באווירה מתוחה במיוחד ובצל קריאות מחאה וניפוף דגלי פלסטין בקהל, נפתח סוף סוף שבוע אירוויזיון 2025 בעיר באזל שבשוויץ עם טקס השטיח הטורקיז. ולמרות הכל – יובל רפאל, נציגת ישראל, צעדה בגאון על השטיח, עטופה בכחול-לבן, מחויכת מאוזן לאוזן, ונושאת איתה דבר חזק יותר מכל רעש רקע - האישיות הכובשת שלה.

טקס הפתיחה – שנחשב לאירוע החגיגי ביותר בשבוע האירוויזיון, הוא הרבה מעבר לשטיח נוצץ. הוא ההצגה הראשונה, המקום שבו כל מדינה מציגה את עצמה לעולם לא דרך מוזיקה, אלא דרך נוכחות. השנה, באזל קיבלה את פני 37 משלחות על שטיח טורקיז באורך שיא של 1.2 ק"מ – מהרובע העתיק בעיר, דרך הגשר המרכזי, ועד לאולמות Messe Basel. בין עשרות קריאות שנאה, ואפילו סימני "שחיטה" מקהל - מה שבטוח את הנוכחות של יובל אף אחד לא פספס. 

מפגין בקהל (צילום :רשתות חברתיות)

מאחוריה בקהל, דגלי פלסטין התנופפו, קריאות מחאה נשמעו. אבל יובל? היא לא נרתעה, מלווה באבטחה צמודה, לא זזה ימינה או שמאלה ולא נתנה להם להרוס לה את הרגע. היא שלחה לבבות. היא חייכה. היא נשארה בדיוק מי שהיא – נציגה ישראלית גאה, אמיצה, שליבה פתוח לכל העולם גם כשהעולם לעיתים סוגר דלתות בפניה.

מפגינים בקהל (צילום: רויטרס)
מפגינים בקהל (צילום: רויטרס)

נכון, יש ביקורות. על ההופעה, על הקול, על התאורה, על מה לא. אבל מול כל הביקורות, קל לשכוח דבר אחד: הכוח של יובל אף פעם לא היה רק במה שהיא שרה – אלא במי שהיא. אני פגשתי אותה אחרי הזכייה בכוב הבא. אני זוכר את הברק בעיניים, את הצניעות, את הרגש. זה לא משהו שאפשר ללמד – זה פשוט היא. וכשהיא מתמודדת עם מבטים עוינים, עם שנאה מהקהל, ועדיין בוחרת לאהוב – זה יותר חזק מכל דקלום טכני של שיר.

אז גם אם לא כל תו יפול בדיוק במקום, וגם אם התאורה תיכבה ברגע הלא נכון – יש דברים שאי אפשר לכבות. יובל רפאל תמשיכי להיות האור שלנו שם על הבמה.