גם סטטיק מציין את יום השואה כמו כל אזרח בישראל, אלא שהשנה הוא קיבל תפנית מיוחדת עבור הזמר שקיבל לאחוז בידו בטלאי הצהוב ששייך לאמו של ניצול שואה אותו ביקר הזמר יחד עם בן אל תבורי. ואז זה היכה בו, כי לראשונה בחייו הוא הרגיש שהוא נוגע בשואה. בפוסט ששיתף עם כניסת יום השואה פרסם תמונה של הרגע בו הטלאי הונח בידו, ושיתף ברגשות של עצב כאב ושמחה, וכך כתב: "זו הפעם הראשונה שנגעתי בשואה. שלא תטעו לרגע, אני נאמן לקריאה שלי בכל שנה שנזכור ולא נשכח. הייתי במוזיאונים. קראתי בספרים. ראיתי את הסרטים העלילתיים והדוקומנטריים. ביקרתי בביתה של אנה פרנק. ביקרתי ברחובות הרובע היהודי בסלוניקי. אבל עדיין - מעולם לא נגעתי בשואה".
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
"לא ביקרתי במחנות המוות באירופה. בתור ילד בבית הספר פשוט לא הייתי מוכן לגודל הזוועות. לא שאפשר באמת לתפוס את הנורא הגדול הזה, אבל עוד אז הבנתי שזה גדול עליי. עם השנים - לא הצטערתי. ככל שנהייתי יותר ויותר מודע לאבל הנוראי שנעשה לעם שלנו בתקופה הזו הבנתי כמה צדקתי. אבל נשבעתי לעצמי שיום יבוא ואהיה בוגר ואבקר שם, בחושך המוחלט והאכזרי של אושוויץ. השנה, בורכתי בזכות לשבת עם גדעון, ניצול שואה שסיפר לנו את כל ההשתלשלות שלו מילד נורמטיבי לחלוטין לאדם שאיבד את כל משפחתו מלבד אמו לצורר הנאצי. ותוך כדי שגדעון מספר סיפור, מציג תמונה, משתף מסמך - הוא שולף את הטלאי הצהוב הזה ומניח אותו בידי".
"הטלאי הצהוב הזה היה שייך לאמו והיא לבשה אותו על דש הבגד מהרגע שהיהודים הוכרחו לכך ועד סוף המלחמה. ברגע שנגעתי בו זה הכה בי - אני נוגע בשואה. הטלאי הזה עבר את התקופה שהכל היה נראה זמני. הוא עבר בתחנות הרכבת. הוא עבר את שערי הגטו ועמד דום במסדרי הסלקציה. הוא היה דחוס בקרונות ויצא בשש בבוקר לעבודות פרך. הוא ידע קור אימים בלילות ורעד מרעב ומפחד. הוא ראה זוועות ושמע צעקות. הוא הריח את ריח הארובות וצפה בהוצאות להורג. הוא צעד בצעדות ולמזלנו, גם היה שם לחזות בשחרור המחנה. הטלאי הזה הוא השואה כולה, מונחת בתוך כף ידי בלב המדינה. לא אשלה אתכם, ברגע שהוא נחת בכף ידי הייתה לי צמרמורת בכל הגוף והלב שלי התחיל לדפוק בחוזקה. כל זה מההבנה של מה שאני רואה ונוגע בו לנגד עיני. אחרי כמה שניות של שקט הבנתי שאני דווקא צריך לשמוח".
"לשמוח שגדעון הגיע למצב שאני, אומן בישראל, מדינת היהודים, יושב אצלו בבית שהוא קנה, במרכז הארץ, לנוכח זוגתו ונכדיו שיהיו בריאים, ושומע ומתעד את הסיפור שלו לדורות הבאים. ואז אמרתי לגדעון: גדעון, אתה ניצחת. אמא שלך ניצחה. כולנו ניצחנו. ואת מה שסיפרת לנו אנחנו לא נשכח ולא ניתן לאף אחד לשכוח, כדי שלנצח נישאר כולנו שורדים ומנצחים. ופה אני קורא לכם כבכל שנה - תנציחו ותנצחו. קראו ספר. תראו סרט. תשמעו סיפור. רק כך נשמר את הניצחון הזה. רק ככה ההיסטוריה לא תחזור ולא נירדף שוב. לא בארץ שלנו - ולא בשום מקום אחר. אוהב אתכם וכואב איתכם. לזכור ולא לשכוח".
View this post on Instagram
