בטרם המציאות טפחה על פניה, שיר אלמליח הייתה בטוחה שהיא תבלה את כל חייה עם גבר אחד ושאיתו היא גם תקים בית בישראל. היא ודאי לא ציפתה שאת השנה החדשה היא תפתח בסטטוס של גרושה פעמיים ואם לשני קטנטנים - רפאל בן השנתיים וחצי וגבריאל בן החצי שנה. אבל דווקא ברגעי הקושי היא התחברה לעצמה. "שיר בת ה־20 לא חשבה כמו שיר בת ה־33", היא אומרת כעת. "אני קוראת ראיונות עבר שלי, כשדיברתי על נישואים לנצח, ואני בהלם עד כמה הייתי נאיבית. אבל להתגרש פעמיים זה כבר משהו שממש לא ציפיתי שיקרה לי. אני מודה שזה חישל אותי מאוד. למדתי מה אני רוצה ומה לא, הכרתי את היתרונות והחסרונות שלי, פתחתי את עצמי לנישות חדשות, לתחומים חדשים. מה שבעיקר שינה אותי הוא האמהות, שלימדה אותי לפתוח את הלב ברמות שלא חשבתי שהוא יכול להיפתח, גם כלפי הילדים וגם כלפי הסביבה. משהו השתחרר בי מאז שהם נולדו".
עד כמה קשה להיות אם לשני ילדים לאחר הגירושין?
"לא פשוט להיות אם לשניים, לקחת אותם לבד לגן זו חתיכת פרוצדורה, עם המנשא והעגלה, אבל למדתי לחיות בתוך זה. למזלי הגדול, שניהם ישנים לילה שלם. אני נעזרת המון בהוריי. הם מדהימים, מגיעים פעם בשבוע מהצפון לישון אצלי, כדי שאוכל למלא מצברים. גם מייקל (הגרוש מייקל זנזורי – מ"ל) עוזר המון. הוא רואה אותם יותר מפעמיים בשבוע, מה שכתוב בהסכם, זה מבחירה שלו, וזה מעורר הערכה רבה. את החגים הבן הגדול מבלה עם אבא שלו באיטליה. מייקל ביקש, אז זרמתי. זאת הפעם הראשונה שאני לא חוגגת עם רפאל את החגים".
איך היחסים שלך עם מייקל כיום?
"אנחנו ביחסים טובים בשביל הילדים. אנחנו לא בני זוג, אבל הוא האבא של ילדיי, והוא אבא טוב מאוד, ולכן הוא האדם שאני הכי צריכה להסתדר איתו. זה לא הצליח בפן הזוגי, אבל אנחנו הורים מצוינים לילדינו המשותפים. גם כשיצאו אייטמים שאנחנו לא ביחסים טובים, זה לא היה מאה אחוז נכון. כל זוג נשוי או גרוש עובר משברים, ויש ויכוחים, אנחנו בני אדם. בגלל שאנחנו מפורסמים, קל מאוד להוציא את הדברים הקטנים ולהפוך אותם לגדולים יותר ממה שהם".
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
בדיעבד את מצטערת שבחרת להביא ילד נוסף לעולם עם הגרוש ולא עם בן זוג חדש?
"ממש לא מצטערת על דבר, נהפוך הוא, הילדים האלה הם הדבר הכי מושלם שקרה לי. התגרשנו כשרפאל היה בן שמונה חודשים, ובין כה וכה הפכנו לסוג של משפחה ונהיה בקשר כל החיים בגלל הילדים, אז חשבתי שיהיה הכי נכון להביא ילד נוסף מאותו אבא. גם מייקל חשב כמוני. זה בסדר שזה לא הצליח בפן הזוגי, וכיום שנינו מאוחדים לטובת הילדים".
התגרשתם אחרי שנה וחצי של נישואים, ייתכן שוויתרת מהר מדי?
