הזמרת מירי מסיקה יצאה נגד נאום ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהאשים בנאומו את המפגינים נגד הרפורמה המשפטית ואת הממשלה הקודמת במצב הקשה הכולל את גל פיגועי הטרור הרצחניים המתרחשים במשמרתו ואמרה בציניות: "אני רוצה להתנצל על תפקוד מזעזע שלי כאזרחית. כי אני אמורה לדאוג לכלכלה ולביטחון. מתנצלת גם בשם החברים שלי שהלכו להפגין, ובגללם הוחזר שר הביטחון, הם עושים את זה מנקמנות אישית או משהו".
בואו לשדרג את האנגלית שלכם: לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
כעת, הזמרת שמתנגדת לרפורמה המשפטית, מתייחסת לכל התגובות הטובות והקשות שקיבלה ומסיימת בפנייה אישית לנתניהו. "אני רוצה להגיב על מבול התגובות שקיבלתי. תודה על המחמאות על כמה שאני אמיצה, אבל אני לא אמיצה בכלל. אין פחדנית ממני, בטח כשמדובר על חשש שלא יאהבו אותי. אני פשוט תמימה, ומאמינה בלב שלם שאנשים ידעו שכוונותיי טהורות, ושאני מדברת מתוך כאב אמיתי. מעולם לא הייתה לי בעיה עם אנשים ימין, אפילו ביביסטים מושבעים".
"לצורך העניין, חצי ממשפחת מסיקה הצביעה לנתניהו האם זה אומר שאני אוהבת אותם פחות? התשובה היא לא. הבעיה שלי עם ההנהגה המפלגת והמסיתה. המשתמשת בכאב של אנשים כדי לצבור עוד כח, והכי חשוב, הנהגה שלא עשתה דבר כדי לקדם או לעזור לאזרחי ישראל. בטח לא לשכבות החלשות. ישבתי לפני הנאום המדובר, בתקווה שבערב החג ינתן שביב תקווה, מסר מאחד לעם ישראל. שארגיש שראש הממשלה הוא גם שלי, ואיכפת לו גם מהכאב ומהפחד שלי ושל חצי מהעם הזה. דמוקרטיה היא לא שלטון הרוב, היא שלטון העם. כל העם על כל חלקיו ובמקום זה קיבלנו נאום מפלג, זורק אחריות על כולם, מלבד האיש הראשון שאמור לקחת אחריות על מצב המדינה שהוא עומד בראשה".
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
"זה היה מביש, מעליב ומבזה, לא פחות מזה", כתבה מסיקה והוסיפה: "ובאשר לתפקיד האומנים במרחב הציבורי, אני זמרת מיינסטרים, חצי מהקהל שלי הוא ימני, דווקא בגלל שיש לי מה להפסיד, בגלל מוצאי המזרחי והלא פריווילגי, הרגשתי שחשוב אף יותר להשמיע קול ברור. אם תהיה רפורמה משפטית, הדמוקרטיה בישראל תפגע, החוקים יפגעו בעיקר בשכבות החלשות. לכל הטוקבקיסטים הזועמים, לא אחזור על דברים שאיחלתם לי, רק אומר שאני לא כועסת בכלל. מקווה שעיניכם תפקחנה או הלב. שתדעו לאהוב ולקבל גם את מי שלא מסכים איתכם", וסיימה עם פנייה לנתניהו: ״אסיים בבקשה אישית לראש הממשלה. אם אפשר בנאום הבא, זרוק איזה עצם, שבריר תקווה. תכלול גם אותנו, אם לא יבוא לך טבעי, לא נורא - תשקר".
