בחצי הגמר של "נינג'ה ישראל" ששודר אמש (שלישי), הספורטאי הנודע ומנצח העונה השנייה של הפורמט, גיל מרנץ, נפל למים ופספס את הכרטיס שלו לגמר הגדול. זאת לא העונה הראשונה שמרנץ עושה טעות קריטית רגע לפני הגמר ונראה כי הפעם יותר מתמיד לוקח מרנץ את ההפסד בקושי גדול. באינסטגרם שלו הוא כתב הלילה פוסט ארוך וכנה: "מה?! למה שוב?! מה לא עשיתי מספיק?! למה החלום הזה ממשיך להתרחק ממני?! אני לעולם לא אצליח שוב?! זה נגמר! לא אוכל לעמוד בזה שוב!".
"אלו היו המחשבות שלי. הנפילה הזו הייתה קשה מאוד, הפספוס היה כבד מאוד, ותחושת ההחמצה ריסקה אותי. הפעם לא הצלחתי להרים את הראש. הפעם הובסתי, הכישלון ניצח. אמרתי לעצמי אני לא מצליח הרבה, אני נכשל הרבה ואני מכיר התמודדות עם תסכול, כאב, צער, עצב, באסה וכעס הרי כבר נפלתי, הרי כבר נפסלתי, הרי כבר לא הצלחתי לשחזר, אז למה, למה הפעם כל הרגשות האלו היו מוגברים פי מיליון? למה אני מרוסק לרסיסים? ידעתי מה המשחק שאני נכנס אליו מראש, לפעמים מפסידים לפעמים מנצחים. אז למה עולמי קורס עליי?! ההבנה שלי לא שינתה לרגש שלי כלום.עברו הרבה שבועות ארוכים של דכאון ועצב, לבסוף הצלחתי לעשות זום אאוט".
"האמת הכתה בי, הבנתי שאני פוחד. הבנתי שהנינג׳ה הזה הפך להיות מה שמגדיר אותי שהזהות שלי תלויה בו. שאני קודם כל ההישגים שלי בנינג׳ה ורק אז אני גיל ואם אין הישגים אין גיל.'איך אני אסתכל על התלמידים שלי?'. 'איך אני יכול ללמד להצליח אם אני לא מצליח בעצמי?', 'אכזבתי שוב ושוב ושוב איך יאמינו בי?'. נפלתי חזק! והנפילה האמיתית שלי היא שהערך העצמי שלי הפך להיות תלוי בזה. מה יישאר שלי לא משנה מה יקרה? מה אף אחד לעולם לא יוכל לקחת לי? לפני שאצא להשיג מטרה או לכבוש פסגה אוודא שיש לי כבר את כל מה שממלא אותי ואת כל מה שגורם לי להרגיש שלם ומלא. הערך העצמי שלי לא תלוי בהישגים שלי, בכסף שאני עושה בקריירה או בתעודות שיש לי. הוא תלוי במי שאני כשאין לי אף אחד מהדברים האלה".
עוד הוסיף מרנץ: "את הטקסט הבא קראתי בפוסט של כליל קמחי ז״ל: ג'ון וודן, אחד ממאמני הכדורסל הגדולים בהיסטוריה שזכה בלא פחות מעשר אליפויות NCAA, שבע מתוכן ברצף, הישג שאף אחד מעולם לא הצליח לשחזר, אמר פעם לשחקן שלו: 'ביום שבו תחזור הביתה ממשחק, ולא יוכלו לדעת לפי ההתנהגות שלך אם ניצחת או הפסדת, אז - תדע שניצחת'. והשאיפה שלי היא להגיע למקום הזה. אז מי אתם בלי הטייטל, הכסף וההישגים?, יצא לכם לחשוב על זה פעם? מה יש בכם שלעולם לעולם, לא משנה מה, לא יהיה אפשר לקחת מכם?זהו שיעור גדול שאקח איתי לנצח, מקווה שתקחו ממנו משהו בעצמכם. אני אוהב אתכם, מעריך אתכם ומודה לכם שאתם לצידי! אמשיך להרים את ראשי וידיי לשמים לא משנה כמה פעמים אפול".
