18,502
קאט פייט נשים חדש בתעשייה מזווית מפתיעה ולא צפויה. המגישה לירון ויצמן התראיינה לשער מגזין לאישה, ובריאיון אמרה: "יש בי משהו שבז לאנשים שעשו רילוקיישן. אני קצת שיפוטית אני מודה, זו מדינה שבחיים לא הייתי מחליפה״ .
הציטוט המדובר נגע אישית בפאולה רוזנברג שירדה כזכור מהארץ והחלה יחד עם בעלה והילדים חיים חדשים בקפריסין, בעקבות המלחמה בישראל. רוזנברג קראה את הריאיון של ויצמן והגיבה בחומרה לדבריה: ״על הבוז המתנשא למי שבוחר אחרת. הניסיון לגרוף אהדה ציבורית דרך הבעת בוז כלפי מי שלא חי כרגע במדינת ישראל".
עוד כתבה והוסיפה: ״יש הבדל עצום בין ביקורת לבין בוז, זה לגיטימי להתאכזב ממישהו שבחר אחרת, זה אנושי לכעוס כשמישהו לא עומד בציפיות שלנו, זה טבעי להתווכח על דרכי פעולה שונות, אבל בוז? בוז זה משהו אחר לגמרי. בוז הוא לא ביקורת על מעשים - הוא מחיקה של האדם עצמו".
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות<<
"בוז הוא לא דאגה ואכפתיות - הוא התנשאות וזלזול. בוז הוא לא ניסיון לשכנע או לשנות - הוא הצהרה 'אני טוב ממך'. בוז מייצג את כל מה שמפרק את החברה הישראלית בשנים האחרונות - את הזלזול באחר, את החלוקה ל'אנחנו' ו'הם', את הדה-לגיטימציה של כל מי שחושב אחרת, את ההתנשאות של 'רק אני צודק'".
"בוז הוא מסוכן כי הוא משתיק קולות, מרחיק אנשים שיכולים וצריכים להיות חלק מהפתרון. הוא דוחף החוצה דווקא את אלה שאכפת להם מספיק כדי להילחם על דמותה של המדינה, גם אם הם עושים את זה בדרך שונה. זה לא רק עניין של מוסר - זו שאלה של הישרדות. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לדחות את מי שעושה למענה ממיקום גיאוגרפי שונה".
"המניעים לבוז הם גם לא הבעה אותנטית של צער אלא נובעים לעניות דעתי משלושה מניעים עיקריים, אנשים שבזים לאחרים מונעים מאחד או מכמה מהם: 1. מקנאה - של אלו שאולי היו רוצים לנסות לשנות מקום מגורים לתקופה אבל לא מסוגלים לחיות במקום שונה ובתנאים אחרים, אם בגלל פחד משינויים או מחסום השפה או חשש להפסיד את מה שיש להם או פחד כלכלי - ורוצים להדחיק את הסקרנות או הקנאה באמצעות ביקורת על אחרים".
"2. מעמדה פריבילגית - אלו ששופטים ממגדל השן של שובע כלכלי ונוחות אישית, כי יותר קל להטיף על 'אין לי ארץ אחרת' כשהמקום שאת נמצאת בו הוא גם האופציה שמפנקת אותך כלכלית. 3. תפיסת עולם פשטנית ומוסרנית - אלו אנשים שתמיד חושבים שמה שהם עושים הוא הכי טוב, הכי נכון, הכי צודק. ושכולם אמורים לחיות לפי האמונה שלהם. שאין להם יכולת לראות מורכבות מעבר לשחור-לבן. העמדה הזו לא קשורה רק לנושא הזה".
"הניסיון להגדיר 'נאמנות' דרך מיקום גיאוגרפי הוא לא רק שגוי - הוא מסוכן, כי הוא מעניק הכשר לכל אלו שגרים בישראל ואדישים לגורלה, או אלו שמנצלים את המדינה לרווח אישי ולא רק שלא נלחמים עבורה - אלא לעתים בוזזים את האוצרות שלה ואת הכסף שמשלמים שאר האזרחים, גם רבים מאלו שגרים מחוצה לה. כתבה פטולה והוסיפה 'פאולה את סתם מנסה להתנצל על זה שאת לא בישראל' אז לא - זה ממש לא פוסט אפולוגטי. אני כותבת אותו בראש מורם".
"התלבטתי אם לכתוב אותו כי ידעתי שיהיו תגובות כאלו. ברור שהוא נוגע לי כי אני גרה מחוץ לישראל כרגע. ברור שישראל חשובה לי ואהובה עלי. אבל זה לא העיקר. כתבתי את הפוסט כי אני חרדה מהמגמה המזעזעת שממשיכה לחלחל לכל תחום של סימון ב'אנחנו' ו'הם'. זה התחיל מהשלטון ועבר נורמליזציה. מדינת ישראל זקוקה לכל קול שיכול להישמע לטובתה, החטופות והחטופים זקוקים לכל ישראלי, יהודי, נוצרי, מוסלמי, אמריקאי, ארגנטינאי וקפריסאי שיכול לדבר בעד השבתם הביתה וכנגד ההפקרה".
"מדינת ישראל זקוקה לכל אדם באשר הוא שיעזור לה לצאת מהסחרחרה של הרס עצמי אליה נקלעה. למדינת ישראל אין את הפריבילגיה לזלזל במי שבוחר לעשות למענה. מכל מקום בעולם. גל גדות לא פחות ישראלית, גם אם בחרה לגור באמריקה, דווקא כי היא נושאת בגאווה את זהותה במקום בו היה עדיף לה לטשטש אותה ומקדמת אינטרסים ישראלים באופן מרשים. נועה תשבי לא פחות תורמת למדינת ישראל ממי שהכתובת שלו בתעודת הזהות היא בישראל, למעשה היא תורמת הרבה יותר מישראלים רבים שמעולם לא חיו מחוץ לגבולות ישראל".
"ויש עוד המון אזרחים אחרים ולא מפורסמים שבחרו לחיות כרגע במדינה אחרת, ועדיין מקדישים מזמנם, כספם ומרצם למען ישראל - והם לא ראויים לבוז. אין לאף אחד זכות למחוק את תרומת אזרחי ישראל שגרים מחוצה לה ואת ההקרבה שלהם למען המדינה לאורך השנים כשגרו בה".
רוזנברג סיימה עם הדברים הבאים: "הפוסט הזה נכתב כדי שטרנד הבוז לא ישיג את מטרתו וישתיק ישראלים שתורמים לישראל ושהחליטו, כל אחד מסיבותיו, שלא לגור בה כרגע. כולל אותי כמובן מוזמנים להביע בתגובות חוסר הסכמה, אכזבה או כעס. מי שיביע בוז - תגובתו תימחק".
