53,417
רק לפני קצת יותר מחודש פרסמה ליאורה על השמועות הלא נכונות על מותו של זאב רווח. אשתו, מלי רווח-אנג'לו, זעמה גם היא על השמועות המרושעות האלו.
השבוע, המוות הזה הפך לעובדה שציערה כמעט כל בית בישראל. באותו אייטם פורסם קטע מלפני 40 שנה שהופיע ב"רחל המרכלת" המיתולוגית ("העולם הזה"): “החתונה המפתיעה התקיימה חודש בלבד אחרי שרווח התגרש מאשתו, השחקנית שולה רווח.
ברגע שקיבל את הגט ביד, הוא רץ לחופה יחד עם מלי אנג׳לו, צעירה בת 20 וכמה. רווח, בן ה־41, הכיר את כלתו בעת שביים את הסרט 'פצעי בגרות 80'. זאביק היה צריך לבחון עשרות צעירות, עם בגדים ובלעדיהם, כדי למצוא את המתאימות לסרט.
כשגמר לבדוק את החתיכות, הוא הבחין פתאום במזכירת ההפקה, שלא הייתה אלא אותה מלי אנג׳לו. לדעתו היא הייתה יותר חתיכה מכל הנבחנות. הקליק שנוצר ביניהם היה כל כך חזק, עד שרווח סיפר לחבריו, שהפעם מצא את אהבת חייו״. עד כאן "העולם הזה".
שולה רווח-ירון לא הגיעה להלוויית אב שתי בנותיה ומי שהיה בעלה למשך 15 שנה. מתברר שהשניים היו בנתק ממושך. כעת היא מספרת על הפער העדתי ביניהם, על יחסם של הוריה אליו, ועל כך שהיא מתכוונת לצאת בקרוב בהצגת יחיד שרווח המנוח יהיה, לדבריה, "לפחות 50 אחוז ממנה".
שולה רווח-ירון, משתתפת בצערך. הייתי רוצה כמה מילים על זאב ז"ל.
"לא הייתי איתו בקשר בכלל. אין לי מה להגיד עליו".
נפרדתם רע בזמנו?
"כן, כן".
לא הלכת להלוויה שלו?
"לא".
וואלה.
"לא כמחאה, אלא כי לא הרגשתי צורך, בגלל שבכל השנים האחרונות, ואני מדברת איתך על הרבה שנים אחרונות - לא היה שום קשר, וכשהיינו נפגשים, הוא לא היה אומר לי שלום אפילו".
באמת?
"כן".
למה?
"אין לי מושג, זה לא עניין אותי. המון אנשים מצלצלים לנחם אותי. אני אומרת תודה רבה ואני ישר אוטומטית בלב אעביר את הנחמה לבנות, זה אבא שלהן. אבל לי אין שום איזושהי מעורבות רגשית או איזשהו צער. היינו שלוש שנים חברים ועוד 15 שנה נשואים וזהו, לא נשאר מזה שום דבר, חוץ מזה שיש לנו שתי בנות, 11 נכדים וחמישה נינים. זה ממש שבט".
ועם אשתו מלי לא היית בכלל בשום קשר?
"לא, לא, ממש לא".
ואותה היית רואה באירועים? היא כן הייתה מדברת איתך?
"היינו אומרים שלום, אבל זהו. לא היו יחסים".
אבל הוא לא היה מדבר איתך בכלל?
"לא".
מה הסיבה שנפרדתם?
"שאני אכתוב לך ספר למה נפרדנו? בואי נתחיל מזה שאני חושבת שהייתה חוסר התאמה. אני אשכנזייה, גרמניה, פולניה, רוסיה, והוא מרוקו. זה התחיל מהבדל פערים במנטליות, ומעבר לזה גם באישיות. בקטע של: 'מה זה הנישואים', דברים כאלה. האמת שאני זוכרת שעבורי הפרידה הייתה מאוד קשה".
את התחתנת מאז?
"לא, לא. הספיק לי. אין צורך. אני מסתדרת נהדר לבד, לא צריכה שום דבר. יש חברים, יש חברה, אבל סוג של מחויבות אחד לאחד – לא, ממש לא. אני הייתי נורא צעירה כשפגשתי אותו. הייתי בת 18. הגעתי לבית צבי ואמרו לי: 'את הולכת לפגוש מישהו בשנה השלישית', ולו אמרו שהוא הולך לפגוש מישהו בשנה הראשונה, וכשנפגשנו שם, במרפסת המאוד פסטורלית, הכרנו, התוודענו זה לזו, והמשפט השני שלו היה משהו כמו: 'אנחנו צריכים לפגוש את ההורים שלי'. זאת אומרת, הוא כבר החליט שאני המיועדת שלו. הייתי בת 18, מאוד צעירה, ילדה טובה שבאה מהכרמל בחיפה, לא יודעת מהחיים שלה. במשפחה הייתה התנגדות חזקה אליו בגלל המוצא שלו. נורא לא רצו אותו, ואני נלחמתי. זו הייתה חברות מלאה מהמורות והייתי איתו מגיל 18 למעשה. בעצם, הוא היה הגבר הראשון שלי".
והוא עזב אותך בגלל מלי?
"תשמעי, יש שם כ"כ הרבה נטישות ועזיבות, שמלי כבר הייתה אחרונה שבשורה, את יודעת. זה לא יפה להתלכלך עכשיו כשהוא מת. בשיחת טלפון טעונה בינינו הוא אמר לי אחרי 15 שנות נישואים, 'אני רוצה להתגרש'. כל השנים נמנעתי מלדבר, יש שתי ילדות, משפחה, נמנעתי מלהתלכלך. אני יכולה לכתוב ספר עליו. ממש. דרך אגב, כמעט עוד רגע זה קורה. כתבתי גם מחזה יחיד, שחצי ממנו זה על זאב. הייתי צריכה לצאת עם המחזה, אבל הייתה לי שנה כזאת, שהיו לי שלושה ניתוחי עיניים. דפקו לי עין בניתוח קטרקט. בסוף עשיתי השתלת קרנית. עכשיו אני רואה בסדר גמור, אבל מה שקרה לי לקינוח, למנה אחרונה, זה שלפני שלושה חודשים חטפתי התקף לב. הייתי צריכה לצאת עם ההצגה, קראתי לה 'מזוודה'. תהיה בעזרת השם הצגת יחיד. גם זה ששתי הבנות שלי חרדיות זה לא צחוק בכלל. הן נמצאות בשבעה, בבית אצל מלי, אבל הצעירה יותר באה לישון כאן".
אז תהיה הצגה בסוף?
"ההכנות להצגה הזאת נעצרה ואז שאלתי את הבמאי שלי: 'תגיד, יש טעם שנוציא את ההצגה עכשיו?'. הוא אמר לי: 'נהפוך הוא'. זו הצגה שאני גם כתבתי אותה ואני גם משחקת ואני גם מנגנת. אני מנגנת בכינור. זה היה צריך להיות וואו".
הסיפור המלא - מחר במדור של ליאורה במוסף שישי