"אני לא חושבת שוויתרתי מהר מדי. בתקופה הקצרה מאוד שהיינו יחד, מייקל ואני נתנו המון צ'אנסים למערכת היחסים שלנו, וזה פשוט לא צלח. ידענו לשחרר את זה כשצריך. הכל קרה איתו נורא מהר, זה הפך במהרה לרציני. וכמו שזה התחיל מהר - גם גילינו מהר מאוד שאנחנו פשוט לא מתאימים. אולי עשיתי טעות, אבל מהטעות הזאת יצאו לי שני מלאכים. אני חושבת שילדים שרואים הורים מאושרים, גם כשהם חיים בנפרד, גדלים טוב יותר מהורים שחיים באותו בית ולא מאושרים יחד".
את מאוכזבת שנכשלת בשתי מערכות נישואים?
"כמישהי שאין לה ניסיון רב בכל מה שקשור לתחום הזוגי, אפשר להבין למה נכשלתי", היא מחייכת. "מערכות היחסים שמוצגות בתקשורת הן בדיוק מה שהיה לי: הייתי בכל חיי עם שלושה גברים. הייתי נשואה לאלרואי כהן, בזוגיות עם ג'וזף קראדו ואז מייקל. זהו. במעט מערכות היחסים שהיו לי נפגעתי המון, אבל חוויתי משברים שהתפתחתי בזכותם. עם אלרואי הייתה לנו זוגיות, אבל הפכנו מהר מאוד לחברים מאוד טובים, ועם זה יצאתי לאוויר העולם. ואז התנפצה לי בועה מסוימת כי נחרדתי לגלות מה הולך בחוץ".
מה הולך בחוץ?
"ממש כמו שוק בשר. פתאום כל גברברי ישראל שמעו שהתגרשתי וקיבלתי עשרות הודעות לטלפון שלי. לא ידעתי איך להתמודד עם זה. כשהכרתי את ג'וזף, זה היה בשבילי סוג של בריחה. הוא לא היה מפה. ואז הגיע מייקל. והשאר כבר היסטוריה".
חתונה שלישית היא אפשרות עבורך?
"חתונה שלישית זאת מילה גסה מאוד עבורי. לא מעוניינת שאף אחד יציע לי נישואים".
וילד נוסף?
"זה תלוי מאוד מי בן הזוג שיהיה לי. מבחינתי, סגרתי את הבסטה. אם וכאשר אהיה מאוהבת מאוד, ונחליט שאנחנו רוצים פרי בטן רק שלנו, אולי נשקול. כרגע אני לא רואה את זה קורה. זה צריך לבוא ממקום שלם מאוד".
אז איך מחזרים יכולים לכבוש את שיר אלמליח?
"אני שומרת על עצמי מאוד וגם על התא המשפחתי שבניתי לעצמי. לא כל אחד יכול להיכנס לחיים שלנו. מעולם לא הייתי באפליקציה של היכרויות, ואני לא עונה לכל מי שכותב לי הודעות בוואטסאפ או באינסטגרם, אז חבל על המאמץ. אני לא אדם של סטוצים. אם יוצא לי להכיר, זה רק במסגרת עבודה או דרך חברים, אבל גם אז אני שומרת על עצמי מאוד".
לאחרונה נצפית מבלה עם כתב חדשות 12, גלעד שלמור
"אני לא מעוניינת לדבר על זה, ואני מעדיפה לא לתת לזה שום במה כרגע. זה למשל משהו שקשה לי איתו מאוד בתחום הזה. אני סולדת מכל החשיפה של אייטמים על החיים האישיים שלי. זה מאוד פוגע בי ובפרטיות שלי. קשה לי שדברים נחשפים כשאני ממש לא רוצה לחשוף אותם, ואז את נתונה לביקורת של כולם".
מחכים לדייט שני: האם גלעד שלמור ושיר אלמליח הם הזוג הבא של הביצה?>>>
ובכל זאת מילה אחת על הכותרות החמות במדורי הבידור?
"אני מצטערת, אני מעדיפה לא לדבר על זה. אני כן יכולה להגיד שאני במקום שטוב לי, אני מרגישה שלמה, אני מאמינה שיש לי עוד דרך לעבור וללמוד. אני רוצה להיות רק איפה שטוב לי ולילדים שלי. אני לא מנסה לרצות אף אחד או לענות על ציפיות של אנשים. אני מתכוונת כל חיי ללמד את ילדיי ללכת רק עם הלב ורק עם מה שעושה להם טוב".
