25,249
נדב גד׳ג ייצג את ישראל בתחרות אירוויזיון 2015 והיה לבין הזמרים המבטיחים באותה תקופה, אך מיד לאחר התחרות נעלם מעיני התקשורת הישראלית. היום (רביעי) התארח גדג׳ לראיון חשוף בתכנית ״הדו״ח היומי״ ברשת 13 ובה סיפר על האישפוזים בהם היה, ההתמכרויות והתחושות המורכבות.
״אני מוכן לחזור למוזיקה, זה מה שאני רוצה לעשות כל החיים, וזה מה שאני מתכוון לעשות. אז אמרתי שאני חייב לקהל איזשהו הסבר״, הצהיר בפתח הראיון.
״כשהייתי יוצא בין האשפוזים ועדיין הייתי במצב לא הכי מאוזן ואנשים היו שואלים אותי ׳מה, איפה אתה? למה לא רואים אותך?׳ הייתי מחרטט. אבל החל מהאשפוז השישי, שכבר הגעתי להבנה של מה קורה איתי והפסקתי להשתחרר מהבתי חולים כשאני עדיין חולה, אז הייתי עונה ׳תשמעו יש לי מניה-דיפרסיה ואני מוצא את עצמי מתאשפז בבתי חולים״.
״לא ידעתי מה זה מתמודדי נפש. לא ראיתי סרטים על זה ולא קראתי ספרים על זה. בחמישה האישפוזים הראשונים שלי, לא הבנתי מה קורה איתי. אבל מהאישפוז השישי, התחלתי להבין מה קורה איתי ונחשפתי לשאנשים שחווה משברי נפש ששינו אותם״.
״במניה דיפרסיה, אתה מאבד את הקו בין מציאות לדמיון. זה מתבטא בזה שאתה לא ישן בלילות, שאתה מדבר הרבה, שאתה עובר מנושא לנושא, שאתה לא ברור תקשורתית, ועם הזמן אתה מתחיל להזות״. קובי מחט שראיין את גדג׳ הזכיר כי ראה אותו חווה התקף בזמן צילומים לסרט.
עוד אמר: ״המוח שלי המציא לי שאני משיחי, שאני מקבל מסרים מאלוהים, והאמנתי לזה. אתה לא יכול שלא להאמין לזה, זה כל כך חזק שאתה לא יכול שלא להאמין לזה. והייתי בטריפ, כמו בן אדם שהוא על סמים קשים. הייתי בטריפ חודש וחצי. כשצילמנו את הסרט, הייתי במניה, הייתי פסיכוטי כל הסרט״.
״בהקלטות חוויתי התקף של שיבוש. איבדתי את השפיות. הייתי גר לבד ברמת גן, והייתי לקראת סוף הצבא, והתחלתי שאלות כמו ׳בוא'נה, איפה החברים שלי? למה אין לי חברים? אני לא מצליח להוציא שירים. וואו, אין לי הופעות״. עוד שיתף בגילוי לב: ״התמכרתי למריחואנה. הייתי מעשן כל יום כל היום״.
״התחלתי לקחת את הטיפול התרופתי שלי ולא חזרתי לעשן. אבל נפגעתי במלא מישורים. פתאום הייתה לי חרדה חברתית כי באשפוז אין עם מי לדבר ופתאום אתה מוצא את עצמך לא מדבר חודש״.
״הייתי במקומות סגורים כל כך הרבה זמן, ניסיתי להבין מה הסיבות שהתפרץ אצלי הדבר הזה. נגיד, כשצעקתי על כל הסט בזמן הצילומים ובדיעבד מה צעקתי עליהם? את כל החרדות שהיו לי. צעקתי עליהם: ׳לא נמאס לכם לשקר אחד לשני כל הזמן? לא נמאס לכם להיות ככה וככה? בדיעבד כל הדברים שישבו עליי״.
מחט: ״אני לא יודע אם אתה זוכר, אבל היינו מחובקים שם הרבה זמן. נורא רציתי להחזיק אותך כדי שלא תלך לשום מקום. עד שבסופו של דבר התפנית מהמקום״.
