה מכל - מרים חיון. חבקו את סבתא שלכם. גם בשבילי״.
