אחרי 13 שנים בבלגיה, גל וליאור רפאלוב חזרו לישראל אחרי תקרית אנטישמית שחוו ילדיהם בבית הספר מאז מלחמת חרבות ברזל. כעת, משתפת רפאלוב על החזרה ארצה, על הבית החדש בקיסריה, על השמועות שליאור בעלה ברח לבלגיה אחרי השבעה באקוטובר, ומכריזה: "אנחנו פה כדי להישאר, לא משנה איזו הצעה אטרקטיבית ליאור יקבל". כמו כן, חושפת רפאלוב חרם קשה שחוותה בילדות, דכאון אחרי לידה שגרם לה לא לטפל בילדה, מדברת על החיים בצל כדורגלן, על הבגידות בעולם הכדורגלנים ועל נאמנות של בעלה, וגם חושפת על תקרית קשה בה פרצו לביתם בבלגיה כשהייתה בהריון שני בזמן שליאור שיחק בקבוצה ועל היהלומים שנגנבו ממנה.

מיקי לוין מראיינת את גל רפאלוב (צילום :מערכת TMI)

"גרנו בבלגיה כמעט 13 שנים, ‫וליאור קיבל הצעה של שנה פלוס ‫לעבור למכבי חיפה, ‫ובאמת אמרנו, אוקיי, ‫נעבור את השנה הראשונה, ונראה. הוא עזב את בלגיה ואני נשארתי, ‫ואמרנו ‫נראה לאן הרוח נושבת, ‫בעקבות החוזה, ‫אם באמת הוא ממשיך ‫את השנה הנוספת, ‫לא תהיה ברירה ונצטרך לחבור אליו מן הסתם ‫ולחיות כולם יחד, כמו שצריך להיות".

‫למה אגב לעזוב קבוצה גדולה בבלגיה ‫בשביל מכבי חיפה?
"קודם כל, זה מועדון פאר מכבי חיפה, ‫מי שלא יודע, ‫וזה מועדון שהוא גדל שם, ‫וזה איזושהי סגירת מעגל גם עבורו, ‫שתמיד הוא אמר, 'אני אסיים ‫במכבי חיפה', ‫רק כדי באמת לסגור מעגל, ‫כי הוא כל החיים שיחק שם והוא קפטן מכבי חיפה".

זאת אומרת שאת נשארת ‫עם הילדים בבלגיה לבד, ‫והוא חזר לארץ.
"‫נכון, אנחנו רק בנינו בית חדשים בבלגיה, רצינו להגשים ‫את בית חלומותינו, ‫ובאמת עברנו ממש כמה חודשים ‫לפני שהוא עזב. ‫עוד היינו עם קרטונים, בנינו בית, ‫יש את העסק שלנו לתכשיטים, ‫יהלומים, ‫ואני נשארתי עם הילדים. ואז באמת הגיע השביעי באוקטובר, ‫והיו מלא הפגנות ‫פרו-פלסטיניות ברחובות, ‫ופחדנו לדבר בעברית, ‫היה מאוד מלחיץ, מאוד. ‫הכנסנו את כל המזוזות הביתה פנימה. ואז הייתה תקרית ‫בבית ספר של הבן שלי, ‫באה אליו ילדה מהכיתה, ציירה דגל פלסטין, דגל ישראל, ‫עשתה איקס גדול על דגל ישראל ‫ואמרה לו, 'free palastine'. ואז התחילו  ‫כל מיני הכפשות בבית ספר.

היו איתו עוד שני חברים יהודים וגם להם התנכלו. לאחד מהם אפילו הורידו את המכנסיים. ‫זה היה מזעזע, באמת. ‫אנחנו, האימהות, פשוט נחרדנו. ‫וזה גם איפשהו  ‫הזכיר לי חוויות מהילדות ‫שגם אני עברתי חרמות ודברים לא נעימים. ‫ זה ככה עשה לי טריגר כזה למה שעברתי".

