השחקנית הישראלית המצליחה בהוליווד, גל גדות, הייצוא הכי מרשים שהיה לנו בתולדות הקולנוע, הפכה להיות שק חבטות של כל מדורי הבידור. מודה ומתוודה שגם אנחנו חטאנו והצטרפנו לזרם המבקרים, כי זה אחלה קליק בייטס וכולנו מחפשים בימים מתוחים אלה קורבן להוציא עליו את הכעס והזעם. אז למה אנחנו כ"כ אוהבים להתנגח דווקא בגל גדות?
כולם ככולם, מבקרים את גדות, שצעדה אתמול (ראשון) על השטיח האדום באירוע גאלת מוזיאון האקדמיה בהוליווד, כשהיא בלי סיכת החטופים הצהובה על השמלה הגרנדיוזית שבחרה ללבוש, שזכתה גם היא לביקורות, אבל זה כבר עניין אחר, כי על טעם ועל ריח אין מה להתווכח.
כולם כועסים במיוחד, כי מדובר באחד האירועים הגדולים בתעשייה ההוליוודית וגדות קיבלה הזדמנות בקנה מידה עולמי להשמיע את הקול שלנו, והיא בחרה להתעלם ממה שמתרחש במדינה שלה. יחד עם זאת, היא צעדה לצד בעלה ירון ורסנו שענד את הסיכה בשבילה, בשביל כולנו.
גדות זכתה במטר של ביקורות נוקבות לאורך כל המלחמה, כשבחרה להתעלם מהמלחמה בישראל, כמו שלא גינתה או שיתפה את העולם במתקפת הטילים הבליסטית האחרונה ששיגרה איראן לעבר המדינה לפני שלושה שבועות. היא גם לא שיתפה אף פוסט על אירועי המלחמה בצפון מול חיזבאללה, על התושבים העקורים, על הצפון הבוער וגם לא על המלחמה בעזה. ולמה זה כל כך מכעיס אותנו? כי יש לה פלטפורמה גדולה, עם 108 מיליון עוקבים ברחבי העולם. שוות ערך לרשתות תקשורת זרות בעולם.
אפשר לשפוט אותה לחומרה ואפשר לשפוט לקולא, אפשר להתרכז בשלילי ובהתעלמות שלה מהמלחמה ואפשר להתרכז בטוב, וגדות עשתה לא מעט טוב למדינת ישראל, טוב יותר מהרבה שחקנים הוליוודים יהודים כמו נטלי פורטמן או יהודים מצליחים אחרים בעולם, מבלי להזכיר את מארק צוקרברג ושות'. רק נזכיר, למי שסובל חלילה מדימנציה - גדות ארגנה את הקרנת סרט הזוועות של דובר צה"ל לבכירים בהוליווד. רק החודש היא שיתפה ברשתות החברתיות שנה לציון היום הארור בשבעה באוקטובר, ובחודשים הראשונים אחרי השבת השחורה דאגה לעלות בתדירות תמונות של החטופים, שיתפה על הזוועות שיושבי העוטף עברו וקראה שוב ושוב להשבתם הביתה.
זכותה לבחור לשתוק ולהתעלם ממה שמתרחש בארץ כשבא לה, ואנחנו אמורים לכבד את בחירתה, בכל זאת היא מתגוררת מעבר לים, היא אישה, יש לה ילדים ומשפחה והיא גם צריכה לשמור על ביטחונם ולא להתסיס את השכנים הפרו פלסטינים כשהאנטישמיות גואה בארה"ב. אני בטוחה שרבים מאיתנו שטיילו בעולם בשנה האחרונה, הצניעו את העברית והסממנים היהודיים מחשש לחייהם.
זכותה גם לחשוב על הקריירה ועתידה בתעשיית הוליווד, על הקולגות הערבים, המפיקים והעבודות שהיא הפסידה ועלולה להפסיד רק על עצם היותה יהודייה, ומי שמנו לשפוט , מי אנחנו שנכנס לנעליה ולסל השיקולים והבחירות שלה. בבחירתה להיות שחקנית מצליחה בעולם, היא לא וויתרה על עצמה לטובת המדינה, היא לא בחרה בתפקיד פוליטי, ויחד עם זאת היא עושה מעל ומעבר למען שמה הטוב של המדינה ועלינו להסתפק בטוב שהיא עושה.
גדות מאז ומעולם הביאה לנו כבוד בינלאומי. עצם הנוכחות וההצלחה שלה מעבר לים כישראלית שפרצה גבולות בהוליווד מספיקה. היא ערכית, יפהפייה, מוצלחת, מצחיקה ונעימה, ומייצגת את כל היופי שהאדם יכול לזכות בו. רק זה עושה לנו שם טוב בעולם. בכל שנה, היא מציינת את יום השואה, בפני עשרות מיליוני עוקביה, משתפת בסיפור משפחתה, והיא עושה זאת באלגנטיות ובדרך שמולידה הקשבה והכלה ולא בדרך מתריסה.
זו תמיד הייתה דרכה. ואני בטוחה וסמוכה שהיא תציין מעתה בכל שנה גם את השבעה באוקטובר. ואם היא בוחרת הפעם להנמיך את התמיכה שלה בישראל לכדי חטופים בלבד, זו זכותה המלאה. שחררו כבר מגל גדות, תודו לה על כל העשייה, ותפסיקו להיות כפויי טובה.
