אני יושב כבר כמה שעות מול דף וורד לבן, נקי וריק. הבטחתי לעצמי שהיום, בין ידיעות על הספדים של מפורסמים למאבקי התמיכה של גל גדות, אני אתן לך במה אחות שלי. אני טוב במילים, בניתי על זה קריירה, שנינו. החיים שלנו נקשרו אחד בשנייה בזכות מילים, בלעדיהן לא היינו נפגשים בכלל. ותראי את האירוניה שהחיים מזמנים לנו, אין לי מילים שי. אין לי.
איפה את שתתקשרי לנזוף בי ש-25 דקות לכתיבת אייטם זה מוגזם? המתחרים כבר העלו לפנינו וזה לא יכול לעבוד ככה. אז קודם כל, אבקש ממך לסלוח לי שהאייטם הזה, לוקח לי קצת יותר מ-25 דקות, אבל אל תדאגי המתחרים לא העלו אותי לפניי, אני לגמרי מקדים אותם הפעם.
ילדת זהב שאת, פלא בריאה קסום, האיט גירל התל אביבית האולטימטיבית. עם הסטייל הנכון והגישה הכי מחרפנת לחיים שנתקלתי בה. בעולם שלנו, אנחנו האנשים שמאחורי הקלעים. אנחנו קמים כל בוקר כדי להביא לקדמת הבמה את כל המפורסמים שכולם בבית מכירים, אבל אנחנו, נשארים תמיד מאחורי המסך. כמה זה אבסורד שהפכת בסוף לכוכבת המרכזית של הרשתות החברתיות, ושהחמנייה שלך הפכה לאייקון.
שי יש לך סמל מסחרי אחרי המוות, את קולטת? כשרואים חמנייה, רואים אותך. אמא שלך ואחותך מיתגו אותך כמו שביונסה ממתגת את לייבל הוויסקי שלה ומשווקת לקהל הרחב (הקוראים פה ירימו גבה על הציניות שלי, אבל את, את נקרעת מצחוק עכשיו).
את יודעת, בחייך לא יצא לנו לדבר הרבה על איזו עורכת מופלאה היית. למי יש זמן להרים לך בתוך הלו"ז שלנו? אלה מתגרשים, וההם מתחתנים, וההוא הוריד להיא עוקב ופליטת הריאליטי הזו קטפה קמפיין שנלקח ממנה בחוסר צדק, והכל עכשיו והכל מהיר והכל צריך לתקתק. אחותי הנפלאה, היה לי העונג והכבוד ללמוד איתך ולצדך, ניתנה לי הזכות לעשות את שנות ה-20 התל אביביות שלי בקרבתך. אני, את ונועה, שלושה ילדים שחיים בסרט, שעושים כותרות ודופקים השקות. שהטייטל של "כתבי בידור", היה מה שאיחד אותנו. איזה כוח היינו, איזה טריו לעזאזל. חשבנו שניצחנו את החיים יחד.
עברה שנה שייקי, עברה שנה את קולטת? אני כל הזמן תוהה איך לך. האם גם שם למעלה את מלכת השכבה? האם גם שם, את מתקשרת לכל אנשי היח"צ ומשיגה לעצמך כרטיסים לשורות הראשונות בהופעות של ג'ון לנון ומייקל ג'קסון? את כותבת גם עליהם ביקורות אחותי? תיזהרי להגזים, זה בכל זאת מייקל ג'קסון, תני לו מקום של כבוד כי יש לך נטייה להגיד מה שבא לך בלי פילטרים.
איך מנציחים דיווה כמוך תגידי לי? אני רוצה להיות בנאלי, לומר לך שהחיים לא אותם חיים בלעדייך, שהשארת את כולם מרוסקים אבל החותם שלך תמיד נוכח, אני רוצה לומר לך שאת מלאך שהלך מכאן מוקדם מדי, אבל אני מפחד. אני מפחד שתגידי לי שזה קיטשי ודוחה, שאני אמור לדעת איך להלל ולשבח בחורה צינית וחדה כמוך. שלא מתאים לי מילים מתייפחות כאלה.
אז אני אגיד לך שי, אני אגיד לך שהעזיבה שלך מהעולם הזה היתה מפוארת. שנינט ליוותה אותך בדרכך האחרונה וכל השמיים בכו באותו יום. אני אגיד לך שמאז, את סמל לנעורים נצחיים, שכותבים עליך שירים ומקדישים אותך בהופעות ענק, שאריאל זילבר הפך את "ברוש", השיר האהוב עליך בתבל, לשיר שלך. אני אגיד לך שאת מפורסמת. בואי, בינינו תמיד רצית להיות, אל תצטנעי לי עכשיו. אני אגיד לך עוד, שהמשפחה היפה שלך חיה ומנציחה אותך. הם בוחרים בחיים אחותי, ראיתי להם בעיניים בעצמי.
שי רגב, נכנסת לי לחיים ברוח סערה והלכת מכאן כמו שרק את יודעת – עשית כותרות. היום, הכותרת שלי מוקדשת לך. תודה לך, וסליחה שלא היינו שם להציל אותך. סליחה שאת בת 25 לכל החיים. סליחה שהלכת בסך הכל לרקוד בסופ"ש, רגע לפני עוד שבוע של כותרות חדשות. תרקדי למעלה אחותי היפה, תרקדי כמו שרקדת עד הרגע האחרון. לנצח בלב שלי, לנצח בלב של כולנו.
שי רגב ז"ל. עורכת אתר TMI מעריב, נרצחה במסיבת הנובה לצד אהוב ליבה ניר פורטי והיא בת 25 במותה. הבחורה הכי מבריקה שהכרתי, החמנייה הכי יפה בשדה. אני אוהב אותך ולנצח אקדש את שמך.