כמו ברז שנפתח
במהלך ההיריון השני חוותה אלמליח כאבים חזקים ושיתוק חלקי ברגל השמאלית. "ההיריון עם גבריאל היה לא פשוט לקראת הסוף", היא מספרת. "חטפתי שפעת רצינית וחמורה, חשדו שיש לי דלקת ריאות, ובהריון מתקדם זה יכול להיות מסוכן. מיד אחרי כן גם חליתי בקורונה. ואז פתאום לא הצלחתי להזיז את הרגל. ככל הנראה העובר ישב לי על עצב ששיתק לי את כל רגל שמאל. אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול. היו לי דקירות שלא חוויתי בחיים. חשדו תחילה שאני סובלת מפריצת דיסק, אבל הבעיה היא שאין אפשרות לעשות צילומים או לקחת כדורים כדי לטפל בכאבים בזמן ההיריון. לא הצלחתי ללכת או לדרוך על הרגל, ואני בהריון מתקדם ועם תינוק בן שנתיים. עם כל הכאבים נאלצתי לתפקד. אני זוכרת ששתיתי כוס קפה והנחתי אותה על השולחן בסלון, ורפאל רץ לכיוון הכוס וניסיתי לעצור אותו ופשוט לא הצלחתי. הייתי כל כך מתוסכלת, זה היה קשה שלא הצלחתי לעשות דברים".
אחרי הלידה זה עבר?
"הרופאים לא ידעו לאבחן את הבעיה. ואז הגיעו הפחדים והחששות שזה ישאיר נזק לנצח, ואני לא אוכל ללכת ואיך אני אגדל ככה את ילדיי. בשבוע 35 ילדתי את גבריאל וראיתי שזה לא משתחרר. נתנו לי זריקות, לקחתי כדורים, כלום לא עזר. ואז יום אחד מגי אזרזר התקשרה אליי. בכיתי לה שאני לא יכולה לקום מהמיטה, לא יכולה ללכת על הרגל, אני חודש אחרי הלידה ואני לא יכולה לקום לתינוק. היא שלחה אותי לאוסטאופתית שלה, שאבחנה שרגל אחת שלי נעשתה קצרה יותר בגלל ההריון. בתוך כמה טיפולים היא החזירה לי עצמות למקום, והכאבים פשוט נעלמו. זה היה נס".
איך מתמודדים עם חוויה כזו לבד?
"מוות זה הדבר שהכי קשה לי להתמודד איתו. כשאת יודעת שאת לא הולכת לראות יותר את הבן אדם לעולם, זה נורא מטלטל. זה נותן פרספקטיבה אחרת על החיים".
את מתכוונת לסבתא שלך קולט, שאיבדת לפני כשלוש שנים וחצי?
"כן . סבתא שלי הייתה הדבר הכי יקר ומשמעותי שהיה לי בחיים, ועד היום קשה לי להכיל את זה שהיא לא איתי פה. היא הייתה צלולה ואז הידרדרה במהירות וכבר לא תקשרה. טסתי לדיסנילנד עם חברה, ואמא שלי התקשרה להגיד לי שאני צריכה לקחת טיסה דחוף לארץ כי סבתא גוססת. הייתי על הרכבת במקום הכי שמח בעולם, עם דמויות של דיסני והכל צבעוני, והתחלתי לבכות כמו ברז שנפתח. לא הצלחתי לשלוט בבכי, כולם שמחים ורק אני בוכה. למחרת בבוקר כבר הייתי על טיסת חזור. כל הדרך רק התפללתי שתחזיק מעמד עד שאגיע. הגעתי לבית החולים כשהיא מחוברת למכשירים. הייתי איתה בחדר טיפול נמרץ, החזקתי לה את היד ואמרתי לה שאני אוהבת אותה מאוד, שהיא השראה עבורי. תוך כדי שאני מדברת איתה, אני רואה שיורדות לה דמעות, אבל היא לא הייתה יכולה לדבר. שעה אחרי שיצאתי מהחדר היא כבר נפטרה. נכנסתי חזרה וראיתי רק גוף, בלי רוח. הייתי בהלם מאיך העולם עובד, היום אנחנו פה ומחר לא. הנחתי את היד מתחת לאף שלה - אולי הם טועים, אולי היא נושמת. זה אחד הרגעים שצרובים בראשי ואחד הקשים שחוויתי בחיי. יום למחרת הלכתי לחבק את הגופה הקרה העטופה סדין לבן. נתתי לה נשיקה על המצח מעל הסדין, והוא ספג את צורת השפתיים שלי שנייה לפני שקברו אותה. אני חולמת עליה המון, מדליקה לה נרות ומרגישה אותה איתי בכל רגע בחיי".
