רגע לפני שתעלה לבמה בתחרות האירוויזיון בבאזל, יובל רפאל מעוררת עניין רב ברחבי העולם. סיפורה האישי המסקרן הופך אותה לאחת המתמודדות המדוברות השנה, והיא מתראיינת לכלי תקשורת מובילים כמו ה-BBC, וגם מחוץ לאירופה – למשל בראיון שהעניקה למגזין האמריקאי "בילבורד".
הסיבה לחשיפה הגוברת היא שההצבעה באירוויזיון פתוחה השנה לכל מדינות העולם, ורפאל מכוונת לגייס תמיכה מאזרחי ארצות הברית – תמיכה שעשויה להשפיע באופן משמעותי על תוצאות ההצבעה.
במקביל, רפאל הגשימה את חלומו של כל אמן והופיעה על שלט חוצות ענק בטיימס סקוור שבניו יורק, בקריאה להצביע לישראל בתחרות. את המהלך מימנו משרד החוץ והקונסוליה הישראלית בניו יורק.
גם נועה קירל הופיעה על שלט דומה בתפוח הגדול לפני כשנתיים, במהלך שהעניק לה חשיפה בינלאומית ונחשב לאחד הגורמים שסייעו לה להגיע למקום השלישי בתחרות עם השיר "יוניקורן". רפאל הנרגשת שיתפה את הרגע המרגש, כשעלתה על שלט הענק, וכתבה לאמה: "אמא, את יושבת? אני בטיימסקוואר!".
סיקור השתתפותה בתחרות חושף את האופן המורכב שבו התקשורת הזרה מתמודדת עם סיפורה הלא קונבנציולי. כלי תקשורת מערביים, כדוגמת ה-BBC, מציגים את יובל באופן דואלי: מחד, כקורבן וניצולת טרור שסיפורה מזעזע, ומאידך, כדמות שנויה במחלוקת על רקע המתיחות הפוליטית. אחת מרשתות התקשורת, למשל, הרחיבה בתיאור הטראומה שחוותה, אך במקביל הדגיש את "הסערה העצומה" סביב השתתפות ישראל כמדינה בתחרות.
התקשורת הבריטית מרבה לציין את יובל כ"ניצולת הטבח הגדול ביותר ביהודים מאז השואה" – ניסוח שמעורר דיון בעצמו על אופן הצגת האירועים. בכתבות רבות, סיפורה האישי המזעזע מוצג במקביל לדיון על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שיוצר הקשר פוליטי מורכב לזמרת הצעירה.
בסיקור הבינלאומי, סיפור הישרדותה של יובל במתקפת השבעה באוקטובר הפך לנרטיב המרכזי – לעיתים אף יותר מיכולותיה המוזיקליות. הגופים השונים מפרטים בהרחבה כיצד התחבאה במקלט, איך שרדה על ידי העמדת פני מתה בהתאם לעצת אביה, וכיצד גררה גופות מעליה כדי להגן על עצמה.
