אמש התקיים הגמר של אחת העונות הכי סוערות של "הישרדות", בסופה הוכרז על המתמודדת המבוגרת ביותר על האי, אלית מוסאיוף, כזוכה הגדולה. אמנם ההכרעה נפלה והמושבעים בחרו מי יגרוף איתו הביתה את פרס מיליון השקלים, אך מאז נראה שהרשת גועשת בטענה שלעונה הנוכחית יש זוכה אחרת לגמרי - גל רובין.
אחרי שהפסידה בגמר עם אפס הצבעות לטובתה, רובין החליטה לסגור חשבון עם השורדים ולהטיח בהם את כל מה שחשבה והרגישה במהלך שידורי הפרקים. בפוסט ארוך ומפורט היא הסבירה את שעברה מתחילת דרכה על האי ועד אתמול - הרגע בו סיימה את המשחק והשאירה את הפרק הזה מאחוריה.
בואו לשדרג את האנגלית שלכם: לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
בפוסט כתבה: "הגעתי לאי בודד אי שם רחוק.. באמצע החיים המוטרפים שלי, עם מטרות ורוח לחימה, שלא יביישו לוחמי המארינס. הילדים אלה שהניעו לי את המנוע התחרותי, הרצון להוכיח שעל אף שהקשרים בחיים שלי בהם הייתי לא משויכת.. במשפחה בנישואים ביציאה בשאלה והניבו צניחות ריגשיות.. שאני כאן להוכיח, הייתי בת אדם אי שם בסוף העולם, התנתקתי מהכאב, מהכלכלה, מהלחצים והדאגות המבעבעים. השארתי בישראל והתמסרתי למשחק מטורף שחי ונושם רק את עצמו.
"התחברתי לטבע, האי הפך לבית שני שלי, התאקלמתי בו תרתי משמע, יצרתי המון חברויות, הייתי ישרה וכנה, שימשתי החוליה החזקה.. בתחילת דרכי על החול החמים הגחליליות, בלילות עם שמיכת כוכבים נשאבתי לשקט, לפאוז שפתאום נקלעתי אליו במתנה. נטולת הבליי העולם הזה. כולם יצרו בריתות בעודי נהנת מרעש הגלים והצבעים בזריחות. אחרי חמישה ימים… התנערתי, הבנתי שאני במשחק שמטרתו לזכות במיליון שקלים. ואני ככ רוצה קצת לשחרר מהכתפיים שלי, להגשים חלומות לילדים. להתקדם קצת יותר לעבר החלום העצמאי..
הפעלתי את כל המנגנונים שפתחתי שנים.."
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים<<<
"לא נחלשתי לא התלוננתי לא בכיתי. הייתי נאמנה לדרך שלי. ולא זכיתי. אמנם הדחתי את כולם במשחק, באופן משחקי מוחלט. מאותו הרגע.. אותי הדיחו חברתי. המשימה שלהם הייתה להדיח אותי רגשית.. זה גם הגיע לארץ ועברתי שנה של זלזול והחרמה מצד החברים למסע והרגשה שכועסים עליי ואפילו שונאים.. ולא, הפעם לא באופן משחקי.. אלא בגלל המשחק..."
לבסוף הטיחה בחבריה למשחק: "לא הייתה רוח ספורטיבית, בטח לא אחריות משחקית. ההפך.. האשמה ונקמנות. וזאת הדחה חברתית, לא צלחו לקחת את המאמץ שלי ולהחמיא לו. אני הייתי אני, אתם הייתם אתם. ויאללה נקסט".