‫איך ילדה יפה עוברת חרמות? ‫זה משהו שהוא בדרך כלל מנוגד ‫למוסכמות החברתיות.
"‫אני חושבת שלא. אני חושבת ‫שהיום הבריונות בכל מקום, ‫זה לא משנה איך אתה נראה. אם תופסים אותך ואתה ‫בחולשה, אתה שקט, ‫זה מאוד קל. ואני הייתי שקטה וביישנית. אני באמת, אני זוכרת שכמה ילדות ‫באמת התנפלו עליי. הייתי בכיתה ה', ‫ובאמת דחפו אותי והרביצו לי ‫ושפכו עליי ממש בקבוק קולה. ‫ואימא שלי אמרה לי 'מה קרה?', ‫ואני פשוט אמרתי - לא, ‫את לא מבינה, נשפך עליי, ניסיתי כל הזמן להסתיר את זה.

‫ואז פתחו אתר אינטרנטי בבית ספר, ‫וחברות של אימא שלי התקשרו ‫לאימא שלי ואמרו לה - ‫'תקשיבי, לא מפסיקים ‫לקלל את גל שם באתר, ‫זה אתר שכולם רואים', ‫ובאמת נכנסתי, ‫אני זוכרת איזשהו ערב אחד ‫פשוט קראתי את כל מה שרושמים עליי ‫ולא הפסקתי לבכות. אני לא האמנתי, כאילו, למה? ‫למה? למה? אימא שלי אמרה למורים, ‫תורידו את האתר הזה. ‫כאילו, למה הילדה צריכה לעבור ‫שכל הבית ספר רואה ‫שרושמים עליה דברים כאלה נוראים? ‫ובאמת אחרי שאימא שלי התערבה, ‫הם הורידו את האתר הזה, ‫אבל הנזק כבר נעשה".

גל רפאלוב (צילום: צילום מסך מתוך האינסטגרם)
גל רפאלוב (צילום: צילום מסך מתוך האינסטגרם)

‫איזה טראומות וצלקות זה הותיר בך?
"המון, ‫ואני רואה את זה על הילדים שלי, ‫שאני ממש קוראת משהו ‫שנגיד הבת שלי אומרת לי, ‫צחקו עליי או אמרו לי שאני ככה, ‫ואני ממש נכנסת ללחץ ‫ואני יכולה לא לישון בלילה, ‫רק שהיא לא תעבור, ‫שהיא לא תרגיש".

‫בבלגיה הייתם כוכבי על, ‫הלכתם ברחוב כמו שעומר אדם ויעל שלביה ‫הולכים פה בישראל?
‫"סוג של כן, חתימות וסלפי'ז. הוא גם זכה בנעל הזהב שם, ‫ובאמת הוא היה כוכב כדורגל שם, נעל הזהב ‫זה השחקן הכי טוב בבלגיה".

‫זה לא קשה לך להיות האישה של? זאתי שנמצאת בצל, ‫זאתי שהולכת אחרי בעלה. ‫אם זה - עוברת לישראל, כי הוא עובר, עוברת לבלגיה כי הוא עובר, ‫מגדלת את הילדים בזמן ש... ‫ ‫פעם נשות הכדורגלנים זה היה טרנדי, ‫היום זה כאילו...
"‫תראי, אני לא רואה את עצמי כצל, ‫כי אני חושבת שהוא גם מעיד על כך ‫שהרבה מההצלחה שלו זה בזכות ‫הביחד, והמשפחתיות, ‫אנחנו התפתחנו ביחד, ‫פתחנו עסקים ביחד. ‫זה גרם לי גם, את יודעת, להתפתח שם. ‫בגיל 21 וחצי, עברתי לבלגיה הייתי ילדה, זה מאוד קשוח, התחלה הייתה תמיד קשה, אבל מהר מאוד הבנתי שאני לא שם ‫כדי לחכות עד שהוא יסיים אימון, זה לא בשבילי. ‫אז למדתי ואז פתחתי עסק ‫של תכשיטים ויהלומים, ‫ועבדתי, היה לי חנות, היו לי עובדים".

