הבוקר (רביעי) שיתפה שונית חמד בדמעות וכאב כי היא ארזה את בנותיה ועזבה את הארץ לאור המצב, כשבעלה הכדורגלן תומר חמד, שנמצא באימונים בקבוצה הפועל באר שבע, נותר בארץ בגפו. "בא לי לספר מה שעובר עליי. אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל ובטח כמוני יש את כל המדינה בערך. ומי אני בכלל שאבכה ואתלונן. תודה לאל הקרובים אליי לא נחטפו ונרצחו. אבל קרובים אליי זה בעצם כל המדינה מה שכולנו מרגישים עכשיו".
"כשהכל התחיל, אנחנו גרים בדרום באזור באר שבע. בארבעים השעות הראשונות לא יצאנו מהממ"ד ואלה היו הרגעים הכי מפחידים שהיו לי בחיים", שיתפה חמד בדמעות וכאב: "ברגע שהיה שעה של שקט לקחנו תיק גב ונסענו כל המשפחה להורים שלי לצפון. ונדדנו בין הורים אחים וחברים ממש כמו נוודים. השארנו הכל מאחור. הרגשנו שאנחנו עושים את הדבר הכי הגיוני לעזוב את הדרום וללכת למקום מבטחים. מאז אני מנסה להמשיך לחיות בסיטואציה הנוכחית כמו כולם, להסתיר מהילדות כל יום מה קורה. ולקוות שיהיה טוב".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
ואז סיפרה על הסיבה שגרמה לה לארוז פקלאות ולעזוב את הארץ: "ביום ה-12, תוך כדי שאני מתעסקת בהסברה עד כמה שאפשר לעוקבים שלי בעולם, ומנסה לשכנע את החברים שלנו בעולם מי הם הטובים ומי הרעים, וכמובן לגייס תרומות ולעלות את שמות החטופים והנעדרים ולבקר בקיבוצים בצפון, לשמח ילדים, לעזור עם אספקה לחיילים וביום ה-12 תומר התבקש לחזור לאימונים בדרום. ואז אמרתי - עד כאן, אני לא נשארת פה. איך אני אתן לו לנסוע לדרום? אני בטח לא אסע עם הבנות שלי למקום לא בטוח. אני לא רוצה להישאר בצפון אצל הוריי כי גם כבר שם לא בטוח".
"אני לא אתן לו לנסוע הלוך-חזור כל יום לאימון ולהיות בדרכים ולהסתכן ואז אמרתי לו 'אני אורזת ונוסעת'. לאן? אני לא יודעת. וגם לא היה לי מה לארוז כי אנחנו אצל ההורים ואין לנו שום דבר מאיתנו. ביקשתי משכנה שתעשה לנו אריזה מהירה מהבית ושלחתי את הדברים במונית. נסענו לשדה התעופה, נסענו למקום שגרנו בו, בגלל שהמצב בעולם לא בטוח, אני לא אגיד לאן. מקום שאני יכולה לתת לילדות שלנו רגע של חיים רגילים אפילו לא להגיד ביטחון כי גם כאן לא מרגיש בטוח. תומר בא איתנו, שם אותנו, ראה שאנחנו במקום טוב ונסע חזרה לישראל לאימונים".
עוד הוסיפה חמד: "עכשיו אני פה כבר כמה ימים, כאילו במקום יותר בטוח, אבל בעצם לא. כן ברחתי מהחדשות ואני לא שומעת אזעקות וטילים אבל עדיין עסוקה בהסברה ולשכנע את העולם מי הם הרעים. רציתי לשתף שלמרות שאני רחוקה פיזית, אני עדיין רוצה להיות בישראל אז אם מישהו או מישהי מכם צריכים עזרה, תרומות או הסברה או כל דבר תפנו אליי. אנסה לעזור ככל שאני יכולה מכאן. לא יודעת מה יוליד יום ואני לא מצפה לשום דבר ומי אני בכלל שאני אבכה. הלב שלי עם המשפחות השכולות ומשפחות הנעדרים והחטופים איך אני בכלל מעזה לבכות. מתפללת שהחיילים שלנו יחזרו בשלום ושהחטופים שלנו יחזרו בשלום ושננצח".
