מהרגע הראשון משהו בלורן גוזלן לא הסתדר לי. בתעודת הזהות היא הייתה קצת מצחיקה – ואני, בתמימותי, עוד נתתי לה צ'אנס. אמרתי לעצמי: אולי דווקא יהיה מעניין איתה. אבל לא לקח הרבה זמן עד שהמסכה ירדה – ומה שחשבתי שתהיה דמות צבעונית, התברר כאחת הדמויות הכי ערמומיות בבית. אם יש נחש העונה – הוא לגמרי עונה לשם לורן.
הפרק האחרון של יום רביעי הסתיים בהתלקחות בין יוסי בובליל ללורן. יוסי לא עיכל שלורן העמידה אותו להדחה – ועוד העזה להגיד לו במקביל שהיא אוהבת אותו. מבחינתו, מי שאוהב – לא שולח לרשימת המודחים. לורן ניסתה להסביר שלא היה לה מישהו אחר לבחור בו, אבל נתקלה בחומה של טענות, נשברה ובכתה. יוסי, במקום להרגיע, הסלים: האשים אותה ואת מוגרבי באסטרטגיה להפיל אותו, ואפילו זרק איום מרומז על כך שהבת שלו, עינב, 'תדאג להוציא את לורן מהבית' אם תראה את הקטע. אז רק נאמר זאת כך: לא כל ריב בבית צריך להיגמר באיומים מבחוץ.
אבל אם כבר עימותים, בואו נדבר רגע על הריב בין דרור קליר למאור ברוכמן. השניים היו חברים צמודים מהיום הראשון, וזה לא במקרה – הם כמו כפפה ליד, כמו סיר ומכסה. שניהם חיים על רכילות והפה שלהם נפתח על כל דייר ודיירת בבית. אבל יש ביניהם הבדל אחד מהותי: דרור מנסה לשחק על כל המגרש – מרכל מצד אחד ומתחנף מהצד שני, תמיד מחפש להישאר 'בסדר' עם כולם. מאור? הרבה פחות מתאמצת לעשות שלום.
אחרי שברוכמן כבר הספיקה לריב עם חצי בית, נותר רק אחד ברשימה – דרור. אבל להפתעתי, הפעם אני עם מאור. היא צדקה – גם בעובדות וגם בגישה. דרור פשוט לא התנהג כמו חבר. כולנו היינו נעלבים אם מישהו שקראנו לו חבר היה מדבר עלינו מאחורי הגב, ופה זה בדיוק מה שקרה. לא משנה אם אמר את המילה "צבועה" או רק רמז – עצם זה שהוא פתח עליה שיחה מאחורי הגב זה מספיק. דרור תמיד מתנהג ככה עם כולם - מה ששונה הפעם? מאור תפסה אותו על חם או שמישהי חיממה אותה.
ובמישהי אני מתכוון למי שלקחה את הריב הזה למקום אחר לגמרי - לורן. נכון, חלק מהדברים שהיא אמרה על דרור לא מנותקים מהמציאות – אבל האופן שבו היא סיבנה, חיממה, והקצינה כל מילה? זה כבר היה סכסוך במשרה מלאה.
בחזרה לריב – הסתכלתי שוב על הדברים שדרור אמר. "מאור נהיית שווייץ?" – הוא זרק, וארז איסקוב מיהר לפרש: "זה צביעות". אבל בואו נשים את הדברים על השולחן – דרור עצמו לא קרא לה "צבועה", לפחות לא באופן ישיר ובנוכחות אחרים. ועדיין, גם בלי המילה הזו, זו לא דרך שבה חבר מדבר על חברה. נכון, הוא פתח עליה גם בחדר האח – אבל כולנו מתפוצצים לפעמים, בטח אחרי שיא של עצבים. ובמקרה הזה? בואו לא נשכח מה הצית את הכול – שאול לחץ על הסייב בשביל אלאיה, והבית נכנס לסחרור.
אחרי כל זה, המסקנה ברורה מתמיד: לורן היא אחת הנחשות הגדולות של הבית. דרור, כמה מפתיע, דווקא עשה צעד של בגרות – הוריד את האגו, בא למאור עם נשיקה והתנצלות דרמטית, אולי אפילו מוגזמת. ככה הוא, דרור – מרכל מאחורי הגב, אחר כך מחייך כאילו כלום. רק מה? הוא אף פעם לא באמת בא וחושף את מה שאמר, עם מאור היה לו חשוב להתוודות.
ומאור יכלה להעריך את המאמץ, לנשום רגע ולהניח את הדרמה בצד. אבל לא – במקום זה היא הלכה ישר ללורן לשתף, ולורן? כמו תמיד, זיהתה הזדמנות להבעיר. במקום להרגיע, היא שפכה עוד שמן, בטענה ש"דרור לא חבר". כי למה לפספס רגע של סכסוך כשאפשר לחמם אותו עד רתיחה?
בפעם הראשונה העונה, ישבתי מול "האח הגדול" עם דמעות בעיניים – וזה קרה דווקא כשדרור דיבר על הניתוח שעבר. בתור מי שגם עבר ניתוח ששינה לו את החיים, הלב שלי פשוט נשבר איתו. ראיתי אותו יוצא מהחדר בוכה, פוגש את מאור, מנסה לשתף – והיא? קפואה. קרה. מנותקת. אני מבין, היא לא ראתה מה קרה בחדר האח, אבל היא כן ראתה את הכאב מול העיניים במשימה.
וכאן מגיע הקושי האמיתי – לראות איך שורפים בן אדם על טעות אחת. אני תמיד מאמין שצריך לתת הזדמנות שנייה. רק אם פוגעים שוב – אז אפשר לשפוט, להתרחק, ואולי אפילו לנתק. אבל לשרוף אדם מיידית? זה לא הוגן.
לורן זיהתה אצל מאור נקודת תורפה – וקפצה עליה כמו טורפת. מבחינתה, זו הייתה הזדמנות אסטרטגית מושלמת: לפורר את הברית עם דרור, ולבנות קואליציה חדשה – חזית אחידה עם מאור נגדו. הרי היא ודרור ממילא לא מסתדרים, אז למה לא לנצל את הסדק הזה? שקוף, ציני ובעיקר – דוחה.
אני לא נאיבי. ברור שבבית כמו "האח הגדול" יהיו ריבים, סכסוכים, רכילויות וצביעות – זה חלק מהמשחק. כולנו רואים איך ברגעים של לחץ יוצאים גם הצדדים הפחות מחמיאים של כל אחד. אבל אצל לורן? זה לא רגע. זו שיטה. היא לא סתם מחממת – היא חיה על חימום. זו לא מעידה, זו שגרת פעולה.