איך התמודדת עם האובדן?
"ביקשתי מרופא המשפחה כדורי ציפרלקס. ידעתי שאני יכולה להתמודד עם הכל, רק לא עם האובדן שלה. ידעתי שאני עומדת להתמוטט. הכדורים עזרו לי. במקביל אני מטופלת כבר יותר מעשור אצל פסיכוהוליסטית, ואני לא מוותרת על הפגישות איתה. טיפול הוא כמו מסאז' לנפש. כל אדם צריך לעבור טיפול שהוא מתחבר אליו, וכיום יש המון סוגי טיפולים".
מה את לומדת על עצמך בעקבות הטיפולים?
"אני לומדת להכיר את עצמי, לשים את האגו בצד, לשחרר את הרצון לשלוט בכל דבר, לפתוח את הלב. אני אוהבת לשמוע ממנה ביקורת כמי שמביטה באירועים מהצד, אני מאוד ביקורתית כלפי עצמי".
במה את קשה עם עצמך?
"בהכל. במה לא? באמהות, בקריירה, בחברות ובזוגיות. אני מזל עקרב וזה חלק מתסמיני המזל".
זו ביקורת שמגיעה מחוסר ביטחון?
"ממש לא, הביקורת מגיעה ממקום פרפקציוניסטי. כל דבר שאני נוגעת בו חייב להיות הכי טוב והכי מצליח, אחרת אני אתאכזב מעצמי. בטיפולים אני מנסה ללמוד לשחרר קצת. אז אולי לא אהיה הכי טובה בזה, מה קרה? אבל זה קשה לי כי אני כל הזמן בשליטה. הכל מאוד בשליטה, בכל תחום בחיי. הייתי רוצה ללמוד לשחרר. אני לא יודעת אם אני יכולה, אבל זה משהו שאני עובדת עליו".
מאיפה מגיע הרצון לשלוט בכל דבר?
"כשאת בשליטה, את יודעת בדיוק מה יקרה. כשקורים דברים שהם לא בשליטה, זה מכניס אותי ללחץ. כשאני בשליטה על דברים, הם קורים הכי טוב, וכשאני לא, זה מתפקשש".
כמה צעדים קדימה
בשנתיים האחרונות הקימה אלמליח את מיזם "קול אישה", שבמסגרתו, בין היתר, היא מעבירה הרצאות בנושא העצמה נשית למי שחוו טראומות. "בהריון הראשון הציעו לי המון דברים בחינם בתמורה לתיוג באינסטגרם. מסחור, דברים ששווים לא מעט כסף", היא מספרת. "סירבתי לכולם ואז קיבלתי סוג של הארה: אני יודעת שיש כל כך הרבה נשים שידן אינה משגת, וחשבתי שאוכל להעניק להן משהו. עברתי המון דברים בחיים שגרמו לי להתחבר לנישה הזאת. אחרי הלידה של רפאל פגשתי בחורה בשם שריתה, שהיא השותפה שלי למיזם. היא סיפרה לי שעברה אונס קבוצתי. זה אחד הסיפורים הקשים ששמעתי. הצעתי לה שנעשה תוכנית יוטיוב משותפת, שבה נדבר עם נשים שעברו סיפור טראומטי וניתן להן קול ובמה. העליתי פוסט באינסטגרם, ולמחרת כבר קיבלתי פנייה מצביקה הדר, שאמר שהוא רוצה להיות חלק מזה, ויש לו מיזם חדש, 'קליק טי וי', והוא רוצה לתת לי את הפלטפורמה. חברתי לצביקה, ויצרנו תוכנית אירוח בת 40 דקות שנותנת קול לנשים נפגעות. כיום אנחנו כבר מצלמות את העונה השלישית. ראיינתי את דלאל דאוד, שרצחה את בעלה ונכנסה לכלא ארבעה ימים אחרי הלידה. נתנו לה לדמם על הספסלים. היא ריצתה 18 שנה בכלא על רצח שהתברר בסוף שהיא עשתה כהגנה עצמית. זה ממלא אותי ברמות ונותן לי סיפוק גדול".