אם עסקינן בנשות ‫הכדורגלנים, ‫יש גם לא מעט שמועות ‫שתמיד כדורגלנים מופיעים ‫בכל מיני כותרות צהובות ‫על בגידות בנשים שלהם.
"‫זה סטיגמה כזאת, בינינו יש אמון מוחלט. ‫קודם כל, אנחנו החברים ‫הכי טובים, באמת. ‫ואני חושבת שזה המפתח להצלחה, ‫להיות חברים מאוד טובים. ‫ואנחנו סומכים אחד על השנייה, ‫וגם אני יכולה לומר שהוא גם יכול לדאוג,  ‫ולא, יש בינינו אמון וכנות וכבוד, ‫וזה מה שחשוב לדעתי".

היה פרסומים שהוא בעצם ברח מפה ‫כשהתחיל השביעה באוקטובר, ‫ישר לבלגיה.
"אני אעשה לכם סדר. אנשים חשבו ‫שעברנו ביחד לארץ, ‫שחזרנו לארץ ביחד אחרי שהוא חתם עם מכבי חיפה ‫וזה לא מה שקרה, אני נשארתי בבלגיה. ואחרי השבעה באוקטובר ‫הפסיקו להתאמן והפסיקו לשחק. ‫אז הוא בא אלינו להיות עם את אשתו והילדים. ‫ובאמת כולם חשבו שהוא ברח, ‫ולא ידעו שהוא באמת בא לבקר אותנו, ‫להיות איתנו, עם המשפחה. ‫אז לא, הוא לא ברח".

הצגת פוסט זה באינסטגרם

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎Gal Refaelov‎‏ (@‏‎gal_refaelov‎‏)‎‏


‫ואיפה את מרגישה יותר בית בבלגיה או ישראל?
"פה, חד משמעית. ‫אפילו שעכשיו המצב כל כך קשה ‫ולא יודעים לאן אנחנו הולכים מפה. בסופו של יום, ‫איך שלא תהפכי את זה, אין לנו ארץ אחרת. ‫באירופה לא אוהבים אותנו".

‫זאת אומרת שעכשיו נותנים לליאור הצעה, ‫נגיד, לשחק בקבוצה גדולה, ‫מנצ'סטר, אתם עוזבים?
"‫לא, זהו".

זהו, סיימתם? ‫השתקעתם פה?
"כן, אנחנו פה, ואנחנו פה כדי להישאר".

‫אפשר להחתים אותך על זה, ‫לא משנה איזה הצעה הוא יקבל, ‫כמה מיליונים?
"פה כדי להישאר".

בהמשך, חשפה רפאלוב כי עברה דכאון אחרי לידה

ז"ה לא משהו שאובחנתי עם רופא, כי באמת  לא ידעתי בעצמי שאני חווה דבר כזה. אז היה לי גם את העסק של התכשיטים שבדיוק פתחנו כשהייתי בהריון, גם היה לי ילד בן שנתיים, כשילדתי, אני פשוט נכנסתי איזשהו בלבול רגשות, לא הפסקתי לבכות, אני פשוט זה כואב לי גם להגיד את זה היום, כי אני אימא מאוד מאוד טוטאלית, אז כואב לי להגיד שבאמת לא רציתי את הילדה, אני לא ידעתי מה נעשה איתי, אני פשוט בכיתי, אמרתי, מה, מה, מה אני עושה מפה עכשיו, מה? מה אני עושה? ובאמת עברתי שערת רגשות".

