את טקס ההלוויה של מאי נעים ז״ל, נכדתו הבכורה של שלמה שרף שנרצחה במסיבה ברעים, הנחה גיל ריבה, חבר משפחה ותיק, שכתב והקריא הספד מרגש שצמרר את הנוכחים: “יהודה עמיחי כתב: 'אלוהים מרחם על ילדי הגן / פחות מזה על ילדי בית הספר / ועל הגדולים לא ירחם עוד / ישאירם לבד / ולפעמים / יצטרכו לזחול על ארבע / בחול הלוהט כדי להגיע / אל תחנת האיסוף / והם - שותתי דם". ובדיוק כמו בשיר - גם את, מאי, ילדת־גן, ואלוהים לא ריחם עלייך כלל. גם לא על ההורים. או על המשפחה. או על החברים. אמא שלך, ענת, אוחזת בידי בחוזקה ולוחשת ש'אלוהים בכלל נמצא במקום אחר'. אבא שלך, עופר, מחבק בקושי וזועק שתיקה איומה לשמיים. גם לו נגמרו המילים. ובשמיים, אין רואה ואין שומע. אין עננים של רחמים או חמלה. רק עשן מלחמה. הנה גם סבא שלמה יושב שוב על כיסא השכול המוכר לו ומחבק את כולם".
> בין הנרצחים במסיבת הטבע בשבת השחורה היה גם יבואן הנעליים מוטי זוארמן ז״ל, 74, שהיה הבעלים של "פל נעליים" בדיזנגוף. העיתונאית אביה בן דוד, חברתו הקרובה, הספידה: "כל מי שהכיר את מוטי מצא דרך להתחבר אליו - צעירים או מבוגרים, היפים או בוהמיינים, בבנגלדש או בפלורנטין. הקסם שלו הילך על כולם. הוא גדל בבית דתי, הפך לאושיה תל אביבית, משם המשיך לעולם הרוח, לחופש ולמסיבות, אבל מעולם לא שרף גשרים, רק בנה עוד ועוד ערוצים ונע ביניהם. יצא לי להיות לצדו כמעט בכל התחנות, וכל אחת מהן הייתה שיעור לחיים. כמה אומץ צריך כדי לעזוב עולם של נוחות, מותרות ומעמד כדי לצאת לחיפוש עצמי, הכי רחוק, הכי עמוק ולמצוא את התכלית שלך, המשמעות. הוא לא ויתר אף פעם על האפשרות לדעת יותר וללמוד, עד שהפך למורה בעצמו. עד שניפגש, מוטי, תמשיך לרקוד ולהיות כזה יפה".
