אסף שטרית ומינדי ארליך, היו אחד הזוגות הבולטים של "חתונה ממבט ראשון", שהחליטו להמשיך יחד אחרי סיום צילומי העונה. הם ניהלו זוגיות ארוכה שכללה מגורים משותפים, אך בתום שנה של זוגיות הם החליטו להיפרד.
כעת מספר לנו אסף הצצה מחיי הזוגיות הרומנטיים עם מינדי אותם הסתירו השניים בשנה האחרונה ומעיני הציבור ושמרו על כך בסודי סודות. בתמונות נאהבים ששיתף אסף, הוא לרגע אחד כמעט הצליח לבלבל אותנו האם באמת נגמר ביניהם באופן סופי.
בפוסט ששיתף לצד תמונות שלהם מהתקופה ביחד כזוג כתב דברי תודה וסיכם את הזוגיות והקשר ביניהם: "הכול נחשף. הרגעים היפים, הרגעים המאתגרים, וגם ההחלטה שלנו. נראה שזה הזמן שלי לעצור, לקחת רגע, ולכתוב".
"זו הייתה שנה שלא היה בה רגע דל. בכל יום קרה משהו. בכל יום פגשתי חלק אחר בי, בך, בנו. נכנסנו להרפתקה הזו שני זרים, עם עבר שונה, ערכים שונים, קצב אחר. ובכל זאת, נוצר בינינו משהו עמוק, שהחזיק את הלב פתוח גם ברגעים הקשים. זה לא היה קל. היו פערים, היו רגעים שחשבנו שזה גדול עלינו. אבל בתוך כל זה, הצלחנו למצוא שפה של הקשבה, של עדינות, של נכונות אמיתית לנסות. הצלחנו לאהוב גם כשזה לא היה קל, דווקא כשזה לא היה קל".
הוא הוסיף: "הייתה בינינו הדדיות, לפעמים ברורה, לפעמים פחות, אבל תמיד מתוך בחירה להישאר. אני גאה בעצמי על הדרך שעשיתי. על כל הפעמים שבחרתי באהבה, גם כשהיא דרשה ממני לוותר, לפעמים גם על עצמי, על הרגלים, על מה שהכרתי. אני חושב על כל הבחירות שעשיתי בדרך, על המעבר מתל אביב לירושלים, על הפעמים שבהן נשארתי כשלא היה פשוט, על הרגעים בהם בחרתי להיאחז גם כשהלב התעייף".
שטרית תיאר את התחושות מהמסע: "בחרתי לבוא עד הסוף, עם לב פתוח, עם עצמי. כל שלב במסע דרש מאתנו אומץ מסוג אחר. האומץ להיחשף, להישאר. והאומץ הכי גדול - לדעת מתי לשחרר. לא מתוך ויתור, אלא מתוך כבוד. כבוד לאהבה שהייתה שם. כבוד אלינו. מינדי הכלה שלי, אני רוצה להודות לך, שלימדת אותי לקפל סדין עם גומי לריבוע מושלם. על הבקרים שפתחנו יחד, לסדר את המיטה כשקמים. על נתי, הילד, הבוגר, על הזכות להכיר אותו, על החלק הזה הכל-כך משמעותי שבך. על הארוחות המדהימות, על התחושה של בית, משפחה.
תודה על המסע, על כל יום שהביא איתו חוויה חדשה. על היכולת לומר הרבה במעט. תודה שלימדת אותי שפרחים הם לא רק סמל לאהבה, ומתנה היא גם של הנותן. תודה שלימדת אותי לאפשר".
"אפשרת לי וזכיתי לפרימיירה איתך, הראשונה שלך, לראות אותך, להעריץ אותך, תודה. גיליתי אותך, דרך המילים, דרך הכתיבה, דרך השתיקות, דרך ההבעה. לימדת אותי שבתסריט טוב יש נסתר, וסיפור טוב לא מסופר עד הסוף. תודה שלא ניסית לתקן אותי, שקיבלת אותי. כמו בתסריט, המכתב היה ארוך יותר ונחתך, כמו בסיפור שלא סופר במלואו. מה שירד, ירד בכאב, אבל נשאר אצלי עמוק בלב. נשארנו עם הזיכרון והאהבה שלא התממשה עד הסוף. אנחנו היום בזכות מה שחווינו אתמול, דרכינו נפגשו מסיבה, לעונה, לצמיחה. ביום הלידה שלי אמרת לי 'כשידיים נפגשות, אפילו המשא הכבד ביותר הופך לקל יותר'".
לסיכום הוא איחל: "מאחל לשנינו להפגיש ידיים ולא להרפות אף פעם. תודה על שנה (וחודש) שלמה של חוויות, על האומץ להתגלות, על התחלה חדשה. תודה ששינית את חיי. תודה עלייך.. אסף".
