אסנת פישמן, שחקנית תיאטרון הבימה ומי שמגלמת את נורית גפן בסדרה "שנות הירח" שכתב אביב גפן על חייו, מעולם לא הסתירה בראיונות שהעניקה את הפרעות האכילה שאיתן היא מתמודדת. השבוע היא אף סיפרה בפוסט אמיץ ונדיב שהחליטה לתמוך בשלוש בנות שמתמודדות עם הפרעות אכילה: "רוצה להפיג קצת את הבדידות שיש במחלה הזאת, הלבד, ולהפיח תקווה שאפשר לנהל חיים עם זה. לצד זה".
פישמן, מעשה נאצל, יישר כוח.
"זה לא מעשה נאצל מבחינתי. ממש, ממש לא. הלוואי שאוכל לעזור. הנתינה כל כך ממלאת, ממליצה לכולם".

> קבלו את הלהיט החם מאחורי הקלעים של תיאטרון הבימה. תקציר המחזה: שלומי ברטונוב, נינו של יהושע ברטונוב - ממייסדי הבימה, הצהיר בראיון לחגית גינזבורג ב"הארץ", ש"התיאטרון הופך להיות אירוע של שירה בציבור במקום התזת ראש פומבית, כמו שהוא יכול להיות". פרופ' יוסי יזרעאלי, מי שנחשב לאחד המנטורים הגדולים של הבמאים והשחקנים בישראל, פרסם בתגובה פוסט שבו חיזק את דבריו של ברטונוב והוסיף כמה אמירות קשות משלו על מצב התיאטרון. למשל, "הבהמות" מנאומו של חתן פרס ישראל, עודד קוטלר, הפכו אצלו ל"זחוחי המרכז־שמאל ועגלוני הזהב המצטלמים בפרמיירות". הוא גם לא ממש התאפק מלעקוץ את "המפיק החרוץ המתחזה לבמאי", וקרא לו "מניפולטור של חולשת הקהל לנוסטלגיה משותפת", כשהוא מכוון למשה קפטן - המנהל האומנותי של תיאטרון הבימה ומי שחתום על הפקות כמו "עוד חוזר הניגון", "מאמא מיה" ועוד.

מערכה ראשונה: בעקבות הדברים, העלתה שחר פנקס, אחת מהדרמטורגיות והמחזאיות הבולטות בתיאטרון, פוסט שבו היא מגנה את דבריו של מורה ורבה פרופ' יזרעאלי, ובין היתר כתבה: "התלמידה עם העיניים הנוצצות שחשבה שטוב למות למען האומנות כבר לא חושבת כך ומאמינה שטוב לב, חמלה וחברות הם הדבר החשוב ביותר". היא חתמה את הפוסט עם הקריאה: "מספיק עם האלימות שמתחפשת לביקורת".
מערכה שנייה: יזרעאלי בחר שלא להגיב לתלמידתו לשעבר, אבל שחקנים ובמאים רבים הגיבו לפוסט ותקפו את יזרעאלי. הבמאית והמחזאית עדנה מזי"א כתבה: "לפני שנה ראיתי הצגה של יזרעאלי - מגוחכת, פומפוזית ומזויפת כבמאי עצמו. ואכן ההצגה ירדה מיד. התסכול ותחושת הכישלון הם הסיבה היחידה לבכיינות העלובה שלו". השחקנית מאיה מעוז, אשתו לשעבר של קפטן ואם שני ילדיו, טענה בתגובה שהאמירות של ברטונוב ושל יזרעאלי נובעות מחוסר הצלחה אישית וקנאה יוקדת וצורבת. "את מה ש'המפיק' עושה בשעתיים לא תעשו בשבע שנים", סגרה בדרמטיות.
מערכה שלישית: ברטונוב לא נשאר חייב למעוז, והשניים החלו להתדיין על עתידו של התיאטרון הישראלי ועל המנהלים האומנותיים הדבוקים לכיסאותיהם. בסופו של דבר סיכמו על המשך הדיון על "קפה ופחמימה ריקה".
פרופ' יוסי יזרעאלי, פוסט־טראומה?
"אין תגובה".
עדנה מזי"א, את עושה ליוסי יזרעאלי "המורדים"?
"והרי התייחסתי בתגובה לפוסט. יותר מזה זה בזבוז זמן".
מאיה מעוז, אמונים לקפטן?
"לא היה ולא יהיה כמו קפטן, תמשיכו לנבוח".
שחר פנקס, כבר לא אומנות או נמות?
"אין תגובה".
משה קפטן, עוד חוזר הניגון?
"לא מעוניין להגיב".
שלומי ברטונוב, תוכל להמליץ לי על איזה מחזמר טוב בהבימה?
"מודה לכל אלו שהיטיבו לרכוב על ראיון שגולל סיפור אישי ואינטימי ושפכו עליו ערימות של רפש על חשבוני. אלימות היא תגובה חיה, וזו כבר התקדמות עבור התיאטרון הישראלי המנוון. מן הראוי שישקיעו כולם את הטמפרמנט היוקד שלהם בעשייה אומנותית ראויה".