בימים אלה עובדת אלמליח על הרצאה חדשה, שנקראת "קולי פוגש את קולך" ומיועדת לחברות ולארגונים. "כבר הזמינו אותי להרצות בפני 100 שופטים, קצת מלחיץ הייתי אומרת", היא מספרת. "אני מתכוונת להרצות בבתי ספר ובבתי כלא. במהלך ההרצאה יעלו לבמה נפגעות ונשים חזקות שישמיעו את קולן. אני גם אספר לראשונה סיפור אישי שלי, משהו לא פשוט שחוויתי".|
האם חווית בעצמך הטרדה מינית?
"כן, חוויתי בעצמי. זה משהו שקרה לי באחת ממערכות היחסים שהיו לי, בידי אחד משלושת בני הזוג שהיו לי".
את יכולה לשתף?
"זה לא הזמן שלי לדבר על זה, ואני מאוד מעריכה נשים אמיצות שמדברות על זה, כי זה קשה מאוד להיחשף בצורה כזאת. כשארגיש שזה הזמן הנכון, כנראה אעשה את זה, אבל כרגע זה לא הזמן. אני עוד לא מרגישה בשלה לדבר על זה".
זאת הסיבה שהתחלת ללמוד קואצ'ינג?
"כן, התחלתי ללמוד אימון אישי כדי שיהיו לי כלים לגשת ולדבר עם נפגעות ולעזור להן. בין היתר, כדי שגם אוכל לטפל בעצמי".
מכוונת לקריירה אחרת?
"דוגמנות היא עדיין חלק מחיי ותמיד תהיה. יש הרבה דברים על הפרק וקמפיינים ואת משרד התיירות, שעדיין משתמש בתמונות שלי ברחבי העולם. אני דוגמנית כבר יותר מעשור, ויש משהו במקצוע הזה, שפתאום את מרגישה סבתא של הדוגמניות הצעירות".
התחרות בחוץ והדוגמניות הצעירות מפחידות אותך?
"ממש לא, תחרות לא מדאיגה אותי, יש מקום לכולן, ולכל אחת יש נישה משלה. אם מותג בוחר בי להיות הפרזנטורית שלו, זה כי אני עונה על הערכים של המותג. יש עבודה לכל אחת. היום אני גם הולכת לכיוון של הנחיה ושל העצמה נשית, אני מספקת תוכן ואני מסרבת להיות רק פלקט. תמיד היה לי מה להגיד, אבל היום אני לוקחת את זה כמה צעדים קדימה. בעבר לא הרגשתי בשלה מספיק, היום כן".
איפה את רואה את עצמך בשנים הקרובות?
"אני רואה את עצמי קודם כל אמא לשני בנים מדהימים שמתפתחים על הצד הטוב ביותר ומשתפים אותי ורואים בי חברה הכי טובה, ואני מלמדת אותם ערכים טובים כמו כיבוד נשים. אני לא ממהרת לשום מקום, כבר בניתי את התא המשפחתי שלי. אני יכולה לדמיין את עצמי בזוגיות טובה ונכונה ובריאה עבורי. אני רוצה להתאהב באמת, כי אני חושבת שלא באמת התאהבתי עד היום. למדתי על עצמי שהלב שלי מעולם לא נפתח עד היום כמו שצריך באהבה אמיתית, וזה משהו שאני מייחלת לו. אני רואה את עצמי ממשיכה בקריירת דוגמנות, ממשיכה להעצים נשים אחרות ולעזור להן, שזה בעצם הדבר שהכי מספק אותי בעולם. אני מאחלת לעצמי ולילדים שלי ולכל קרוביי ולכל בית ישראל רק בריאות".
