תחילת מאי הלכה לעולמה ליזה חסון ז"ל, והיא בת 80. חסון הייתה אהובתו ואם בנו היחיד של הרופא סגן ד"ר יעקב מאור (פולרביץ) ז"ל, שנספה באסון הצוללת אח"י דקר בשנת 1968. את סיפורה הגדיר כתב הפלילים המיתולוגי, בוקי נאה, בפוסט מרגש בפייסבוק, כ“סקופ הגדול ביותר בחיי".
“על קו הטלפון הייתה אישה עם קול חנוק מדמעות שאמרה לי", נזכר נאה, “'למה אתם לא בודקים ומפרסמים כל שנה את אותו הדבר. פרסמתם היום שוב ידיעה על האזכרה השנתית לחללי הצוללת דקר. כל שנה נואם שם יו"ר ארגון אסירי ציון, האבא של רופא הצוללת. בכל פעם מפרסמים את הנאום שלו והוא אומר שלא נשאר מהבן שלו זכר ואין לו ילד שיקרא עליו קדיש. זה לא נכון. יש ילד והוא נושא את שמו'".
“זו הייתה תחילתו של סיפור מופרע", מוסיף נאה. “אחרי שעה הייתי אצלה בבית. קראו לה ליזה. ליזה חסון, בחורה חתיכה מבאר יעקב. על הקיר הייתה תמונה של הרופא הרווק של הצוללת דקר. מתחתיה ישב ילד נחמד שהיה אז החלוץ המרכזי של קבוצת הנוער של בית"ר ת"א בכדורגל. כאילו קופי. אותו בנאדם".
חסון ז"ל סיפרה לנאה על ההיכרות ביניהם. “היא סיפרה שהיא רקדה בדיסקוטק ברמלה. התחיל איתה בחור רוסי שנראה הכי יורם בעולם. הוא אמר שהוא רופא. היא לא כל כך האמינה, אבל נהיה מה שנהיה והם עשו מה שעשו. אחרי זה הוא נעלם. אז עדיין לא היו טלפונים ניידים עם וואטסאפים וכאלה. יום אחד היא הבינה שהיא בהיריון. בתור לרופא לבקש לעשות הפלה מההוא שנעלם, היה עיתון. היו שם תמונות של נעדרי הצוללת דקר. התמונה של הד"ר הרופא הנעלם הייתה שם. היה כתוב שהוא בן יחיד".
מתברר כי כשהצוללת אח"י דקר יצאה להפלגה, הוחלט ברגע האחרון להוציא את מאור במקום רופא אחר. “היא הלכה לרב גורן וסיפרה לו את הסיפור שלה", ממשיך ומספר נאה, “הוא קבע שלא עושים הפלה. הוא קרא לאבא של הרופא הרווק של הצוללת דקר וסיפר לו את הסיפור והודיע לו שלא עושים הפלה. הסבא הלך על זה ושיכן אותה ואת הרך הנולד ברחוב ליד ביתו. הוא היה מבקר בסתר אבל לא סיפר לאף אחד. בכל אופן, באותם זמנים, ילד עם מרוקאית מבאר יעקב שהכיר בדיסקוטק ברמלה ועוד מחוץ לנישואים, היה פדיחה".
לליאורה מספר נאה שאחרי שחרורו מהצבא הבן, קובי מאור, פתח בר בכיכר דיזנגוף. קראו לו "בר דעת", כי היו שם שיעורי תורה. “עכשיו ליזה חסון מתה", מסכם נאה. “יעקב שב"י מאור (כשם אביו הרופא) הוא היום חוזר בתשובה. אבא ל־10 ילדים שגר בירושלים וקורא כל שנה קדיש על אביו שלא זכה לראותו. ליזה הגישה 54 שנים אחרי בקשה לצבא להכיר בה כאלמנת צה"ל, אבל לא זכתה, למרות שהבן הוכר כיתום צה"ל".
באותו ריאיון לאתר YNET אמר הבן על המאבק להכרה שלא צלח: "כל חייה אמא חיה בצל האסון. היא גידלה אותי לבד ועבדה בכמה עבודות במקביל כשהיה צריך. אני שלם עם המאבק הזה, כי זה הכבוד של אמא שלי והיה מגיע לה להזדקן בכבוד".
עו"ד ברק קדם, שייצג את חסון ז"ל, מסר בתגובה: "משרד הביטחון סירב להכיר בה כאלמנת צה"ל, אך בעקבות התביעה שהגשנו הבין משרד הביטחון את המיוחדות שבמקרה וניאות להעניק לה תמיכה חד־פעמית בסכום מכובד ולהגדיל לה את התמיכה החודשית".
שלום ליעקב שב"י מאור. מה יש לך לומר על סיפור חייה של אמך ז"ל?
"בימים אלה ממש אני שוקד על ספר שיספר את סיפור חיינו, שלי ושל אמא. בגדול יש כאן עוול נוראי של שנים רבות. לפני שנתיים הוצאתי מסמך מארכיון המדינה שהיה אסור לפרסום במשך 50 שנה ובו פסק הדין של הרב הראשי לשעבר, שלמה גורן ז"ל, שמוכיח עד כמה היה העוול גדול כלפי אמא ז"ל וכלפיי. כשזה יהיה מוכן אשמח שתעזרי בפרסומו. בינתיים אוכל לומר שאמא הייתה במערכת יחסים של שנתיים עם אבא ז"ל והם עמדו להינשא. יש לי סימוכין מהמסמכים".
