במהלך סוף השבוע האחרון, הופצו ברשתות החברתיות תמונות של בובות לבושות במדי צבא צה״ל ותלויות מצווארם באופן המדמה ״נוהל התאבדות״. זאת, כמיצג מחאתי של החרדים במסגרת מאבקם כנגד חוק הגיוס.
נזכיר - בחודש ינואר האחרון פרקליטות המדינה הצהירה כי יעד הגיוס של 4,800 חרדים לשנת הגיוס הנוכחית אינו הולם את צרכי הצבא ואינו עומד בערך השוויון. הפרקליטות עידכנה את בית המשפט כי החל משנת הגיוס 2026 יוכל צה"ל לגייס כל כמות של חרדים. אך סוגייה זאת עדיין לא נפתרה ומייצרת מתיחויות בחברה הישראלית.
כחלק מהאקט המחאתי אחת הבובות נתלתה על חוטי חשמל במאה שערים לצד דגל פלסטין, ושנייה נתלתה על מרפסת, לצד שלט ובו הכיתוב "נמות ולא נתגייס".
אברי גלעד התייחס אמש (שבת) למראות בתוכניתו בקשת 12 ״יאיר ושרקי", כשהוא מחופש לדובר צה״ל דניאל הגרי ואמר: ״התמונה הזאת מילאה אותי כעס וזעם. מעניין אותי ברמה האישית למה אני צריך לשלם כל כך הרבה מיסים, יותר ויותר מיסים, כדי לפרנס את האנשים הירודים האלה, העלובים האלה, הרקובים האלה? למה אני צריך, מהכסף שלי, במקום לשים אותו במטרות טובות, לממן את החרא הזה?".
כזכור גלעד שמרבה להביע את דעתו על המצב הקיים במדינה החליט לנקוט בצעד ולהיעזר בעורכת הדין שלו כדי לערוך את הצוואה שלו, כך שבבוא היום ידעו מה לעשות איתו, וגם הוסיף סעיף חריג בנוגע לבקשתו במקרה שייחטף שמצביע על דעותיו.
כך שיתף בטור שלו ב"ישראל היום": "הלכתי השבוע לעורכת דין שמתמחה בענייני צוואות, ירושות, יפויי כח מתמשכים וכל מה שאדם אחראי שם במגירה כדי שבבוא היום ידעו מה לעשות איתו. הורשתי, חילקתי, ציוויתי, יפיתי כח".
כתב מגיש הטלוויזיה והוסיף, "ביקשתי שלא ישאירו אותי בחיים בכוח. שאם זה נגמר, לפחות שייגמר יפה בלי טיפולים מיותרים שמאריכים חיים לחינם", שיתף, "ואז חשבתי לי, בארץ הזאת, היקרה והאהובה אבל המסוכנת כל כך, ראוי שאדם גם יגלה דעתו בעניין שנהיה רלוונטי, ויהיה אף יותר בעתיד הקרוב, לאור העובדה שחינכנו את האויב שברגע שיש לו חטופים ביד, הוא יכול לקבל בחזרה את אדמתו תמורת 'שבויי מלחמה'. חשבתי שנכון יהיה להגיד מה אני מבקש שיעשו או לא יעשו תמורת שחרורי".
"אם חס ושלום אני נופל בידי חיות האדם של האויב כחטוף, אני, אברי גלעד, מבקש שלא לשלם עבורי יותר מערכי. אני אדם בן 62, מרבית חיי מאחורי, לא יקרה כלום אם זה יהיה הסוף. חייתי די. זה בסדר לשחרר אסיר או שניים, אם לא רצחו, אבל לא יותר מזה. אבל מעבר לשחרור אסירים, אני דורש לא לחשוב אפילו על נסיגה כלשהי תמורתי, לא להרהר אפילו על ויתור על הישגי המלחמה, על אספקת מזון או דלק לאויב תמורתי".