וזה שאת מתמודדת לבד, והוא במשחק.
"לבד, והוא במשחק, והוא גם שבר את הרגל בדיוק, זו הייתה תקופה נוראית. לא יודעת, הרגשתי שחרב עליי עולמי, ובאמת כואב עוד פעם לומר את זה, כי זו הילדה הכי מדהימה שיש, והילדים שלי, זה העולם שלי, אבל באמת בזמנו לא ידעתי מה לעשות, חזרתי לעבודה אחרי חודש וחצי, לא יכולתי לתפקד כאמא, לא תפקדתי כמו שצריך. לא לקחתי כדורים, לא היתה לי את המודעות לצערי, שבאמת יש דבר כזה ידעתי דיכאון, אבל לא ידעתי מה התסמינים".

אז איך זה נגמר?
"זה נגמר אחרי כמה חודשים שההורים באו יותר, כי אימא שלי ראתה שאני באמת במשבר, שאני לא מפסיקה לבכות, ממש חוזרת מהעבודה ומסתגרת".

אז מי טיפל בילדה?
הייתה לי גם נני וגם ליאור עזר לי המון, המון, המון, כי הוא היה בבית, הוא שבר את הרגל באותו זמן, וטיפלתי בילדה אבל זה היה טיפול על אוטומט. זה לא היה טיפול שהרגשתי, פשוט רציתי להתנתק מכולם וזה עוד פעם, כואב לי לומר את זה".

אין לך מה, זו תופעה מאוד מאוד ידועה, הורמונים משתוללים.
"כן, מאוד ידועה, חבל שאנשים, לא מדברים על זה יותר. פשוט היה לי תקופה מאוד מאוד קשה, אבל זה חלף, עם הזמן זה חלף, עם עזרה של המשפחה, וזהו, ויש לי ילדים מדהימים, מדהימים".

רפאלוב חשפה גם לראשונה על תקרית פריצה בבלגיה כפי שאירעה למשפחת זהבי

"הייתי באימון של הבן שלי,  היה קר נורא, זה היה בינואר, אני זוכרת כי היה שלג והיה קפוא. בעלי היה במשחק חוץ, שכרגיל, כשהם יודעים שזה קל לדעת איפה הוא, זו מטרה קלה, כי הוא בטלוויזיה כרגע, וחזרתי הביתה, היה חושך נוראי, אני נכנסת הביתה, לא ראיתי עוד כלום, שמתי את המפתחות, ואני זוכרת שהנחתי שם איזשהו תיק, ואמרתי, טוב, אולי הזיזו, לא יודעת, והבן שלי מהר כבר עולה להתקלח, ואני מסתובבת אחורה, אני רואה את כל הוויטרינות מנופצות. אני חשבתי שיש לי אנשים בבית. הורדנו נעליים, אני קוראת לבן שלי בהיסטריה, בוא מהר, יש אנשים בבית. לקחתי אותו, לקחתי את הקטנה שלי, רצנו לרחוב, בלי נעליים, ופשוט התקשרתי מהר לחבר טוב שלנו ולמשטרה, והם הגיעו. פרצו לנו לבית. לקחו הכל".

מה גנבו תכשיטים, יהלומים?
"הכול, הכול, כי אני בדיוק סגרתי את החנות הישנה ועברתי לחדשה וכל הסחורה הייתה בבית".

אז זה מישהו שידע.
"זה מישהו שידע. לקחו לנו הכול, וזה לא רק בקטע של החומריות, זה הדברים הסנטימנטליים, טבעת נישואין ואירוסים. 

איך מתרוממים אחרי תקרית כזו? זה מרסק לדעת שמישהו נכנס לך לדברים הפרטיים.
"אני לא יצאתי מהבית, חשבתי, שעוקבים אחריי, ידעו איפה אני, יודעים איפה אני, בכל זמן, לא סמכתי על אף אחד. זה טראומה, זה לא לישון, את הולכת ורואה מישהו במראה עוקב אחריך, את אומרת, יו, אולי הם רוצים לחזור, לא סיימו, פשוט לא רציתי להישאר בבית הזה יותר.

הצגת פוסט זה באינסטגרם

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎Galit Korner‎‏ (@‏‎galitkorner‎‏)‎‏