דקלה הדר, אשתו של אדיר מילר - לא בחיים האמיתיים, אלא זאת שמגלמת את הדמות על המסך "בצומת מילר", יוצאת באומץ ובגלוי בפוסט חושפני, בו חושפת שהיא לא מצליחה להתפרנס או לפרנס את ילדיה. השחקנית שיתפה אתמול (רביעי) פוסט אמיץ על מצבה וכתבה: "זהו פוסט חשיפה שאני כותבת בידיים רועדות ולב דופק על 100 ובכל זאת. אני שחקנית. כל חיי למעשה. מגיל מאד צעיר מצאתי את המקצוע או שהוא מצא אותי (כמו שהקלישאה אומרת)".
בואו לשדרג את האנגלית שלכם: לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
"חוג תיאטרון, להקת אפרוחי מכבים-רעות, תלמה ילין ובית צבי. חברת ילדות שלי תמיד הייתה אומרת לי: 'איזה כיף לך שאת יודעת כבר מה תרצי לעשות כשתהיי גדולה'. ובאמת מגיל כל כך צעיר זה היה לי כל כך ברור. האהבה שלי למה שאני עושה היא עמוקה, היא קדומה היא חלק ממי שאני.. התעודת זהות שלי מתחילתה ועד סופה: שחקנית, וזה היה מאד נוח לילדה ששומרת את זהותה המינית בארון ומתנצלת על קיומה חוץ מבמקום אחד שם היא זרחה במלוא הדרה: על הבמה!".
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
עוד הוסיפה הדר וכתבה: "והיום, כשמאחורי קריירה מפוארת עם שלל תפקידים בתיאטרון ובטלוויזיה (ביניהם אישתו של... ב'צומת מילר', אגב שוקלת להחליף את השם לאישתו של... סתם כדי שיהיה יותר קל לאנשים ברחוב) אני נאלצת להודות: אני לא מצליחה להתפרנס ולפרנס את ילדיי מהמקצוע שלי. החלום ושברו. כשיצאתי מבית הספר למשחק הייתי בטוחה שמכאן הכל הולך רק לעלות ולהתעצם. לאורך כל 15 שנות חיי המקצועיים היו עליות ומורדות. תקופה עם יותר עבודה, תקופה עם פחות אבל תמיד נשארתי שם עם הראש מעל המים. והנה בפתחו של העשור החמישי לחיי אני מוצאת את עצמי במשבר מול המקצוע שלי ומה שזה אומר בשבילי - משבר זהות!! כי מי אני בכלל אם אני לא שחקנית???".
"עכשיו שלא תבינו, זה לא פוסט מרמור או רחמים עצמיים וזה אפילו לא פוסט של: אם אתם שומעים על איזו החלפה, או תפקיד שיכול להתאים לי... (מעריצה את מי שכן כותב את זה על האומץ!!!). זה פוסט חשיפה בשביל עצמי. בשביל לזרוע זרעים של כוונה. בשביל לנפץ את הפסאדה שאני חיה מאחוריה. כן, אני דיקלה הדר ואין לי עבודה במקצוע שלי שחשבתי שנשבעתי לו אמונים והוא לי!! אבל יחד עם זאת אין שום כוונה להחליף מקצוע. אבל יש לי כוונה להחליף גישה. אני לא רוצה יותר לשבת בבית ולחכות לטלפון מהסוכנת (לפני כמה ימים היא התקשרה:
עניתי בלב דופק, ואז היא אמרה: 'הי דיקלולה רציתי רק לשאול מה שלומך כי הרבה זמן לא דיברנו...'. מתוקה נכון? רציתי לנתק לה בפרצוף. אם אין לך בשורה אל תתקשרי, טוב? לא רוצה יותר להתפלל שההוא ירצה לעבוד איתי, שעברתי את האודישן, שהמלהקת תחשוב שאני מתאימה, שההיא תזכור את ההחלפה שעשיתי אצלה בתיאטרון ותציע לי תפקיד בעקבות, שההוא יבין שהוא ליהק אותי לתפקיד שלא מנצל שמינית מהכישרון שלי ובסדרה הבאה שלו ילהק אותי לתפקיד שיביא לפריצה שלי, לא רוצה יותר לחשוב אוהב אותי? לא אוהב אותי? לא רוצה להתפשר על סכום כסף שלא הולם את שנות הניסיון שלי רק כי אין משהו אחר כרגע, לא רוצה יותר שהכוח יהיה בידיים של אחרים".
"רוצה להחזיר את הכוח אלי. רוצה לייצר הזדמנויות בשביל עצמי, ליצור, לכתוב, לעשות שת"פים, לברוא יש מאין ולא לתת לאחרים להגדיר מי אני. לא לצמצם את עצמי ל"טייפ קאסט" שאחרים מצמידים לי, ולא לתת למקצוע להגדיר מי אני. אני אגדיר מי אני, מה הגבולות שלי, מה המחיר שלי, עם מי אני עובדת ועל מה אני לא מתפשרת ובע"ה ארחיב את הגבולות של עצמי אל מעבר ל"רק שחקנית". אבל הנה אנחנו פה ואני כתבתי והנה שיתפתי והנה זרעתי לי זרעים של כוונות. יאללה תאחלו לי בהצלחה".
