הבוקר (ג') נערך אירוע השקת התכנים החגיגי של YES ומיטב כוכבי ישראל הגיעו להציג את הסדרות החדשות בהם ישתתפו. אך מי שיצרה סביבה הכי הרבה עניין היא דווקא השחקנית דנה פרידר, ששמועות על רומן בינה לבין יהודה לוי הרעישו את הביצה בשבועות האחרונים.
איך ה עבורך להיות פה?
"מתרגשת מאוד מאוד להיות פה, מאוד מאוד".
את מקדמת את "הטבח"?
"כן, אני נציגת 'הטבח', איזה מרגש שזה. איזה כיף שאחרי שצפיתי עם כולם בעונה הראשונה, הסתכלתי על זה, חלמתי, רציתי, זה קורה".
ספרי על התפקיד שלך.
"אני משחקת את מאיה, אני לא יודעת כמה מותר לי לספר, אז אני אנסה לעשות את זה בקווים כלליים".
לנו, כמה שיותר.
"בסדר, אבל לי כמה שפחות להסתבך".
יצא לך לקבל נזיפות על דברים שאמרת?
"נזיפות, קודם כל מאז שהייתי ילדה זה היה תמיד 'דנה, תהיו בשקט' או 'דנה, בואו הנה'. תמיד הזאת שהיא קונדסון".
אני מדבר על נזיפות מעולם היח"צ, שאולי סיפרת יותר מדי.
"אה, מיח"צ. נזיפות כאלו לא. אני ילדה טובה. אני מפחדת מסמכות בגלל זה אני עכשיו נזהרת, אני עושה לך ביטחון מידע פה. בוא נעשה מנע. מנע, שלא נעשה ספויילרים. אני יכול לספר לך שמאיה היא בת 36, מגיעה ממשפחה טובה מאוד, אשת עסקים, יזמת אופנה, היא לא מבשלת לצערי, וזה דבר שאני מאוד אוהבת. בקושי טועמת שם, שזה כבר מקומם, אז בוא נתלונן".
אני עבדתי פעם בתוכנית אוכל, אז כן הייתי אוכל הרבה.
"אז בתהליך עבודה של גורי ויעל כיף להם כי הם הולכים למושיקו מ'בר 51', עוברים השתלמות, נכנסים לפס, מבשלים, אוכלים וחשבתי שזה גם... תוך כדי שלמדתי בישול קיבלת את הטלפונים לאודישנים. תגיד לי אתה אם זה צירוף מקרים".
כנראה שלא.
"הזייה. ואני לא בקטע של קלישאות, אבל... ראבק. ואז אני מקבלת את התפקיד שזה דבר מאוד מרגש כשלעצמו, ופתאום אני קוראת וקוראת וקוראת, והדמות לא מבשלת. אני מוחה, מה זו ההונאה הזאת. אבל אני עדיין אקח את התפקיד".
כל השבועיים האחרונים כל המדינה עסקה בחייך, איך הרגשת עם זה?
"אני מבינה את השאלה, אני לא אתמם", אמרה פרידר והתייחסה כמובן לידיעות על הרומן עם לוי. "שזה כאילו איפשהו מחמיא, אבל גם מביך, ותראה איפה אנחנו נמצאים... באירוע של היצירה הישראלית, התכנים הכי טובים, היוצרים הכי חשובים, שחקנים הכי תותחים. אני מבינה את השאלה, ואת ההתעניינות, אני לא אתמם, אבל אנחנו פה".
יש דברים בגו? יש יהודה לוי?
"מה?"
יש רומן?
"לא".
התשובה שלך נורא לקונית וקצרה.
"עכשיו אתה נוזף בי? עד עכשיו לא נזפו בך, אז עכשיו אני אנזוף בך'. אל תנזוף בי, אני נורא מתרגשת. ברמת ה'יבש לי בפה מרוב התרגשות', דופק לי הלב מכל הדבר הזה".
אני אומר שאת עונה בקצרה כי את מסתירה משהו?
"מה יש להאריך? חס וחלילה להסתיר, אין לי בעיה".
אתם חברים טובים?
"שנים".
מאיפה הגיעו השמועות?
"השמועות? עבדנו על טקסטים, נפגשנו לפני, ניפגש גם אחרי השמועות. חברים טובים".
אז אין כלום, כמו שביבי אומר?
"איך יהיה? הוא לא פה. אם יהיה... אבל הוא לא פה... נראה לי אני צריכה לעדכן אתכם, הוא איפשהו במירוץ. בינלאומי".
אנחנו כאן חוגגים יצירה ישראלית, בחוץ המדינה בוערת. יש הרבה דאגות למצב הדמוקרטיה. את שותפה לדאגות האלו?
"ברור, איזו שאלה. אני כמו כולם. זה כואב וזה מפחיד... אתה מכיר את 'הפשוטע'? קודם ציטטתי אותו, אותה, אותם... 'המדינה הזאת צריכה דחוף יום גיבוש בשפיים'. או ב'ימית 2000' או אצל מושיקו על הבר או שהוא יכעס עליי שהזמנתי את כל המדינה אליו לבר".
את משתתפת בהפגנות וכאלה?
"אני אגיד לך כזה דבר. מאוד מפחיד לדבר במילים גדולות, להגיד 'ימין', 'שמאל', 'משתתפת', 'לא משתתפת'. אני יכולה להגיד שכואב לי מאוד על מה שקורה פה, שאני מבולבלת כמו כולם, שאני מפחדת כמו כולם... גם המוות אתמול של אור אשכר... הלב שלי כאילו שבור בתכלס... ואנחנו מורידים, ואנחנו באירוע שמח, אז סליחה, אני לא יכולה להיות מנותקת... זהו, נראה לי אני מתחילה לדבר יותר מדי...".
תודה רבה לך.
"תודה".
