- החוקר והמרצה פרופ' דן אריאלי שיתף השבוע באובדן אישי: אמו האהובה דפנה אריאלי ז"ל, 82, הלכה לעולמה. בפוסט מרגש הוא סיפר על השיחה האחרונה ביניהם - שיחה כנה ואמיצה על סוף החיים, הרצון להפסיק סבל ועל מוות מתוך בחירה, אהבה וכבוד.
פרופ' אריאלי, שחקר בשנים האחרונות את נושא המוות והמיתה הטובה, מספר כיצד אמו ביקשה לסיים את חייה בדרך שמכבדת את הגוף, מוקפת אהבה, ולצד תחושת מורשת שתישאר אחריה. “אני בוכה תוך כדי הכתיבה", כתב, “אבל גאה בה - על האומץ, הכנות והאחריות שבה לקחה בעלות על פרק הסיום של חייה". לסיום, קורא אריאלי לשיח פתוח על מוות בחברה שלנו: “אולי הגיע הזמן ללמוד לא רק איך לחיות - אלא גם איך למות בכבוד ובאהבה".
פרופ' אריאלי, כתבת בצורה מרגשת. אני מבינה שהייתה לך אמא מיוחדת.
“בשבוע של השבעה יצא לי הרבה לחשוב עליה. על מי שהיא הייתה. וגם על הדרך שבה היא עיצבה אותי - בדרכים שהיו לי ברורות תמיד, בדרכים שהבנתי בשבוע של השבעה, ובדרכים שבטח עוד יידרשו לי שנים להבין. במשך השבעה הבנתי כמה אנחנו דומים, לא רק באופן פיזי, אלא גם מבחינה נפשית ואישיותית. כמובן שזה לא שאנחנו היינו דומים, זה שאני הייתי דומה לה".
תן דוגמה.
“אחד הסיפורים על אמא שלי שחשבתי עליו שוב ושוב בזמן השבעה היה הסיפור הבא: כשהייתי מאוד צעיר, אמא שלי הייתה קצינת מבחן לנוער והיא מאוד אהבה את העבודה שלה והייתה מאוד מסורה לה. בנקודה מסוימת אמא שלי ייצגה נערה בת 16־17. אמא שלי חשבה שהבחורה הצעירה צריכה לקבל עונש על תנאי, אבל השופט החליט לשלוח אותה למוסד סגור לנוער עבריין. ההחלטה של השופט לא מצאה חן בעיני אמא שלי, והיא שאלה את השופט אם הוא היה מסכים לתת לנערה הצעירה עונש על תנאי אם היא, אמא שלי, תבטיח שהיא תיתן לה עבודה והיא תהיה אחראית עליה. השופט הסכים ואמא שלי נתנה לה עבודה".
איזו עבודה?
“ואיזו עבודה אמא שלי נתנה לבחורה הצעירה? לטפל בי. וכך יצא שהמטפלת הראשונה שלי הייתה בחורה צעירה מבית מורכב ממשפחה מורכבת ושכונה מורכבת. לפני בערך עשר שנים הבחורה הצעירה הגיעה לבקר את אמא שלי וגם אני הצטרפתי לפגישה. הייתה פגישה מאוד מרגשת. הבחורה הצעירה, שכבר לא הייתה כל כך צעירה, סיפרה על החיים שלה לפני המפגש עם אמא שלי ועל החיים שלה אחרי המפגש. היא סיפרה איך זה היה לצאת מהבית שלה, לעבור לבית של אמא שלי ולשחק עם ילד קטן כל היום. היא גם סיפרה לנו שברבות הימים היא קראה לבן הראשון שלה דן, לזיכרון אחת התקופות החשובות בחייה".
הבנתי שזה לא היה מקרה בודד.
“היו לא מעט בני נוער שברחו ממוסדות - והגיעו אלינו. ישנו על הספה, בסלון, עד שאמא שלי הייתה מסדירה את המצב ומשפרת את חייהם. הייתה אפילו בחורה אחת שביקשה באופן מיוחד לגור אצלנו באוהל בגינה, ואכן היא גרה בגינה תקופת מה. הבית היה פתוח. הלב היה פתוח. תמיד הייתה נכונות לעזור. אמא שלי לא ניהלה דיונים פילוסופיים על צדק, היא חיה אותו. היא ראתה בני אדם - לא תיקים, לא מקרים. היא ידעה מה נכון, והיא פשוט עשתה את הדבר הנכון. כל הדברים האלה שאמא שלי עשתה, היא עשתה מתוך התפיסה של מה נכון לעשות ולא מהתפיסה של מה שירותי הרווחה מאפשרים ולא מאפשרים. היא חשבה על עקרונות הצדק ולא על החוקים הספציפיים ובטח לא על הבירוקרטיה. אני מתגעגע אליה מאוד, אבל אני גם מלא הערכה על הזכות שהייתה לי לגדול ליד אמא כזאת. אמא שאני בטוח שתזכיר לי, כל יום מחדש, מה נכון לעשות ומה חשוב באמת".
- האמן הבינלאומי סאם חלבי משיק את מיצג האמנות החדש שלו, "יחד בדרך לתקווה", בקניון עופר רמת אביב ומשם ימשיך לברלין, לתערוכה רשמית לרגל 60 שנה ליחסים הדיפלומטיים עם גרמניה. המיצג האינטראקטיבי, שמשלב בין טכניקות מסורתיות לעכשוויות, כולל רכב שמכוסה כולו בפרחים תלת-ממדיים צבעוניים וקוביות הרכבה, הנשפכים מדליים ענקיים בקונסטרוקציה מפתיעה.
בכירי קבוצת מליסרון וקניון רמת אביב, ובהם ליאורה עופר, עומר אוגולניק ודוד בן משה, הגיעו להתרשם ראשונים. חלבי, שמאמין שאמנות שייכת לכולם, מסביר כי מטרת המיצג היא לפזר תקווה וחיוביות במרחב הציבורי: "אני נרגש להשיק את המייצג דווקא כאן, ולהנגיש את האמנות שלי אל מחוץ לגלריות ולמוזיאונים. בעיניי, אמנות שייכת לכולם ויש לה את הכוח לפזר חיוביות ולגעת באנשים במרחב הציבורי". הקהל מוזמן לצפות ביצירה עד ה־18 ביולי.
